פרשנותהכנסת נזעקת לסייע לנפגעים, אך לוין נצמד להפיכה
פרשנות
הכנסת נזעקת לסייע לנפגעים, אך לוין נצמד להפיכה
הכנסת מחוקקת בהליכי בזק חוקים שנועדו להקל על משפחות הנרצחים, החטופים והמפונים. קיבוץ ניר עוז מפתיע במכתב חסר תקדים, ומול גילויי הסולידריות האלה רק שר המשפטים נצמד לטריקים והשטיקים שנועדו לשמר את ההפיכה המשטרית
1. לוין עדיין בעד מיטוט הוועדה למינוי שופטים
שר המשפטים יריב לוין לא יחמיץ שום טריק או שטיק. היום (ראשון) הוא אמור להגיש את תצהיר התשובה שלו לעתירות לכינוס הוועדה לבחירת שופטים. במקום לכנס את הוועדה ולבחור את השופטים החסרים, הוא החליט למנות 14 שופטים עמיתים (שופטים בגמלאות שחוזרים לאחר פרישתם לשפוט בהיקף משרה וסמכויות מצומצם יותר). במערכת הגדירו את הפתרון הזה כ"פלסטר", כניסיון לכבות שריפה עם כפיות מים. לא ברור מה הניע את לוין. אולי הלחץ שמופעל עליו בגלל סירובו לכנס את הוועדה והוא מכין סולם לירידה הדרגתית מהעץ. ואולי, להיפך - כדי לחזק את ה"קייס" שלו בבג"ץ. הנה, יטען, פעלתי להפחתת העומסים והעתירה מתייתרת. נקווה שהשופטים לא יקנו את זה.
ראשית, שופטים עמיתים מועסקים במשרה חלקית, היקף הסמכויות שלהם מצומצם והם מתמנים לתקופה מוגבלת.
שנית, הסדר השופטים העמיתים אינו חל על בית המשפט העליון. כאן לוין ממשיך בסירובו למנות שני שופטים במקום השתיים שפרשו בחודש שעבר – הנשיאה אסתר חיות וענת ברון. וכמובן, הוא מתעקש שלא למנות נשיא קבוע לבית המשפט העליון. מבחינה זו נשיא זמני משתלב עם אותם ה"עמיתים" בהחלשת מערכת המשפט במינויים זמניים.
שלישית, וזה העיקר, גם הפחתה מסוימת של העומס אינה תשובה לעתירות שמנסות להבקיע לליבת האירוע: סירוב של השר להפעיל את סמכותו. סמכות אינה צעצוע שנתונה לשרירות לבו של שר, ירצה – יפעיל, לא ירצה – לא יפעיל. סמכות היא פיקדון שניתנה בידיו לקידום האינטרס הציבורי, במקרה זה - מינוי שופטים. החוק קובע שאם נוצר צורך למנות שופט, יודיע על כך השר ויכנס את הוועדה. זו אינה סמכות של שיקול דעת אלא של ציווי. הוועדה לבחירת שופטים הופקדה בידי השר כדי לבחור שופטים ולא כדי להתקיים על הנייר בלבד.
ולמה יריב לוין לא מכנס את הוועדה? את התשובה נתן השר לכנסת. בדיון, שנערך ב־5 ביולי 2023, נשאל וענה שיכנס את הוועדה רק לאחר שישנה את הרכבה. כלומר, רק לאחר שיכפיף אותה למרות הממשלה, או לפחות יעיף ממנה את שנואי נפשו - עורכי הדין והשופטים. ח"כ גלעד קריב (העבודה) שאל: "אם לא תצליח לשנות את החוק (הרכב הוועדה – מ"ג), האם תכנס את הוועדה?". לוין השיב בפסקנות: "אנחנו נשנה. אני לא עוסק במה שיקרה אם חס וחלילה יקרוס הגג כרגע. אני לא מציע לעסוק בתיאוריה".
לוין קלע בתשובתו, אף על פי שלא לתוצאה הזו התכוון – הגג אכן קרס. השאלה הגדולה היא האם גם היום, לאחר שהגג קרס, הוא עדיין מסרב לכנס את הוועדה כי כוונתו המקורית להשתלט על הוועדה עדיין שרירה וקיימת? גם ראש הממשלה בנימין נתניהו בתמרוניו סביב ההפיכה הודיע שבכוונתו להשלים משימה זו. לכן אין מנוס מהמסקנה המתבקשת שלוין לא ויתר על חזונו למיטוט הוועדה הנוכחית. מינוי השופטים העמיתים סייע להבהיר נקודה זו. רק כינוס הוועדה ובחירת שופטים, כולל לעליון ונשיא, יפריכו מסקנה זו.
2. החוק שהותאם במיוחד למשפחות החטופים
השבוע, אולי אפילו מחר (שני), תחוקק הכנסת את החוק החשוב ביותר שנתפר במיוחד למידותיה חסרות התקדים של הזוועה הגדולה – "חוק התגמולים לבני משפחה של נעדרים או חטופים בפעולת איבה או במלחמה". החקיקה הישראלית טרם הכירה במציאות של משפחות שמשותקות ונטרפות מחטיפת יקיריהן בידי טרוריסטים. את המצוקה הייחודית הזו זיהו לראשונה אנשי הסיוע המשפטי במטה החטופים, עו"ד רז נזרי ועו"ד דן אלדד. נזרי היה המנוע, שיחד עם נציגי לשכת עורכי הדין, ערן בקר וענת קאופמן, בתמיכת היו"ר עמית בכר, התניעו את המהלך ורתמו את המדינה. לא הממשלה שהרגילה אותנו להנמיך ציפיות, אלא הכנסת. 83 חברי כנסת חתומים על הצעת החוק הפרטית, כשהבולטים בהם הם ראש הקואליציה אופיר כץ, יו"ר ועדת עבודה ורווחה ישראל אייכלר והיו"ר הקודמת אפרת רייטן.
התגמול הכספי נועד לתת ודאות ומענה כלכלי למשפחה שמרוכזת במאמציה לשחרור יקיריה החטופים. מאמצים שכוללים לעתים גם נסיעות לחו"ל. על הקומה הראשונה, לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, נבנתה קומה נוספת לבני משפחות החטופים והנעדרים - מעטפת כלכלית הכוללת מענקי סיוע של 30 אלף שקל לחודש עבור כל אדם שנחטף ו־6,000 שקל לחודש עבור כל אחד מילדיו ואחיו הבוגרים של החטוף/נעדר. כל התגמולים והמענקים ישולמו באופן מידי, רטרואקטיבי מה־7 באוקטובר, ועם מינימום בירוקרטיה. להערכת משרד האוצר, העלות התקציבית של הצעת החוק היא 39 מיליון שקל לשנת 2023 ו־156 מיליון שקל לשנת 2024. החוק נחקק כהוראת שעה לשנתיים.
חקיקות נוספות נתפרו במשרד המשפטים במיוחד למידותיו של האירוע. למשל חוק ההגנה על מענקים מיוחדים. הממשלה החליטה להעניק מענק התארגנות לתושבים המתגוררים במרחק של עד שבעה ק"מ מגבול רצועת עזה. ואז התברר שלרבע מתוך 28 אלף הפונים הזכאים יש תיקים בהוצאה לפועל וכספים שמוגדרים כ"מענק מנהלי" (מתוקף החלטת ממשלה) חשופים לעיקולים. כדי להגן עליהם יש לחוקק חוק מיוחד ולכך נועד חוק הגנה על מענקים מיוחדים (חרבות ברזל).
הסדרים משפטיים נוספים הם חוק דחיית חיובים לחטופים, נעדרים ומפונים ו"התעלמות" מצ'קים ללא כיסוי. בגלל המורכבות המשפטית בהסדרים כאלה – בעיקר הפגיעה בקניינם של צדדים שלישיים - הדחיות הן לחודש אחד שמסתיים מחרתיים, ב־7 בנובמבר, ויש להחליט לגבי ההמשך.
כמות הנרצחים הבלתי נתפסת הניבה גם הצעות לתיקון חוק הירושה. למשל ההסדר "שניים שמתו כאחד", קובע כי בני משפחה שנרצחו בטבח ייחשבו ככאלה שלא ניתן לקבוע מי מהם מת תחילה. זאת, כדי להקטין מחלוקות ירושה סביב סדר הפטירה.
עו"ד שמואל שוסטר, מומחה בדיני משפחה מצביע על חסרונו של הסדר חיוני: מינוי אפוטרופוס לחטופים שהפכו לבלתי כשירים לנהל את חייהם ורכושם. לגבי אלה מתוכם שחתמו על יפוי כח מתמשך, מציע שוסטר ש"ראוי כי משרד המשפטים והאפורטופוס יורו באופן מיידי וחריג על אפשרות להפעלת ייפוי הכח המתמשך גם באופן רטרואקטיבי". ולגבי מי שלא חתם: "אחראית המדינה למנות עבורו אפוטרופוס, שידאג לצרכיו ויפקח על אופן הטיפול בו ובנכסיו. לאור האירועים האחרונים ראוי כי המדינה תפעל באופן מיידי למינוי אפוטרופסים מטעמה עבור כלל החטופים".
3. דיני סיכול והמכתב המפתיע מניר עוז
התקשורת מלאה סיפורי גבורה, התנדבות והקרבה. העולם הכלכלי לרוב לא מיוצג בהם. אז הנה יוצא דופן מפעים, בלתי יאומן - מכתב שקשה להעלות על הדעת שבכלל נכתב. הוא נשלח בידי איילת גוברמן, "מנהלת חשבונות ראשית קיבוץ ניר עוז" לספקים שהקיבוץ חייב להם כספים. בין היתר נכתב בו: "כפי שידוע לכולם, בתאריך ה־7 באוקטובר 2023, הותקף קיבוץ ניר עוז על ידי מאות מחבלים מרצועת עזה. כתוצאה מההתקפה, ניזוקו גם משרדי הנהלת חשבונות בקיבוץ, כולל שרתי התקשורת. אנו מצרים על העיכוב שנוצר בתשלומים עד כה ועובדים סביב השעון להדביק את הפער...למרות המצב הקשה אליו נקלענו, בלשון המעטה, אנו שמים לנגד עיננו את חשיבות התשלומים שיועברו אליכם בהקדם האפשרי תחת מגבלות המצב".
את הדברים האלה כותב קיבוץ ש־27 מחבריו נרצחו, 74 הם חטופים או נעדרים ורבים מבתיו נבזזו ונשרפו. ומתוך השבר הנורא הם "מצרים על העיכוב שנוצר בתשלומים ועובדים להדביק את הפער".
המכתב הוצג בכנס "רגולציה לעת משבר" במרכז חת לחקר התחרות והרגולציה בראשות השופטת בדימוס ד"ר איריס סורוקר. בין היתר נידונו בו דיני הסיכול - טענות הגנה שמעלים אלה שאינם יכולים לקיים את התחיבויותיהם החוזיות בגלל המלחמה. המשנה לשעבר ליועץ המשפטי עו"ד ארז קמיניץ, ראש תחום רגולציה וממשל במשרד ארדינסט בן נתן טולידאנו ושות': "המסקנות מהקורונה הן שלא נכון שהמחוקק יתערב בשוק הפרטי. הציפייה היתה שמשרד המשפטים יגיד לצדדים לייצר כללים איך לחלק את הנזק ביניהם. חשבנו שהתערבות גנרית תהיה אסון למשק. היו שווקים שהתייחסנו אליהם גנרית כמו גני ילדים וגני אירועים, אבל בשווקים מורכבים הבנו שזה בלתי אפשרי. ההמלצה הטובה ביותר היא: תשבו סביב השולחן ותגיעו להסכמות. עזבו את דיני הסיכול, חפשו איך לקיים את החוזה". קמיניץ הזכיר שלפעמים גם המדינה היא צד לחוזה. "כשיש צד שני שמתקשה לקיים - לא ליצור דווקנות באכיפה ובפיצוי, צריך לפנות לעולם של הקלות ופשרות. זה היה חסר בתקופה שלי".
השופט המחוזי בדימוס שאול מנהיים "סיכל" את הציפייה לישועת בתי המשפט. "דיני הסיכול סוכלו פעמיים", אמר, "בידי המחוקק ובהמשך על ידי בתי המשפט". מנהיים מציע להמיר את דיני הסיכול בדיני "תום הלב". המעוניינים בעצה הזו מוזמנים לעיין שוב במכתבה של איילת גוברמן, מנהלת החשבונות הראשית מקיבוץ ניר עוז.
