פרשנותלידיעת אלוביץ': הגנה מן הצדק? הסיכויים נמוכים
פרשנות
לידיעת אלוביץ': הגנה מן הצדק? הסיכויים נמוכים
בית המשפט נוטה לדחות טענות "הגנה מן הצדק" בתיקים חמורים, במיוחד כאלה שהאינטרס הציבורי לבררם עד תום גדול במיוחד, למשל עבירות טוהר מידות של ראש ממשלה
הטענה ל"הגנה מן הצדק" השתרשה במשפט הישראלי כחלק ממהלך נרחב יותר של "המהפכה החוקתית", מהלך שבו זכויות אדם זכו למעמד־על, להכרה חוקתית, ובמקרה שלנו אף לפרישתן על נחקרים, חשודים ונאשמים. זאת לצדם של ריכוך ניכר בדיני המעצרים, הגמשת המבחנים למתן משפט חוזר, הקלות במבחני פסילת ראיות (הלכת יששכרוב) ועוד.
זה קרה בשנות התשעים של המאה שעברה לאחר חקיקת חוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו". רוח חדשה שהפיח הנשיא והשופט אהרן ברק נשבה ברחבי הארץ: לפגיעה בזכויות אדם יש מעכשיו מחיר. המחיר הזה יכול להיות בביטול חוקי כנסת, בביטול החלטות ממשלה ולענייננו, גם בביטול כתבי אישום אם תתקבל טענת ה"הגנה מן הצדק".
מדוע הגישו האלוביצ'ים הבקשה בעיתוי הנוכחי? מפני שהמשפט צריך היה לעבור כברת דרך כדי לחשוף מספיק ראיות שיתמכו בה. הסנגורים של אלוביץ' ונתניהו הודיעו מלכתחילה שהבקשה תוגש, ואכן עו"ד ז'ק חן וצוותו פירטו כמות ואיכות מעוררות דאגה של תקלות: הסתרת חומרי חקירה, מאמצי שבירת נחקרים במעצר בדרכים שהן ספק חוקיות; חילוטים ורוגלות ללא צווים מתאימים; ניסיון לשבש את היחסים בין הנחקרים לסנגוריהם; "משפטי שדה" בתקשורת – והכל, לפי עו"ד חן, מתוך "ראיית המנהרה" שהרשויות לקו בה כשננעלו על סיפור יחסי השוחד בין אלוביץ' לנתניהו והתעלמו מכל תסריט אלטרנטיבי שבכוחו לערער את התזה. התעלמו וחמור מכך – גם העלימו חומרים שהיו עשויים לשרת תזה אחרת.
ה"הגנה מן הצדק" אינה עוסקת בהרשעה או בחפות. יכולים ליהנות ממנה גם פושעים ורשעים מוחלטים. ההגנה מתמקדת בהוגנות ההליך, וההגנה הזו עברה אבולוציה שמעידה על התחזקותה הכפולה. ראשית, היא שודרגה מפסקי דין לחוק שהוביל ח"כ גדעון סער, שגם היום כשר המשפטים ממשיך להפיק זכויות בהליך הפלילי. שנית, היא חוזקה בעצם הנמכת הרף להפעלתה. פעם היה צריך להוכיח התנהלות שערורייתית במיוחד של רשויות האכיפה, עכשיו מספיק להוכיח פגיעה בהוגנות ההליך. טענת "הגנה מן הצדק" היא "טענת סל", שבמסגרתה עשויות להסתופף טענות מטענות שונות. אחת מהן שווה לקרוא בפסק דין שניתן במחוזי ירושלים ב־2014 (השופטים דוד חשין, עודד שחם ומשה דרורי): "עקרונות בסיסיים של צדק והגינות מחייבים מתן משקל זהה, למצער, לתלונה המוגשת על ידי שוטר כלפי אזרח ולתלונה המוגשת על ידי אזרח כלפי שוטר".
אבל מילים גדולות לחוד ומציאות אפורה לחוד. את זה עתידים לגלות סנגורי האלוביצ'ים, שהגישו אתמול את הבקשה המקדמית ל"הגנה מן הצדק". וכאן מגיעה הבשורה הפסימית או האופטימית, תלוי בעיני המתבונן. המדיניות השיפוטית שהשתרשה בנוגע ל"הגנה מן הצדק" בוחנת לא רק את חומרת הפגם שמיוחסת לרשויות, אלא גם את חומרת העבירות שמיוחסות לנאשמים. והתוצאה היא שה"הגנה מן הצדק" מופעלת בתיקים קלים בלבד ונדחית בתיקים החמורים, במיוחד בתיקים שהאינטרס הציבורי לבררם עד תום גדול במיוחד, למשל עבירות טוהר מידות של ראש ממשלה. הוגנות בתיקים האלה לא נבחנת רק מול הנחקרים והנאשמים אלא גם מול הציבור. אבל כשמדובר באינטרס ציבורי, מותר לשקלל גם את עמדתו של המשנה ליועץ המשפטי לשעבר, עו"ד רז נזרי, שטען כי תיק 4000 מקים דווקא אינטרס ציבורי לסגור אותו בהסדר טיעון.
וזה מוביל לעוד סיפור גדול שמאחורי הבקשה הנוכחית. היא מלבישה במחלצות משפטיות לגיטימיות את טענתו הבזויה של נתניהו שנתפרו לו תיקים מטעמים פוליטיים ומשיקולים זרים. הבקשה לביטול המשפט שהוגשה אתמול טוענת שגם אם לא היתה תפירה פוליטית – "תפירה משפטית" היתה גם היתה. ותפירה לקויה שהביאה לכך שתיק 4000 נארג בהטלאת פגמים, מחדלים והפרות דין שנערמו זה על זה. קשה להתווכח עם חלק גדול מהדוגמאות שמובאות בבקשה של חן, במיוחד אלו שאושרו בבית המשפט המחוזי ואף בבית המשפט העליון וגררו ביקורת נוקבת של שופטים, ביקורת שמשתלבת בתהייה איך זה שדווקא בתיק הדגל הרגיש ביותר בתולדות המשפט הישראלי התגלו כאלה חורים. וזה עוד לפני שנתניהו הגיש את הבקשה שלו ל"טענה מן הצדק".
ביטול המשפט אינו בהכרח התוצאה האפשרית היחידה של קבלת טענת ה"הגנה מן הצדק". בחוק ובפסיקה הוצגו תוצאות נוספות. עיכוב הליכים שיפוטי בידי בית המשפט (סמכות שקיימת בידי היועץ המשפטי לממשלה שנתניהו היה כמה למנות); ביטול חלק מכתב האישום; וגם – מה שיכול להיות רלוונטי בעניינו – התחשבות בעונש.
