פרשנותרק ניגוד העניינים של נתניהו מונע את פיטורי ראש השב"כ
פרשנות
רק ניגוד העניינים של נתניהו מונע את פיטורי ראש השב"כ
רונן בר הוסיף לנתניהו סיבות להיפטר ממנו, ואולי גם נוסף לו קלף חסינות: כחוקר בפרשת ההדלפות שנתניהו מעורב בה – יקשה על הממשלה לפטרו. כך חרג ראש השב"כ מתפקידו הפורמלי והפך לאחד מהסמלים של הדמוקרטיה בישראל
1. ראש השב"כ רונן בר נקלע לאש דו צדדית – גם של ראש הממשלה וגם של הכהניסטים בממשלתו. השב"כ חוקר את לשכת נתניהו ונקלע במקביל לעימות גם עם השאווישים של השר איתמר בן גביר בימ"ר ש"י על רקע אכיפת החסר האפסית בשטחים. וחוץ מלחקור דוברי ראש ממשלה ומתנחלים פורעים, ולהתעמת עם בכירי משטרה ושב"ס וגם מתנחלים פורעים – מגלה בר אמפתיה עם משפחות החטופים והוא גם, תחזיקו טוב, בעד הקמת ועדת חקירה ממלכתית. לפי השיר המפורסם של שלמה ארצי, הוא כבר מזמן נמנה על החתולים שאמורים לחשב את קיצם לאחור.
המכתב שהוציא בר השבוע, שממוען לרבני הציונות הדתית וגם לראש הממשלה ולרמטכ"ל הרצי הלוי, מזכיר את האומץ הציבורי שגילה המפוטר שקדם לו שר הביטחון יואב גלנט – להוציא לפומבי את המחלוקות הקשות. בפרשת לשכת רה"מ, חשוב לדייק, השב״כ לא פתח בחקירה נגד הלשכה אלא חקר את הדלף, את גניבת המסמך, והחקירה הובילה לאן שהובילה. מהמסמך הגיעו לפלדשטיין ולא להיפך. בכל מקרה, בר הוסיף לנתניהו סיבות להיפטר ממנו, ואולי גם נוסף לו קלף חסינות. כחוקר פרשה שנתניהו מעורב בה ולו בעקיפין – יקשה על הממשלה לפטרו.
יחד עם גלנט והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה עלה גם בר על הכוונות של מכונת הרעל הרשמיות – משרי הממשלה, דרך חברי הכנסת, ועד ערוץ 14. ״סומנתי על ידי מכונת הרעל מתחילת המלחמה״, אמר ראש השב"כ בשיחה עם משפחות החטופים. גלנט כבר פוטר. עם השניים האחרים נוצרה בעיה: שניהם קשורים גם למשפט נתניהו וגם לחקירות נגדו. פיטוריהם עשויים לקרב אליו את חרב הנבצרות. ואת שניהם קשר אתמול נתניהו ביחד במכתב חריף שדורש מהם לחקור הדלפות אחרות מלפני חודשיים וחצי. אז הן לא הטרידו אותו, היום הן גויסו לשתי משימות - גם להתקרבנות של אכיפה בררנית וגם לסמן לבייס ולמכונות הרעל את המטרות האקטואליות.
לפני כשלושה חודשים דווח שבן גביר דרש מנתניהו לפטר את בר. האם ידע כבר אז על החקירות בסביבתו הקרובה? השבוע דרש בן גביר לפטר גם את היועצת המשפטית לממשלה. תסתכלו על כל מי שבן גביר דורש לפטר ותבינו את חשיבותו העצומה לחברה, למשטר, לדמוקרטיה, לשלטון החוק. הזהות המתגברת בין בן גביר לנתניהו היא סכנה ברורה ומוחשית לדמוקרטיה. ועכשיו היא נוצקה גם בברית אינטרסים עבריינית. שתי ה"סביבות" שלהם נחקרות על הדלפות לא חוקיות שאולי מצאו דרכן אל שני המנהיגים. איננו יודעים ותמוה לפיכך שהשניים טרם נחקרו. בכל מקרה, הגברת האש, ההכפשות האישיות ואיומי הפיטורים כנגד שני שומרי הסף ש"העזו" לחקור חשדות לפעילות עבריינית בלשכות אמורה להטריד ולהדאיג.
2. לפעמים, ברגעי היאוש, אתה מחפש בכל זאת נקודות זכות שאפשר לתלות בנתניהו. והנה, נמצאה אחת: ביחס לסביבת העבודה הנוראית שבה הוא מתפקד, קן הקוקייה שידוע גם כממשלת ישראל, הוא בכל זאת נראה כאחד הרגועים והשפויים. אלא שאז מכה בך ההבנה: את הסביבה הזו הוא בנה במו ידיו ולמטרה שמסוכנותה הולמת את החבורה הזו – להרוס את מוסדות הדמוקרטיה, בעיקר את מערכות המשפט, המשטרה והתקשורת. ולמה הוא זקוק להם כדי להרוס: שתי סיבות. האחת, שרים סבירים בעלי שיעור קומה ועמוד שדרה בסיסיים לא היו משתפים איתו פעולה בהגשמת המזימה הזו. הסיבה השנייה – הוא בניגוד עניינים שכפה עליו בג״ץ ולכן הוא זקוק לפרוקסים.
והפרוקסים של נתניהו נותנים עבודה. השר יריב לוין מפר את החוק ופסיקת בג"ץ; השר דוד אמסלם איים אתמול במלחמת אזרחים אם נתניהו יוצא לנבצרות; השר שלמה קרעי אוסף חתימות לפיטורי היועצת; השר בן גביר דורש לפטר אותה ואת ראש השב"כ. האם נתניהו לא קשור? לא אחראי? האם כראש ממשלה אין לו שום מחוייבות למעמדם, לשמם הטוב, לתפקודם התקין של עובדי מדינה מסורים ומקצועיים כמו בר ובהרב מיארה? התשובה הקשה היא לא. והתשובה העוד יותר קשה: הם פועלים בידיעתו או לפחות על דעתו. הוא רוצה לחסל את ביקורת שלטון החוק עליו. הוא רוצה, בדיוק כמו ח"כ טלי גוטליב בהצעת החוק ההזוייה שלה, פטור וחסינות מלאים מכל חקירה ותביעה.
3. נתניהו מחרב את המדינה בחסות קוצר ידם, הפוליטי והמשפטי, של המוסדות שגילו סלחנות כלפיו. ממשלת בנט־לפיד כשלה בחקיקת חוק שמונע מנאשם להרכיב ממשלה. ולפני כן, 11 שופטי בג"ץ לא מצאו את העילה כדי למנוע ממנו את ראשות הממשלה. אבל, כך הם קיוו, הסדר ניגוד עניינים ימנע ממנו מלהתערב בעניינים רגישים שנוגעים לו. אז הוא לא מתערב – השרים לצדו מתערבים. הוא לא הפיל עלינו את ההפיכה המשטרית – לוין וראש ועדת חוקה שמחה רוטמן הפילו וממשיכים במרץ את מפעלם הנלוז. הוא לא דורש לפטר את בהרב מיארה ובר – קרעי, אמסלם ובן גביר עושים זאת.
על הרקע הזה בדיוק כתבה לאחרונה עו"ד דפנה הולץ-לכנר ליועצת המשפטית: "מצב זה מחייב את עדכון ההסדר למניעת ניגוד עניינים, באופן שיבהיר במפורש כי על ראש הממשלה חלה החובה והאחריות האישית לפעול באופן אקטיבי לשם מניעת ביצועם של מעשים ופעולות על ידי חברי ממשלתו שמטרתם לסייע לו במצבו המשפטי. הוראה זו מתחייבת היות והימנעותו של ראש הממשלה מלעשות כן, שתיקתו ו/או עצימת העיניים שלו נוכח מעשים ופעולות אלו, המתבצעים על ידי חברי ממשלתו, משמעותן - ביצוע פעולה בניגוד עניינים על דרך המחדל".
במילים אחרות: כדי למנוע את הפארסה הזו שאחרים פועלים עבור נתניהו והוא לא מפר כלום, צריך לקבוע ראשית, שהוא מפר את החובה על דרך השתיקה ושנית, לקבוע שחובה עליו למנוע מהם להפר עבורו את הסדר ניגוד העניינים. קשה להאמין שבהרב מיארה תאמץ את העצה. בשבוע שעבר בתגובתה לבג"ץ היא הודיעה שטרם בשלו התנאים לנבצרות. אתמול נתניהו איתגר אותה שוב כשביקש מבית המשפט לצמצם את ימי העדות שלו לפעמיים בשבוע ולחמש שעות בלבד בכל יום. בינתיים, המשפט המתקרב לא הצליח לספק ליועצת עילות נבצרות. פיטורי ראש השב"כ, לעומת זאת, יקרבו אותנו לנקודה הזו. סביר להניח שהולץ-לכנר מחכה להזדמנות להגיש עתירה נגד פיטורי ראש השב"כ. עדיין לא בשלה העת כי הממשלה, שצריכה לקבל החלטה בדבר הפסקת כהונת ראש השב"כ לפני תום תקופת כהונתו, טרם כונסה למטרה זו.
חוק השב"כ הפקיד את הארגון על "שמירת סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה". אין אף פרשן שלוקח את הסעיף הזה ומכיל אותו על "חתרנות" הממשלה ושריה תחת סדרי המשטר הדמוקרטי. ועדיין קשה להימלט מהאבסורד. סמכות השב"כ, במסגרת ההגנה על הדמוקרטיה, הורחבה במשך השנים גם ל"עבירות אידיאולוגיות". למשל כאלה שמבוצעות בידי נערי הגבעות ופורעים יהודים בשטחים. אבל, רבניהם ונציגיהם הפוליטיים חסינים. להם מותר לחתור תחת הדמוקרטיה ואפילו לקבל תפקידי מפתח בממשלת ישראל בכדי לממש את חזונם. ובלבד שיבטיחו לנתניהו את הרוב הקואליציוני שממילא מכוון למטרה המשותפת. שלושה קודקודים לשילוש הזה: נתניהו, לוין ורוטמן, בן גביר וסמוטריץ'. האינטרסים שלהם שונים, אבל כולם נפגשים באותה צומת ומסכימים על אותה מטרה – הפיכת ישראל לדיקטטורה, למדינה שהשלטון המוחלט בה הוא בידי הממשלה.
אל מול המשולש הזו ניצבים שלושה: היועצת המשפטית, ראש השב"כ ובית המשפט העליון. המאמץ הממשלתי מושקע בחיסולם. רונן בר וגלי בהרב מיארה חרגו כבר מזמן מגדרי תפקידם הפורמלי והפכו לאייקונים שעומסים על כתפיהם את הדמוקרטיה הישראלית. אחריהם יישאר רק הרחוב.
