פרשנותבר דוד בחר בצד של קהלת, העובדים ישלמו את המחיר
פרשנות
בר דוד בחר בצד של קהלת, העובדים ישלמו את המחיר
יו"ר ההסתדרות העדיף לכנס "דיוני חירום" במקום לנקוט צעדים מעשיים נגד ההפיכה המשטרית ולהשבית את המשק; בכך הוא שיתף פעולה עם הארגון ששם לו למטרה לפגוע בעבודה המאורגנת בישראל
ההיסטוריה לא תשכח ליו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד את התנהלותו לאורך כל שבעת החודשים האחרונים שבהם הדמוקרטיה הישראלית היתה על המוקד והוא היה שקוע בחישובים של כדאיות אלקטורלית.
החישובים האלה נמשכו גם אתמול בצהריים, אחרי שהליכוד דחה בבוז מופגן את מתווה הפשרה שהניח לריכוך החוק לביטול עילת הסבירות. במקום לחבור לכ-150 ראשי החברות הגדולות במשק שמובילים את "פורום העסקים" באומץ ובנחישות ופתחו בשביתה - הוא בחר לכנס עוד "דיון חירום" עקר שהסתיים בכלום.
יום יבוא ובר דוד יידרש להסביר מה עשה כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית מציפורניהם של הקיצוניים ביותר שקמו עליה - יריב לוין, שמחה רוטמן, איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ'. ביום הזה לא תהיה לו תשובה להתגאות בה.
בחידלון המתמשך שלו, בר דוד מיטיב עם אלה שלא ירחק היום וירימו את ידם על ההסתדרות ועל העבודה המאורגנת שאותן הוא מנסה להשאיר כרגע מחוץ לזירת הקרב. כשיבין שאין לו מנוס מלצאת למלחמה על הבית הוא ימצא שפניו לקראת מערכה אבודה וסל הכלים שלו ריק. מולו יעמדו מערכות משפט מוחלשות מחמת ביטול עילת הסבירות, עם שופטים בבתי הדין לעבודה שממונים בידי אנשים כמו דודו אמסלם ושלמה קרעי, עם שרים שיכורים מכוח בלתי מוגבל בחסות פסקת ההתגברות. בר הסלטים פתוח מלא-מלא ובר דוד לא מתעורר.
יו"ר ההסתדרות שמתברבר בקיץ 2023 עשוי למצוא עצמו מתברבר בבוץ של חורף 2024 מול קבלני הביצוע של פורום קהלת. אותו רוטמן שאל מול מהלכיו ההסתדרות מגלה רפיון ותת תפקוד כבר הראה לאן פניו, כשהניח בתחילת השנה אקדח בדמות הצעת החוק ל"חירות התעסוקה" שתאסור על ההסתדרות להשתמש בעובדים כ"כלי לניגוח פוליטי".
מערכת יחסי העבודה הקיבוצית בישראל נבנתה במשך עשרות שנים והממשלה שעליה מגן בר דוד תפרק אותה. היא תחליש את הזכות לשבות, התאגדויות של עובדים יהיו על המוקד, הגנות סוציאליות שמוקנות היום לציבור העובדים יחוסלו. העבודה המאורגנת נמצאת במרכז לוח המטרות של קהלת אבל בר דוד לא מתעורר.
פעמיים בשנים האחרונות, פורום קהלת התנגח עם ההסתדרות בבתי המשפט כשניסה להוביל להחלטות שלמעשה ירוששו אותה מסביב ליכולתה לגבות דמי חבר ודמי טיפול מעובדים מאורגנים שאינם חברים בה. באותן פעמים ההסתדרות קיבלה את מטריית ההגנה של בתי המשפט שגלגלו את אנשי קהלת מכל המדרגות, אך כשאת השופטים ימנו הבובות של קהלת ההחלטות שיצאו מבתי המשפט יהיו אחרות, כי ככה זה בדיקטטורה.
אלא שבר דוד לא מתרגש מהפיכתה של ישראל לדיקטטורה. התירוץ הזה, שעסקינן במאבק פוליטי שלהסתדרות אין בו כלום, מייצג במקרה הטוב בוחן מציאות משובש ובמקרה הרע פחדנות ורככת בעמוד השדרה. ההיסטוריה תזכור את זה לבר דוד וגם לדובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי, שרצה להשבית את המשק מהסיבות הנכונות אך לא נלחם על עד הסוף, כמו לכל אותם אלה מראשי ההסתדרות שהסתגרו ביומיים האחרונים במשך שעות ב"דיוני חירום" ורק הוציאו אוויר חם.
במקום להכניס ידיים לבוץ, לחבור לבכירי המשק שהשביתו את העסקים הגדולים בהבינם את גודל השעה ולתת להם רוח גבית מעצימה, ראשי ההסתדרות בחרו להיות "מתווכים". במזגן שבבית הנשיא הרבה יותר נעים.
בין הסבירות של נשיאת העליון השופטת אסתר חיות לסבירות של הבריון דודו אמסלם, בין שקמה ברסלר לשמחה רוטמן, בין האור לבין החושך, בין הדמוקרטיה לבין הדיקטטורה, בין השפיות לטרלול בר דוד בחר צד. ואת זה צריך לזכור.
