פרשנותגם בלי כתב אישום, איתמר בן גביר הוא סכנה ברורה ומיידית
פרשנות
גם בלי כתב אישום, איתמר בן גביר הוא סכנה ברורה ומיידית
ההערכות הן שבעתירה לפיטורי השר לביטחון לאומי בעילת "חוסר סבירות קיצוני" בג"ץ לא יצווה להעביר אותו מתפקידו. אולי יורה לנתניהו להקפיד יותר על הציות לחוק מצד בן גביר. בינתיים, החשיפות התקשורתיות סביבו מחזקות אותו בבייס
נירמולו של איתמר בן גביר כשר בממשלת ישראל התבצע בשתי פעימות. ראשית, בבג"ץ שהכשיר אותו להתמודד לכנסת לאחר שהוא שכנע את השופטים כי גזענותו אינה מגיעה לכדי "מסה קריטית" וכי לא חצה את סף הפסילה למרות קרבתו אליו. הפעימה השנייה היא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהודיע חד משמעית שבן גביר לא יהיה שר בממשלתו. אז הודיע, ואחר כך מינה אותו, ולא סתם אלא לשר הממונה על המשטרה, תוך שדרוג מעמדו לשר לביטחון לאומי. התחרות קשה, הרשימה ארוכה, אבל זהו, לטעמי, גדול פשעיו של נתניהו כלפי מדינתו.
ועכשיו, מונחת עתירה לפיטוריו של השר מהטעם של חוסר סבירות קיצוני. בג"ץ שמר בחיים את עילת הסבירות, אבל העילה היחידה שאימץ עד כה כדי להורות לראש ממשלה לפטר שר היא כתב אישום נגדו. כך בהלכת דרעי-פנחסי המפורסמת שנשענה על קונספציה שמזמן הושלכה לפח - אמון הציבור ייפגע אם נאשם ייבחר או יתמנה למשרה ציבורית רמה. להוציא כמובן נאשם שמוסמך להקים ממשלה.
ואכן גם הסיפור הנוכחי משקף את קוצר ידו של המשפט. גם בלי כתב אישום, בן גביר הוא פצצה מתקתקת, סכנה ברורה ומיידית. בדיוק כמו ממנהו נתניהו, שמסוכנותו למדינה ולדמוקרטיה גדולים לאין ערוך מהמפורט בכתבי האישום נגדו. למשל במינוי בן גביר.
מלבד העתירה לפיטוריו, ממתינה להכרעה בבג"ץ העתירה נגד תיקוני החוק לפקודת המשטרה. תיקונים שמכניסים את בן גביר לחדרי החקירות ומקלים עליו להתערב בהשלטת מדיניותו.
בנוסף, הצביעה היועצת המשפטית לממשלה על פגם מהותי – העדר סעיף ממלכתיות וא־פוליטיות של המשטרה. הפער בין החוסר הזה לבין אישיותו של השר זועק לשמיים את העילות לפיטוריו, שמפרטת העתירה שהגישו אורני פטרושקה ואחרים באמצעות עו"ד גלעד ברנע.
העילות האלה שזורות בשלוש קטגוריות: "פגיעה שיטתית, מתמשכת ומחמירה בעצמאות משטרת ישראל"; "העלייה להר הבית בניגוד למדיניות הממשלה ארוכת השנים ותוך גרימת סכנה קרובה וממשית לפרוץ אלימות"; "גזענות, שנאת האחר ומשנתו של מאיר כהנא".
שר המשטרה פוגע באופן מתמיד בעצמאותה
לפגיעה בעצמאות המשטרה יש את ההיבטים הרבים ביותר. ניהול המינויים בהתאם לרצונו וצרכיו. הוא מתגמל את המצייתים לו (המפכ"ל דני לוי) ומסלק קצינים שמעדיפים את שלטון החוק על פני שלטון השר (עמי אשד). השיא הוא בניסיון לקדם את רפ"ק מאיר סוויסה, שהואשם בזריקת רימון הלם שפצע מפגינים. עבירה פלילית שבן גביר ויועציו ששים לנכס לעצמם לצד קידומו של הקצין סוויסה. בן גביר מבקש להכתיב למשטרה את מינון האלימות לפי יעדי ההפגנה, כאשר המפגינים נגד הממשלה הם "אנרכיסטים" שיש לנקוט נגדם את היד הקשה ביותר.
את סיפור הר הבית האיר שלשום תחקיר "המקור" מזווית חדשה. לא מדובר כאן רק באידיאולוגיה דתית שבן גביר לא ממש נמנה על קנאיה. מסתבר שדי באפשרות להטרלת נתניהו ולגריפת כותרות כדי לסכן את האזור כולו בהבערת האתר הנפיץ. לא ברור מי מסוכן יותר - הפרחח או הקנאי, המניפולטור או הקיצוני. בן גביר, בכל מקרה, לא מוותר על אף אחת משתי הפוזיציות האלה. מתאים לו להיות מדורג גבוה בשתיהן. עכשיו בחסות נתניהו הוא אף הצהיר: "אני זה הדרג המדיני, והדרג המדיני מתיר תפילת יהודים בהר הבית".
החשיפות בתקשורת רק מחזקות את מעמדו
בסיפור הגזענות, שיכול לסכן את מעמדו הפוליטי, הוא למד לטפל. כך הסיר את תמונת הרוצח ברוך גולדשטיין מסלון ביתו: תרגיל יח"צ שנועד להוכיח לכאורה את התמתנותו. את בג"ץ צלח לאחר שהודיע כי הוא מסתייג מחלקים בתורת כהנא וכי חזר בו מ"מוות לערבים". מעכשיו זה רק "מוות למחבלים". הבעיה היא שיש מעט מאד ערבים שלא ייכנסו אצלו לקטגוריה של מחבלים, וזה כולל כמובן את חברי הכנסת הערבים.
וכמו בסיפור הר הבית, למדנו ב"המקור" באיזו קלות צצים רעיונות להבעיר את הערים המעורבות ואפילו את מזרח ירושלים, כאמצעי לבידול תקשורתי ולכותרות.
אינני יודע עד כמה תשתמש היועצת המשפטית לממשלה בתגובתה מחר לבג"ץ בוואטסאפים וההקלטות שנשמעו בתחקיר, עד כמה הם נחוצים להוכחת "חוסר הסבירות הקיצוני", אבל הם בהחלט מצטברים למנוע ולמניע של תוכנת ההפעלה של השר וסביבתו שלא נמצא בהם גרם אחד של ממלכתיות, של שיקולים רחבים של טובת הציבור.
כל הטראפיק התקשורתי שנחשף נועד לפאר את בן גביר, לעטוף אותו בכותרות מחמיאות, לחזק את דימויו בקרב הבייס שלו. והכל מכוסה במלל חלול של "בעל הבית" החדש שיבוא ויעשה סדר. בינתיים הסדר הזה כולל ביטול נפשע של תוכנית המאבק בפשיעה במגזר הערבי שהוקמה ופעלה בהצלחה בחסות קודמו השר עומר בר־לב והפרויקטור יואב סגלוביץ. התוצאות הן שיא חדש בנרצחים ערבים, אלא שהפעם הוכה הביטחון הלאומי שבאחריות בן גביר גם בצד היהודי.
והנה, למרות הכל נדמה שבן גביר לא ניזוק אלקטורלית. להיפך. גינת המנדטים שלו דווקא פורחת.
ההסברים גדולים מגבולות הטור, שמסתפק בהערכה שבג"ץ לא יהיה זה שיסיר אותו מכהונתו, אבל אולי יורה לראש הממשלה להקפיד יותר על הציות לחוק מצד השר הפרוע. מצד שני להטיל על פורע חוק אחד לרסן פורע חוק אחר זו משימה מורכבת במקרה הטוב ומיועדת לכישלון במקרה הגרוע.
