ניתוחבאג משטרי מסכן את המדינה; רק מרי אזרחי נרחב (אולי) יעזור
ניתוח
באג משטרי מסכן את המדינה; רק מרי אזרחי נרחב (אולי) יעזור
מארג החוקים והמרקם המשפטי מתגלה כחסר אונים מול שליט כבנימין נתניהו ששובר את כל כללי המשחק, ובעיקר את החשוב שבהם – הצבת טובת המדינה כערך מרכזי; וכך הדמוקרטיה הישראלית מוכנעת בפני שליט יחיד, קואליצייה צייתנית וברית האינטרסים שלו עם שותפיו הכהניסטים
המציאות הבלתי אפשרית אליה אנחנו מתרסקים מתאפשרת בגלל באג משטרי ודמוקרטי. מארג החוקים והמרקם המשפטי בישראל מתגלה כחסר אונים מול שליט כבנימין נתניהו ששובר את כל כללי המשחק, ובעיקר את החשוב שבהם – הצבת טובת המדינה, ביטחונה ושלום אזרחיה כערך המרכזי, כוכב הצפון שאמור להכתיב את כל הכרעותיהם של המנהיג והממשלה.
זה קרה כתוצאה מצירוף קטלני שבו אישיותו הצינית וחסרת המעצורים של נתניהו חברה למצוקות – המשפטית והפוליטית – אליהן נקלע. הראשונה, מחייבת אותו להרחיק עצמו ככל שניתן מרכבת ההרשעה-קלון-כלא שדוהרת מולו. השנייה, מחייבת אותו לשותפות פוליטית עם כנופייה קיצונית-משיחית שמשחקת באש ומסכנת את המדינה בהתלקחות רב זירתית. וזאת, מבלי שמפלגת השלטון, הליכוד, מסוגלת להעמיד בלמים ואיזונים מול ההידרדרות. לגבי החמאס נאמר שלא ניתן לחסל מפלגה ורעיון. נתניהו הוכיח שניתן גם ניתן.
התוצאה היא שהדמוקרטיה הישראלית מוכנעת בפני ארבעת אלה: היא נשלטת בידי שליט יחיד; כנופיית מיעוט מסוכנת אוחזת בתפקידי המפתח השלטוניים; קואליציה צייתנית, הומוגנית ואימפוטנטית מגבה אותה עם 64 חברי כנסת. ולפיכך – וזו התוצאה - האופציות המדיניות והביטחוניות הטובות והנכונות לישראל – שחרור חטופים, הפסקת מלחמה, הצטרפות לציר אזורי ואולי שלום עם סעודיה – נסוגות מפני ברית האינטרסים שבין השליט לשותפיו המסוכנים.
ברית האינטרסים הזו מובסת בידי כל סקר שבוחן את עמדותיו ורצונותיו של הציבור. אבל, הכשל הדמוקרטי הוא שעד הבחירות אין לרוב הזה כל משמעות. רק 64 הרמוסים, חדלי האישים והצייתנים, הם הקובעים. והם אלה שנותנים לשר בצלאל סמוטריץ' שלא עובר את אחוז החסימה לשרוף את הכלכלה הישראלית; הם אלה שנותנים לשר איתמר בן גביר לשרוף את השטחים והביטחון הלאומי; הם אלה שנותנים לראש הממשלה לשרוף את האינטרסים החיוניים למדינת ישראל.
קשה היה לשלושת "שורפי האסמים" האלה לבצע את זממם ללא ציות ויישור קו של שומרי הסף מהשירות הציבורי וחלק גדול מהתקשורת. בשני אלה מטפלת הממשלה. בזה כוחה ומומחיותה האמיתים. בחזית שומרי הסף התמונה מורכבת. חלקם הגדול פועל עדיין תחת האתוס והמסורת של "סיביל סרוונטס" בשירות ממשלה חוקית. חלק קטן מעז מדי פעם לשחרר קיטור, מרמורים ואזהרות שמשקפות לציבור כיצד מתעלם ומתעלל נתניהו באינטרסים והערכים הראויים. וישנה כמובן היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה שעדיין משקפת, לציבור ולממשלה, את החריגות שנועדו להפקיע עוד ועוד נתחים דמוקרטיים לטובת הדיקטטורה המתהווה. לטובת שלטון היחיד שיעדיו שהולכים ומתנתקים משלטון החוק, מהדמוקרטיה, מהאינטרס הציבורי הרחב.
נתניהו הצליח להקיף עצמו בקולקציה פרועה במיוחד של עושי דברו בפוליטיקה ובתקשורת שמהדהדים בתשואות רמות את טיפול השורש שלו בדמוקרטיה הישראלית. וקשה כבר להבין – האם הוא ציניקן שמודע למעשיו או שגם הוא השתכנע שבג"ץ, היועמ"שית והאחים לנשק הם הסכנה האמיתית. המינוי של מירי רגב לניהול טקס יום השנה לאסון ה-7 באוקטובר, האמירות של רעייתו בפגישה עם פדויות השבי שהכל שקרים והצבא הוא האשם הבלעדי, לא מסייעים לפתור את התעלומה. אלא שזה פחות חשוב. הנזק והאסון מתגלגלים לפתחנו בין אם הוא ציניקן ונוכל ובין אם הוא משוכנע באמת שיריב לוין ושמחה רוטמן הם התרופה למערכת המשפט, וסמוטריץ' הוא שר אוצר מזהיר ובן גביר הוא השר המתאים למשטרת ישראל.
בידי הדמוקרטיה אין כלים להשיב מלחמה שערה זולת אולי מרי אזרחי רחב במיוחד. מרי שבשיאו ייצאו מיליונים לרחובות, יושבתו המשק והכלכלה ושומרי סף בכירים שיתפטרו ו/או יוציאו לציבור את האמת שמאחורי הקלעים של שלושת שורפי האסמים. נתניהו שלא נערך מול החמאס, יודע להיערך מול האפשרות הזו. זו מיומנותו, בזה הוא מבין. לא מר ביטחון אלא מר פוליטיקה ומר ספין ושיסוי. והוא יודע שאת המרי האזרחי הגדול הזה הוא יכול להרחיק באמצעות תחזוק והמשך המלחמה הנוכחית. בעזה, ומול החיזבאללה ואיראן. בחסות המלחמות האלה, בחסות קדושת פילדלפי וקו נצרים, הוא יכול להמשיך בהרס הדמוקרטיה והרחקת עסקת החטופים. וזו המלכודת, מבוך העכברים שאליו נקלענו - הצירוף ההיסטורי הקטלני שמחבר בין אדם/נאשם כנתניהו לבין מפלגה כהניסטית קיצונית ומעטפת ליכודית פרועה ומסוכנת שטוהרה מכל מחשבה עצמאית ועמוד שדרה.
