מיכל רוזנבוים רוצה לשאוב דיבידנדים גם מחברות שאין להן באמת שורת רווח
מיכל רוזנבוים רוצה לשאוב דיבידנדים גם מחברות שאין להן באמת שורת רווח
מנהלת רשות החברות פועלת ליישום מדיניות הרשות, שקובעת כי כל חברה ממשלתית תשלם למדינה 50% מרווחיה, גם אם מדובר בחברות שמוגדרות כמוסדות ללא כוונת רווח או כאלה שרווחיהן מגולגלים לטובת הציבור דרך התעריפים
בשבועות האחרונים חל אירוע מתמשך ולא אופייני במלחה שבירושלים. אחת אחרי השנייה, יום אחרי יום, מגיעות ההנהלות של החברות הממשלתיות הגדולות במשק למשרדי רשות החברות ומציגות לעובדי הרשות את תוכניות העבודה והתקציבים שלהן לשנת 2023. בדיונים הללו, שבהן משתתפת באופן תדיר מנהלת רשות החברות מיכל רוזנבוים, עולה כמעט תמיד בקשה מצד הרשות לגבי העברת דיבידנד מטעם החברה הממשלתית למדינה, וזה לא משנה אם החברה המציגה היא התעשייה האווירית או נתיבי איילון.
מדיניות חלוקת הדיבידנדים ברשות, כמו גם דגש על הפיכת החברות לרווחיות, היא אחד הדברים הראשונים שרוזנבוים הכריזה עליהן עם כניסתה לתפקיד, במרץ האחרון. מדיניות זו באה לידי ביטוי בין היתר בדרישה של רוזנבוים, שפורסמה ב"כלכליסט" לפני כחצי שנה, כי 50% מרווחי כל חברה ממשלתית יועברו כדיבידנד למדינה ושחלוקת דיבידנד תהווה תנאי סף לחברה לחלוקת בונוס לבכירי החברות. מדיניותה של רוזנבוים באה לידי ביטוי גם בהודעות דוברות שמדגישות את רווחי החברות הממשלתיות, ובתשבוחות שניתנו לחברות שהעבירו דיבידנד גדול למדינה, וכך ביולי האחרון הכריזה רוזנבוים בעקבות חלוקת דיבידנד של 655 מיליון שקל למדינה מתעשייה אווירית כי "אנו נמשיך ליישם את מדיניות שר האוצר ונקפיד על תשלומי דיבידנדים שוטפים כפי שכל חברה עסקית נוהגת כלפי בעלי מניותיה".
יש היגיון בטענה של רוזנבוים ורשות החברות כי החברות הממשלתיות צריכות להחזיר לציבור, בעלי המניות, דיבידנדים כמו חברות עסקיות. מדיניות זו מאפשרת גם למדינה לבצע הקלות מס נקודתיות כמו הורדת מס הבלו שנעשתה השנה. עם זאת, מדיניותה של רוזנבוים נתקלה בהתנגדות רבתי, גם מתוך משרד האוצר וגם מתוך החברות הממשלתיות עצמן. הסיבה להתנגדות נובעת בראש ובראשונה מהשוני שקיים בין החברות הממשלתיות השונות, והשוני שיש בינן לבין חברות עסקיות.
חברות כמו תעשייה אווירית, שעוסקת במחקר ופיתוח וייצוא ביטחוני ומרוויחה מאות מיליוני שקלים בשנה, הן "קלאסיות" לתשלום דיבידנד וההשוואה שלהן לחברה עסקית היא הגיונית. עם זאת, חברות כמו נתיבי איילון או נתיבי ישראל, איתן דנה רשות החברות לגבי תשלום דיבידנד, הן קבלניות ביצוע של משרד התחבורה, הן מוגדרות כמוסדות ללא מטרת רווח (מלכ"ר) ואלו מתוקצבות באופן מלא על ידי משרד האוצר. לכן, אין משמעות אמיתית לרווחיות של החברות הללו והמדד הרלוונטי עבורן הוא רמת הביצוע והיעילות שלהן.
לא רק זה, העובדה שהחברות הללו מוגדרות כמלכ"רים מונעת מהן לשלם דיבידנד באופן תקין. בכיר באחת החברות הממשלתיות שדיבר עם "כלכליסט" אמר כי "זה מלכוד 22 מטומטם. הם רוצים שאנחנו נשלם אחוז מהרווחים ואנחנו אומרים תראו את התקנות זה לא אפשרי". אותו בכיר הוסיף כי "רשות החברות מפספסת בגדול כשהיא מתעקשת על זה. החברות הללו הוקמו בכדי לתת שירות ולהוציא לפועל פרויקטי תשתית ובזה אנחנו צריכים להתעסק. הרשות, עם המאמץ להוציא דיבידנד מהחברות שהמדינה מממנת במאה אחוז – מפספסת. במקום לוודא שאנחנו עושים את העבודה שלנו כמו שצריך, ממנים אנשים וספקים כמו שצריך, עומדים ביעדים ולוחות זמנים אז היא מנסה להשיג תשואה לבעלי המניות. התשואה לבעלי המניות שאנחנו צריכים לספק זה לעמוד במטרות שלשמן הקימו אותנו".
סוג אחר של חברות ממשלתיות שעידוד חלוקת דיבידנדים אצלן הוא שנוי במחלוקת הוא חברת החשמל ומקורות. שתי החברות הללו אמנם מרוויחות מאות מיליוני שקלים בשנה, אך אלו מגלגלות את הרווחים שלהן לתעריפי החשמל והמים. זאת אומרת שככל שהמדינה "תנגוס" ברווחי החברות הללו, כך תעריפי החשמל והמים לאזרחים יתייקרו.
חברות ממשלתיות נוספות שהגדלת הרווחים שלהן יכולה דווקא לבוא על חשבון הציבור הן מונופולים ממשלתיים כמו חברת נמלי ישראל, חברת המטענים של הרכבת ושוב חברת החשמל ומקורות. חברות אלו, ש"מחזיקות את השאלטר" על שירותים בסיסיים יכולות להגדיל את רווחיהן על חשבון רווחת הציבור ולקוחותיהן, וכמו בתיאוריה הכלכלית הקלאסית – מיקסום הרווחים מצד מונופולים פוגע בתועלת החברתית. לכך יש להוסיף שבמקרים מסוימים החברות הללו נוקטות בפעילות הפסדית במכוון על מנת לענות על האינטרס הציבורי, כמו הפעלת רכבות משא על ידי רכבת ישראל – פעולה הפסדית מצידן שמובילה להקטנת הזיהום הסביבתי והורדת משאיות מהכביש.
רשות החברות מסרה בתגובה: "מאז כניסתה לתפקיד של מנהלת רשות החברות, מיכל רוזנבוים ובהתאם להנחיית שר האוצר אביגדור ליברמן, הכריזו החברות הממשלתיות דיבידנדים בהיקף שיא של 1.4 מיליארד שקל, רווחים שמשרתים את תקציב המדינה והולכים לטובת הציבור במדינת ישראל, שהוא הבעלים של החברות הממשלתיות. זאת לעומת חלוקה ממוצעת של כ־250 מליון שקל בשנים האחרונות.
"על החברות הממשלתיות להתנהל על פי אמות מידה עסקיות וביעילות והן נועדו לשרת מטרות ציבוריות חשובות ולהביא תשואה וערך לבעלי המניות- הציבור במדינת ישראל.
מדיניות רשות החברות הממשלתיות לעניין חלוקת דיבידנד נקבעה בחוזר הרשות בדצמבר 2018 וקובעת כי ככלל חברה ממשלתית תחלק 50% מרווחיה השוטפים מדי שנה, והכל בהתאם להחלטות הממשלה והחוק. מדיניות זו חלה על כל חברה ממשלתית למעט חברות מעטות לגביהן אישרה הממשלה פטור חריג מתשלום הדיבידנד".
