ניתוחהרבה יותר מחוסר שוויון: חוק ההשתמטות הוא מפתח להידרדרות כלכלית של ישראל
ניתוח
הרבה יותר מחוסר שוויון: חוק ההשתמטות הוא מפתח להידרדרות כלכלית של ישראל
מדינות שבהן המוסדות החברתיים דוגלים בשוויון נחשבות למצליחות כלכלית, בעוד במדינות שבהן קיימים מוסדות "נצלניים" נרשם כישלון. העברת חוק השתמטות תשים את ישראל ברשימת המדינות הנכשלות. תשאלו את זוכי פרס נובל
לפני שלושה שבועות זכו שלושה כלכלנים בפרס נובל לכלכלה בשל תרומתם להבנת אחת הסוגיות המסקרנות ביותר במדע הזה: מדוע ישנן מדינות מצליחות ולעומתן כאלה שנכשלות. תשובתם מפתיעה כי הם מציעים כגורמים מסבירים דווקא משתנים לא־כלכליים: המוסדות החברתיים־פוליטיים. כך יש לפיהם מוסדות "מכלילים" שמעודדים השתתפות של חלקים רחבים של האוכלוסייה בקבלת החלטות תוך הנחלת שוויון, לעומת מוסדות "נצלניים", המיועדים לרכז כוח בידי קבוצה צרה.
השלושה, דארון אסמוגלו, סיימון ג'ונסון וג'יימס רובינסון, ניסו להוכיח כי מדיניות שמתעדפת באופן קבוע קבוצה מסוימת על חשבון רוב האוכלוסייה מובילה לעתים קרובות לפיתוח מוסדות נצלניים - מה שמסביר כישלון של מדינות (עוני, אי־שוויון ואי־פיתוח כלכלי). הם טענו עוד כי אותם מוסדות נצלניים מיטיבים בעיקר עם המעטים בשלטון, תוך הרחקת חלק גדול מהאוכלוסייה מהזדמנויות ואחריות.
כך, למשל, לפי ספרם של אסמוגלו ורובינסון "מדוע מדינות נכשלות?" מוסדות מכלילים, כמו אלה שבארה"ב ובדרום קוריאה, קידמו צמיחה כלכלית על ידי עידוד השתתפות רחבה. מצד שני, מוסדות נצלניים - כמו אלה שפותחו בצפון קוריאה, זימבבואה, וטריטוריות קולוניאליות רבות לשעבר - מרכזים כוח בקרב אליטה פוליטית, חונקים פעילות כלכלית וחדשנות, ומובילים לעוני וקיפאון כלכלי.
אלה שמעל לחוק
אי אפשר להתעלם מהעובדה שמתן פטור גורף לחרדים משירות בצה"ל – דווקא במלחמה הקשה ביותר שעמה נאלצת המדינה להתמודד מאז הקמתה, כאשר אותה קבוצה נהנית מכל הזכויות (ואף מזכויות יתר) – הוא בעל פוטנציאל עצום ליצור או להחריף את אותם מוסדות נצלניים שעליהם דיברו הכלכלנים. וזה לא רק בגלל שנוצר כאן מוסד המאפשר לחלק מהחברה להימנע מחובה לאומית קיומית, אלא בעיקר כי הממשלה שולחת מסר שלפיו קבוצות מסוימות הן מעל החוק או שאינן כפופות לאותו חוזה חברתי.
הספרות מראה כי שחיקה זו של תחושת השוויון בחובות ובזכויות, ובעיקר בהוגנות, עלולה להוביל לאובדן אמון חמור בשלטון ומוסדותיו, להחריף את השסע החברתי האינהרנטי המאפיין את החברה הישראלית ולהחריף את הטינה של אותם נושאים בנטל השירות הצבאי, שהם במקרה גם אלו שנושאים בנטל המיסוי והתעסוקה, ומאז 7 באוקטובר גם משלמים בחייהם למען המדינה. זו תהיה התוצאה: פטור ממוות למען המדינה, אך זכות לנצל את כל הטוב שבה.
את אובדן אמון הציבור אנו כבר רואים בצורה של צמצום המעורבות האזרחית, החלשת הנאמנות למוסדות המדינה ואפילו הגברת ההגירה של מי שמרגישים מנוכרים ממערכת שנתפסת על ידיהם כבלתי הוגנת, בדיוק כפי שכבר בא לידי ביטוי בנתוני הלמ"ס האחרונים. כך, ב־2023 חל זינוק חד של כ־50% במספר המועמדים להגירה ("היוצאים") שעמדו בשנת ההפיכה המשטרית על 55.3 אלף, לעומת ממוצע רב־שנתי של 37 אלף בלבד. בעקבות היציאה המשמעותית, מאזן ההגירה הוכפל: מרמה רב־שנתית של כ־13.2 אלף בין השנים 2022-2013 לרמה של 27.5 אלף ישראלים יוצאים נטו בשנה שעברה. המגמה שהחלה ב־2023 נמשכת אל תוך 2024: בינואר-יולי 2024 נרשמו 40.4 אלף ישראלים כ"יוצאים" לעומת 25.5 אלף בתקופה המקבילה אשתקד, כלומר זינוק של יותר מ־58%. זאת כאשר ייצוג המשכילים בקרב המועמדים להגירה גבוה מיצוגם באוכלוסייה (26.4% לעומת 19.3%).
התרומה הגדולה של אסמוגלו ועמיתיו היא היכולת להוכיח שבמהלך ההיסטוריה ממשלות שאימצו מדיניות שמפלה קבוצה נבחרת, הפכו בטווח הארוך את האוכלוסייה הרחבה למשוללת זכויות והתוצאה היתה פגיעה בצמיחה הכלכלית, ביציבות הפוליטית ובלכידות החברתית. כבר ראינו, עוד בהקמת ממשלת ליכוד־חרדים־בן גביר, כי אובדן אמון בשלטון החוק ובמוסדות גרם לאזרחים להיות פחות מוכנים להשקיע את זמנם, כספם או אפילו את עתידם במדינה.
וגם המספרים מדברים: מאז הקמת ממשלת נתניהו־סמוטריץ'־חרדים ועד ערב המחדל של ה־7.10, השקל התרסק בכ־9.3% ואבד הקשר בין המטבע הישראלי והמדדים בבורסה בתל אביב לבין ביצועי נאסד"ק. לפי נתוני IVC, גיוס ההון זר פרטי של חברות ההיטק ישראליות צנח ב־2023 ב־55% ומספר העסקאות שבוצעו ירד ב־44%.
"מחיר" החיילים יזנק
לא צריכים להיות זוכי פרס נובל לכלכלה כדי להבין כי כאשר יש עלייה בביקוש לחיילים וירידה בהיצע, שתלך ותעמיק אם חוק ההשתמטות יעבור (שכן לפי ה־OECD החרדים צפויים להוות כ־30% מהאוכלוסייה ב־2050, לעומת 11% כיום), מחיר החיילים יזנק. מכיוון שאין אפשרות "לייבא" חיילים, המשמעות היא שהמדינה תהיה מוכרחה לשלם יותר עבור אותו חייל או מילואימניק. כך, כסף שהיה צריך להיות מויעד לבניית כביש, גשר, מתקן התפלת מים, כיתת לימוד, מרפאה ומעון לנשים מוכות - ילך לביטחון, כלומר הסטה של השקעות אזרחיות להוצאה צבאית שוטפת, דבר שמקטין את הצמיחה ארוכת טווח.
החלופה שצריכה לגבור – גיוס חרדים – עדיפה בהרבה, פעמיים: פעם אחת כי עדיף לשלוח צעיר בן 18 מאשר בוגר בן 35 למשימה צבאית (עדיפות צבאית־מבצעית). פעם שנייה כי אובדן התוצר הכרוך בנטילת מהנדס בן 35 העוסק בהייטק גבוה פי כמה וכמה מאובדן תוצר של בן 20-18 שעוד לא למד ליבה (עדיפות כלכלית).
אבל יש אלמנט נוסף: איזו קריירה יוכל לפתח אותו מהנדס בן 35 העוסק בהייטק ונאלץ לעשות 150 ימי מילואים בשנה? איזו שדרה ניהולית, עסקית, מדעית וכלכלית אפשר להקים ולפתח אם נטל המילואים על אותם אנשים הופך למשקולת אינסופית? מה שברור הוא שבלי שדרה כזו לא נוכל להשיג צמיחה ופיתוח כלכלי בר־קיימא ובלעדיהם – בלי כלכלה חזקה וצומחת - אי אפשר לקיים ביטחון.
ואם צריך עוד תזכורת למדרון המסוכן שישראל צועדת אליו, כדאי להיזכר בדבריו של אסמוגלו על ישראל בספטמבר 2022 בריאיון לכלכליסט: "נתניהו הוא האב המייסד של הפופוליזם הימני וכל המשטרים שצמחו מהימין הפופליסטי היו שילוב רע מאוד של שחיתות, חוסר יעילות וחוסר מעש. אני מאוד מתקשה לראות משטרים כאלו מביאים סוג של תועלת או בשורה במונחים של צמיחה, חדשנות, חינוך ומדע. נתניהו גם גרם לדי הרבה נזקים למוסדות הישראליים כפי שזה נראה מבחוץ".
