ניתוחרפורמת החקלאות בוועדת הכלכלה: ניסיון להסיט את האש לקמעונאים
ניתוח
רפורמת החקלאות בוועדת הכלכלה: ניסיון להסיט את האש לקמעונאים
הדיון הסוער בוועדה התמקד בשאלת פערי התיווך והרווחיות של המקטע הקמעונאי. נשכחה העובדה כי ההתמקדות הזו כולה היא ניסיון להסיט את האש מכך שהתמיכה הנוכחית בחקלאות מיושנת
כל הדיונים בכנסת בנוגע לחקלאות המקומית דומים זה לזה. סוערים, אמוציונליים, כל צד מציג עובדות אחרות, והדיון עצמו נוטה להתבדר לכיוונים צדדיים.
במובן זה גם הדיון שיזם היום (ג') יו"ר ועדת הכלכלה לא היה שונה, אך הוא היה קונקרטי. הדיון נסוב סביב מסקנות הביניים של ועדת פערי התיווך בחקלאות, בראשות מנכ"ל משרד הכלכלה ד"ר רון מלכא.
שיאו של הדיון היה בהצגתו של משה ינאי מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהראה כי החישוב שלו מלמד כי המקטע החקלאי אחראי על 41% מהמחיר, לעומת כ-64% לפי הוועדה של מלכא. מלכא מצדו הקריא תכתובת בה ינאי אומר כי "הנתונים שלו בעלי שונות גבוהה ולא ראויים לפרסום".
בדיון היה ניתן להבחין כי חקלאים רבים פירשו את האמירה לפיה 64% מהמחיר הוא במקטע החקלאי כאילו הרווחיות גבוהה מאוד. כמו כן נמתחה ביקורת על כך כי המקטע החקלאי כולל גם חלקים אחרים של טיפול בתוצרת החקלאית (כמו מיון, אריזה, הבחלה). אלא שבדו"ח הביניים חידדו כי המשמעות של הנתון הזה היא כי פתיחת המקטע הזה לתחרות עשויה להועיל למחיר. והתוצרת המיובאת היא ממוינת ארוזה ומובחלת, ולכן מבחינת מדיניות נכון לבחון את המקטע כולו.
הרווחיות על מכירות לא מלמדת על פער ייחודי
הפער הזה בין ראייה פרטנית לבין ההסתכלות על המערכת כולה בא לידי ביטוי גם לגבי המסקנה העיקרית של דו"ח מלכא, שלא נמצאה רווחיות חריגה במקטע הקמעונאי או הסיטונאי. על כך נמתחה ביקורת מכיוון מכון יסודות, שהעיר כי לא נעשתה חלוקה בין פירות לירקות ובין גידולים שונים. אלא שבראיית מאקרו החשיבות היא בתוצאה הכוללת של הרווח על מכירות של תוצרת חקלאית, והרווחיות שם לא מלמדת על פער ייחודי.
עם זאת, גם נציגי הממשלה הגזימו בגאוותם העצמית והתעקשו כי מדובר בדו"ח מקצועי ומורכב מאין כמותו. זאת אף שהבדיקה שהם ביצעו היתה פשוטה למדי. הם הסתמכו על עלות המכר שדיווחו הסיטונאים והקמעונאים (נקודה שזכתה לביקורת על ידי נוכחים רבים בוועדה) ועל המחיר לצרכן, וכך הם שאבו את הרווחיות הגולמית. בנוגע לרווחיות התפעולית הם הסתמכו על "העמסת העלויות" של הקמעונאים. המתודולוגיה שנבחרה על ידי רשות התחרות היא אמנם פשוטה מאוד, אך אפקטיבית ומספיקה. למעשה המתודולוגיה שניסה משה ינאי מהלמ"ס לנקוט (דרך דיווחים של חקלאים שונים) התבררה כסבוכה ומיותרת.
אך הדיון כולו היה בבחינת מרוב עצים לא רואים את היער. נשכחה העובדה כי כל שאלת "פערי התיווך" אינה נוגעת לשאלת ביטול המכסים והמעבר לתמיכה ישירה. השאלה אם הקמעונאיות תחרותיות או לא היא שאלה חשובה (נכון לעכשיו התפיסה היא כי מדובר במקטע תחרותי למדי), אך היא אינה קשורה למקטע הספקים בו הרפורמה בחקלאות מבקשת לטפל. גם אם הניסיון להפנות את האש לכיוון הקמעונאים יצליח, הרי שהוא לא מכבה את האש הנוגעת למקטע החקלאים. או במילים אחרות: אם יש בעיה במקטע הקמעונאי, ניתן לטפל גם בה, אך בעיה כזו לא מהווה הצדקה להמשיך בשיטה הבעייתית שיוצרת עיוותים לכלכלה של הגנות עקיפות על החקלאות המקומית.
במהלך הדיון התברר כי החקלאים רשמו גם מספר הצלחות במאבקם מול משרד החקלאות והאוצר. ראשית, הוסכם על מעבר לתמיכות דיפרנציאלית לפי סוגי גידול ומקומות גידול. שנית, הוחלט להחריג חלק מהגידולים, ועליהם ימשיך להיות מכס בשיעורים גבוהים (תפוח אדמה, גזר, מלפפון ועוד). שלישית, המכסים על חיטה וגידולי שדה לא יבוטלו.
