דעההעלאת הריבית לא תסייע למערך הדיור בקהילה
דעה
העלאת הריבית לא תסייע למערך הדיור בקהילה
הזינוק במחירי השכירות פגע מאוד באוכלוסיית בעלי מוגבלויות הזקוקה לדיור מוגן. מתן פיצוי לזכותם לדיור הולם יהיה תיקון עוול מתבקש – אבל זה רק אחד הדברים שעל המדינה לעשות כדי ליצור שוויון הזדמנויות ולהבריא את הדיור המוגן
החלטת בנק ישראל להעלות בחודש שעבר את גובה הריבית הוצגה, ביו היתר, כצעד לבלימת מחירי הדיור, ופתחה דיון ציבורי ער לגבי יעילות המהלך והשפעתו על מחירי הנדל"ן והשכירות. בפועל, הייתה זו הודאה פומבית בכך שהמדינה עומדת חסרת ישע וחסרת אמצעים יעילים להתמודדות עם שוק הנדל"ן. העלייה הפרועה במחירי הדיור להשכרה פגעה בלמעלה משני מיליון ישראלים הגרים בארץ בשכירות, אך אכזרית ומכאיבה במיוחד היא הפגיעה באוכלוסיית האנשים עם מוגבלויות ככלל ואנשים עם מוגבלויות הזקוקים לדיור מוגן.
בניסיון לאפשר לאוכלוסייה זו לחיות חיים נורמליים, כ-20 ארגונים חברתיים בישראל מעמידים לרשותם את האפשרות של "דיור בקהילה". מדובר בדירות רגילות בשוק החופשי, שהוסבו לדירות ייעודיות לאנשים עם מוגבלויות. אלה דירות המיועדות לשניים עד שישה דיירים, מכלל רמות התפקוד (אנשים עם מוגבלויות קוגניטיביות ושכליות ואנשים על הרצף האוטיסטי). עבורם, "דיור בקהילה" הוא חלופה יחידה למוסדות/הוסטלים סגורים, או למגורים בבית ההורים עד גיל מבוגר.
לכל אחד מהארגונים העוסקים בדיור בקהילה יש מספר קטן של דירות שהן בבעלותם אותן רכש מכספי תרומות. רוב הדירות מושכרות לארגונים, עפ"י מתח מחירי הדיור המאפיינים את השוק. בשנתיים האחרונות שכר הדירה בדירות אלה עלה מעל 30% - מ-6000 שקל לכ-8000 שקל לחודש. ערבויות בנקאיות שבעלי הדירה דורשים מסתכמים במאות אלפי שקלים שצריך לשים בצד לצורך זה. במקביל נרשמה התייקרות גם בהוצאות הנלוות, כגון עלות ועד הבית, ארנונה, חשמל ומים ועלויות האבזור והריהוט.
העלייה הדרמטית במחירים פוגעת קשות ביכולת הארגונים המספקים פתרונות דיור בקהילה לספק לדייריהם את השירות שהם זכאים לו – בייחוד לאור הצמצום שנרשם בשנות הקורונה בהיקף התרומות מהן ניזונים הארגונים. בנוסף, דיירים שכבר מאכלסים את הדירות סובלים ממחסור בציוד וריהוט חדשני. זאת מפני שתקציב להצטיידות דירה, שניתן על-ידי הקרן לפיתוח שירותים של הביטוח הלאומי, לא הועבר ליעדו למעלה משנתיים. מעבר לפגיעה ברמת השירותים הקיימים, מיעוט היצע הדירות והגידול בעלויות השכירות מביאה לכך שבכל רגע נתון מאות אנשים עם מוגבלויות נותרים בחוץ, ואינם זוכים לדיור המגיע להם.
המדינה מצאה לנכון – ובצדק – לפצות את העצמאיים ואת בעלי העסקים שהכנסותיהם ירדו משמעותית בימי הקורונה כדי לאפשר להם להמשיך ולהתקיים, בעוד שהתעלמה מהארגונים החברתיים, שנפגעו באותה תקופה לא פחות. אלה לא זכו לכל פיצוי. בתחום הדיור הקהילה, מי שספגו וסופגים עדיין את מחיר הפגיעה הם הדיירים ובני משפחותיהם. מתן פיצוי כזה עכשיו יהיה תיקון עוול מתבקש – אבל זה רק אחד הדברים שהמדינה חייבת לעשות כדי להציל את מערך "הדיור בקהילה".
דיור בקהילה הוא הפתרון הטוב ביותר עבור אנשים עם מוגבלויות וזו זכות בסיסית. לכן, הדבר לא יכול להישאר ללא תגובה מצד המדינה. על המדינה ליזום הגדלה משמעותית את הקצאת הדירות הייעודיות לאנשים עם מוגבלויות, שמזמן מספרן אינו עונה על הצרכים. אחת הדרכים לכך היא להטיל על רשויות התכנון לקבוע בדרך של תקנות או של חקיקה שמתן אישור בניה לבניין יותנה בהפרשת דירה אחת או שתיים לדיור בהשכרה נמוכה. זאת כדי שאפשר יהיה לאכלס אותה באנשים עם מוגבלויות.
פתרון נוסף יכול להיות באמצעות הגדלה של השתתפות המדינה בשכר הדירה באופן משמעותי – בהתאם ובצמוד לעליית מחירי הנדל"ן. המדינה חייבת להרחיב את הסיוע הכספי בשכר הדירה כך שיכלול גם את ההוצאות הנלוות – כהוצאות ועד הבית והצטיידות באבזור. סיוע יכול לבוא גם מכיוון הקרן לפיתוח השירותים לנכים, שמצידה, חייבת להגדיל את סעיפי התקציב בנושא ההצטיידות כך שיעמדו בדרישות ובצורכי הדיור של האוכלוסייה ובהתאם למדיניות משרד הרווחה של פתיחת דירות בקהילה.
כל הצעדים הנדרשים האלה נדרשים על מנת לתת הזדמנות שוויונית לאנשים עם מוגבלויות ולממש את זכותם הבסיסית לדיור הוגן והולם.
קלרה פלדמן היא מנכ"לית עמותת שק"ל - שילוב קהילתי לאנשים עם מוגבלויות בקהילה, המפתחת ומפעילה שירותים בתחומי דיור, תעסוקה, פנאי, חינוך ומרכזי טיפול יום
