דעהסיפור מוסר: אבי חימי, ההתערטלות המביכה והחיסול המהיר
דעה
סיפור מוסר: אבי חימי, ההתערטלות המביכה והחיסול המהיר
בנאומים חוצבי הלהבות שנשא בהפגנות הענק בתל אביב, מיצב את עצמו יו"ר לשכת עורכי הדין המתפטר כמנהיג. השבוע הוא קיבל את הטיפול השמור לחוצי הקווים. המעשה שעשה אמנם מלוכלך ופסול, אך ספק אם הוא נחשב לעבירה פלילית
לפני כשלושה שבועות, בכנס העמותה למשפט ציבורי בחיפה, נשא אבי חימי, ראש לשכת עורכי הדין, את נאום חייו נגד הרפורמה המשפטית של יריב לוין. הייתה בו זעקה והנמקה, היו בו האישי והקולקטיבי, המעשי והערכי. היו בו ה"מרוקאי מקרית שמונה" ופסקת ההתגברות.
זו הייתה חזרה אחרונה לפני הנאומים המזהירים שנשא בהפגנות הענק בתל אביב. בכירי המשפטנים ועורכי הדין שהאזינו לו באותו הערב ניגשו אליו אחרי הנאום אחוזי התלהבות ולחצו את ידו בחום. הם הופתעו, לא ציפו לעוצמות האלה. התחושה הייתה שמנהיג נולד.
רבים באולם ניסו להניא אותו מהחלטתו שלא לרוץ שוב לראשות הלשכה. הם חשבו שהוא נוטש את המערכה, ולא הבינו שהוא כבר מכוון גבוה יותר - להנהגת הכיכרות, לפוליטיקה הארצית. נדמה שמפלגת העבודה הייתה היעד המועדף. לא במקרה הייתה זו מרב מיכאלי מהראשונות לדרוש את הליכתו הביתה. כמובן שמיכאלי לא הייתה זקוקה לנימוק הפוליטי. הסיפור המיני מספיק, אבל גם זה היה ברקע. ב-2019 חימי היה עדיין ליכודניק, תומך נתניהו, אבל מאז, לדבריו, השתנו הדברים והוא חצה את הקווים. השבוע הוא קיבל את הטיפול השמור לחוצי הקווים.
בטיפולים האלה, לפעמים גם המניע וגם התוכן מזוהמים. במקרה הנוכחי התוכן הוא אמנם "מלוכלך" אבל בהחלט לגיטימי. מכתב המלצה לשיפוט שנתן לעורכת דין שעמה היה בקשר מיני הוא מעשה פסול. הוא מהווה מעשה של הפרת אמונים. אבל, לפי הפסיקה, כדי שהפרת אמונים תהפוך לעבירת פלילית ולכתב אישום עליה להיות מהותית וחמורה במיוחד. חימי, בראיון עם גיא פלג, תיאר את המעשה כטעות קשה בשיקול דעת. לאוזניים משפטיות הוא הסביר שמדובר כהפרת אמונים ברמה הנמוכה שלא מגיעה לרף הפלילי.
גם המעשה המגונה ייבדק במשקפיים הפליליות בגלל הגרסאות הסותרות שמסרו חימי ועורכת הדין שהתראיינה במקביל לפלג לחושפת הפרשה איילה חסון. המניע שלה? בטח עוד נתוודע אליו. לא בטוח שכלולים בו אזרחות טובה שנועדה להזהיר את הציבור מפני "הסוטה". מן הסתם המניע היה שילוב של שניים. גם אכזבה מסוימת מהציפיות שתלתה בחימי, ותיכף נגיע אליהן, וגם עידוד שקיבלה מהמיליה האנטי-חימי שסבב אותה וכלל כמה מאויביו, וגם מקורבים של נתניהו. בית הקלפים בפרובינציה של דניאל פריש.
הספק באשר למעשה המגונה הוא עניין ההסכמה. לא רק ההסכמה של הגברת להמשיך ולצפות במסך, אלא ההסכמה שהייתה או לא למעשה עצמו. לפי חימי, ההסכמה צריכה להילמד ולהיגזר מההקשר של יחסים מתמשכים שהתקיימו בין השניים. לגרסתה היא הופתעה, לא ציפתה ולא הסכימה.
הבעיה היא בהסכמה האחרת. ההסכמה של חימי למלא עבורה את טופס ההמלצה לצורך הצגת מועמדותה לשפיטה. כאן היה חשוב לחימי להמעיט בגודל ההשתדלות. הוא לא מילא את הרובריקה החופשית שבה ניתן היה לפרט במלל חופשי את כישוריה ומעלותיה. הוא לא דיבר עם נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים כדי לקדם את המועמדות. תרומתו הייתה כזו גמדית עד שוועדת המשנה התעלמה ממנה לגמרי, פסלה את המועמדות על הסף ולא העבירה אותה לשלב הבא. מי יודע, אילו הייתה מתקדמת בשלבי סולם עד לכס השיפוט הנכסף, חימי לא היה מגיע מרוסק לחדר החקירות של פלג.
הסיפור הזה מהדהד בדמיונו לפרשת אפי נוה. שני ראשי לשכה צעירים ונמרצים, בעלי שאיפות פוליטיות, נקשרים בקשר אינטימי עם עורכות דין נאות ומבקשים לקדם את שאיפותיהן המקצועיות להעפיל לכס השיפוט, בו הן חושקות, כנראה שאפילו יותר מאשר בראשי הלשכה עצמם. השניים זורמים עם השאיפות, עם תשומת הלב, עם ההרפתקה המינית. ושניהם מופלים בסוף בידי שתי עיתונאיות, הדס שטייף ואיילה חסון, שמקבלות תיעוד מדורשי רעתם: שטייף מקבלת מאשתו של נוה את הניידים שלו וחסון מקבלת את הצילומים של חימי מחורשי רעתו הפוליטיים.
בשני המקרים הראיות חד-משמעיות. אצל נוה זה לא הגיע לכתב אישום. ואם זה הבנצ'מרק, אז כנראה שגם אצל חימי זה לא יגיע. נדמה שנוה השתדל למענה של כרייף יותר מאשר חימי לטובת המועמדת שלו. העובדה שכרייף נבחרה לבסוף לשופטת יכולה בהחלט לתמוך בהשערה שנוה השקיע יותר. ויכול להיות שכרייף מוכשרת יותר, אם כי לא בפער גדול. הציונים שלה בקורס היו נמוכים, אבל הגברת של חימי לא הגיעה אפילו לקורס.
וחוץ מהשאלה מה יעלה בגורלו של חימי, עלו עוד שתי שאלות במעגל ההשפעה השני והשלישי של האירוע. האחת היא תרומת הפרשה לפירוקה של לשכת עורכי הדין או לפחות לסילוק נציגיה מהוועדה לבחירת שופטים. אין ספק שיוזמת שר המשפטים יריב לוין לסלק את עורכי הדין מהוועדה תקבל רוח גבית לנוכח ההסרחה הסדרתית שהתגלתה. השאלה השנייה נוגעת לתרומת הפרשה להפגנות המחאה נגד הרפורמה שחימי מיצב עצמו כאחד ממוביליה. כאן ניתן להניח שלא תהיה השפעה. סכנות ההפיכה המשטרית הן גדולות אפילו מההסתבכות של חימי, אבל חסרונו יורגש. בשבריר של רגע מביך אחד הפך חימי מהבטחה גדולה להחמצה אדירה.
