ראיוןמו"ל עיתון "משפחה" החרדי: "הפער בין חילונים לחרדים? ל-90% מהבעיות יש פתרון"
ראיון
מו"ל עיתון "משפחה" החרדי: "הפער בין חילונים לחרדים? ל-90% מהבעיות יש פתרון"
אלי פלאי, מו"ל עיתון "משפחה", מגיע מהזרם הליטאי שטרפד לאחרונה שילוב לימודי ליבה במגזר החרדי. בראיון לכלכליסט הוא מסביר כי "כל ילד רביעי חרדי לומד במוסדות עם 'גמישות פדגוגית'. זה פוטנציאל אדיר ללימוד כישורי חיים, מתמטיקה ואנגלית". "צריך לחפש הזדמנויות, לא לנסות להשיג את הפתרון המקסימלי"
"חרדים וחילונים חייבים קודם כל להבין שבין שתי החברות הללו יש מאבק נרטיבי שנמשך עשרות שנים בשאלה מהי יהדות, ומה יבטיח את עתיד העם היהודי. לצערי כל חברה התרגלה לחיות בתודעה שהצד השני לא רלוונטי, וזה חייב להיפסק, אם רוצים ליצור שותפות אמיתית. החילונים צריכים להבין שהחרדים פועלים מתוך תפיסה ערכית ודאגה כנה לעתיד העם היהודי. והחרדים צריכים להבין שיש כאן חברה יהודית, המחוברת לארץ ישראל, ופועלת גם היא מתוך תחושת אחריות לעם", כך אומר ל"כלכליסט" אלי פלאי, מו"ל עיתון "משפחה", הנחשב לגוף התקשורת הנמכר ביותר בקהילה החרדית.
ביטוי לכוחו הרב של "משפחה" ניכר במאבק שניהלו העיתונים החרדיים המפלגתיים נגדו, כשזיהו בעיתון איום כלכלי ותרבותי. אלא שהמאבק שכלל גיוס של גדולי הרבנים נגד העיתון, נכשל באופן בוטה, הציבור החרדי הצביע ברגליו והמשיך לרכוש את העיתון בהמוניו. בכובעו השני פלאי עומד בראש מכון לחקר מדיניות, והראיון הזה נערך ממשרדיו המשקיפים על צריחי הישיבות המייצרים את קו הרקיע של שכונת הר נוף החרדית הסמוכה. באמצעות המכון פלאי מספק שירותי ייעוץ לכמה משרדי ממשלה בנושאי תכנון ומדיניות בסוגיות הקשורות לחרדים. "אין כאן באמת שיחה על עתיד משותף ולתוך הדבר הזה נכנסנו", אומר פלאי.
קשה שלא להסכים עם האמירות של פלאי כשהוא מדבר על הצורך בשיתוף פעולה בין המגזרים, על הכבוד שהם צריכים לרכוש זה לזה. אך מתחת לפני השטח, המסרים שלו לא פעם קשים לעיכול לאוזן ליברלית. "צריך להבחין בין הוויכוח הנרטיבי, הכואב והחשוב, לבין השאלות הפרקטיות, מה המגזר החרדי רוצה? מה המגזר החרדי צריך? מה הכלכלה הישראלית צריכה? ומה אפשר לעשות?", הוא אומר, "אני אופטימי במהותי, כי לא קרה שלקחנו נושא, כלכלה, ביטחון, או מוגנות של ילדים, ולא הצלחנו להגיע להבנה טובה לקראת פתרון. ברמה הפרקטית יש ל־90% מהבעיות פתרונות".
כשפלאי מדבר על "להשהות את המאבק הנרטיבי", הוא מתכוון לכך שהחילונים ינהגו באורך רוח, ויקבלו את הדרישות החרדיות בחלק מהסוגיות כפי שהן. הוא זועם כשהוא נוגע למשל בסוגיית הלימודים המעורבים: "בכיר מתעשיית ההייטק שהיה בפורום שלנו פנה לאחד מראשי החוגים באוניברסיטאות וביקש ממנו לכתוב תוכנית לימודים לחרדיות, ולבדוק את הבחינות שלהן, וזו תוכל להיות מקור הכנסה לאוניברסיטאות. אותו ראש חוג אמר 'על גופתי המתה, אני לא אתן יד ללימודים בהפרדה'".
פלאי נוהג כך בעצמו: הוא אשתו ובנותיו בעלי השכלה אוניברסיטאית פורמלית, שחלקה נרכשה בהפרדה, אך הוא מודע לכך שלא כל הרבנים במגזר מסכימים לכך. כשהוא ניסה לקדם לימודים אקדמאיים לבנות בסמינר, הוא גילה שלרבנים לא אכפת "שזה יהיו אותם קורסים, אותם מבחנים, העיקר מבחינתם שזה לא ייקרא תואר. הרבנים דרשו שלא יופיע על הספרים הסמליל של 'האוניברסיטה הפתוחה', לזה האו"פ כבר לא הסכימה. אז עבדנו עם 'מכון לב' שהסכימו לעמוד בתנאים הללו". קשה לדחוף את פלאי לדבר על ההיגיון בהנחיה הרבנית, זה נראה לו לא חשוב, כי "השאלה החשובה היא 'מה אפשר לעשות בכל רגע נתון'. אני אף פעם לא מנסה לקדם משהו שאני חושב שהוא לא ישים".
1 צפייה בגלריה
סטודנטים באוניברסיטה. כשפלאי ניסה לקדם לימודים אקדמיים לבנות, הוא גילה שלרבנים לא אכפת "שזה יהיו אותם קורסים, העיקר שזה לא ייקרא תואר"
(קובי קואנקס)
האופטימיות של פלאי נעצרת ברגע שהוא מגיע למצב הפוליטי הנוכחי. "יש עכשיו שסע חברתי עמוק בחודשים האחרונים, אני הפכתי לאזרח מודאג, זה ממש מדיר שינה מעיני. אני מאמין שיש פתרונות, אבל בשביל פתרונות צריך קשב, וכעת אין קשב. כבר לפני הבחירות האחרונות, חששתי מהתוצאות, כל תוצאה הטרידה אותי. אם היינו נשארים עם הממשלה הקודמת, זה היה דבר רע מאוד לחברה החרדית. היתה לממשלה ההיא הזדמנות לקדם סדר יום עבור האוכלוסייה החרדית, אך בסוף זו הייתה ממשלה שבמקום להציג פתרונות הביאה את 'גזירת המעונות' (הכינוי בעולם החרדי למהלך המתוכנן של הממשלה הקודמת לפיו משפחות חרדיות בהם הגבר לא עובד, לא יהיו זכאיות לסבסוד במעונות היום, ש"ט) ההזויה שגם בג"ץ הבין שזה היה מעשה נבלה, ושביטלה את 'תוכנית קרית גת' לחרדים (תוכנית שהובלה בממשלת נתניהו הקודמת במסגרתה 13 אלף יחידות דיור יוקצו לחרדים, ש"ט) רק בגלל שדרעי עשה אותה. אבל חששתי גם מהניצחון של הימין, חששתי שזה יביא לשסע העצום שאנו רואים כעת, לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר".
פלאי מנסה להיות לא שיפוטי, אך הוא מפנה חיצים לשני צדי המפה הפוליטית: "כשהשמאל מפסיד הוא מסוגל לשרוף את המועדון. כשתעשיית ההייטק אומרת מעל כל במה שיקטינו השקעות בישראל, זו נבואה שתגשים את עצמה. ככל שתזהירו יותר מהקטנת ההשקעות, ההשקעות יקטנו יותר. כשאומרים שאם רפורמה כזו תעבור אז בית הדין הבינלאומי בהאג ישפוט רמטכ"לים וקציני צה"ל, זה פשוט להזמין את בית הדין הבינלאומי לבוא ולחקור, לתת להם את זה על מגש של כסף. אני לא שיפוטי, כי אני מבין שמי שאומר את זה מוטרד באמת, הוא לא ציני. החשש מגיע מאנשים מהשטח ולא פוליטיקאים, אבל בסוף זה עשוי לפגוע בכלכלת ישראל".
מנגד יש לו טענות גם על הצד המנצח: "מה זה לכתוב 'תקפצו לנו? מנסור עבאס, זוכרים?', זה מכעיס. מה זה תקפצו לנו? אלה אנשים שהם מלח הארץ, שהם מחוברים לכאן לארץ, שולחים את הילדים שלהם לצבא. איזה מין אטימות צריך בשביל להגיד לאנשים: 'זו כבר לא המדינה שלך, תחפש מדינה אחרת'. בסוף נוצר מצב מטריד גם מבחינה יהודית, פתאום עבור הרבה ישראלים חילוניים, היהדות מתחברת לכל הרע והמכוער".
לפלאי אין ספק שהעיסוק המחודש ב"בעיה הכלכלית החרדית" קשור לכך שהימין ניצח בבחירות ולא השמאל, אך זה לא מטריד אותו. "אם החרדים היו בקואליציה עם גנץ ולפיד האירוע לא היה מתעורר, למרות שהשאלות היו אותן שאלות. אבל בסוף השאלות הללו נכונות, הן יושבות על עצבים מתוחים ממילא בין החרדים והחילוניים. אלו שאלות שכולם צריכים להישיר אליהן מבט, בלי בעד ובלי נגד, אלא לבחון אותן ברמה הריאלית. אנחנו רואים את המגמות הדמוגרפיות, וצריך לשאול איך זה אמור לעבוד? איך מייצרים עתיד משותף? איך מדינת ישראל נערכת לשינויים האלה ואיך ננצל את ההזדמנויות האלה?".
בסופו של דבר פלאי חושב כאיש תקשורת, והוא מצביע על כשל עמוק בתקשורת שבין המגזרים. "החילוני חושב שהחרדי הולך לישיבה כדי לא להיות בצבא, לא לומד ליבה כדי לא לעבוד. אבל זו טעות. כשהחרדים שולחים את הילדים שלהם לתלמוד תורה, הם לא חושבים כמו ההורה החילוני שמצפה שהמערכת תהפוך את הילד לכזה שיכול להתפרנס בכבוד. הם מגדירים את המשימה אחרת. הם שולחים את הילדים שלהם ללמוד תורה, להמשיך את המסורת הדתית. זו תפיסה ערכית אחרת. הוא מקריב באופן מודע את הרווחה הכלכלית של הילד שלו. הוא לא עסוק בכלל בשאלה האם לילד הזה יהיו הנחות בארנונה או לא?"
פלאי סבור שההבנה הערכית עשויה לסייע לשיח ענייני. "כשאתה מבין שהחרדי מגיע ממקום ערכי, אתה יכול להתחיל לעבוד, אתה יכול להגיד לחרדי 'הבנתי מהו חינוך בעיניך', בוא עכשיו נראה מה אפשר להוסיף. אחרי שענית על הערכים הבסיסיים שלו בפירמידה, אתה יכול להוסיף עוד דברים. האם אפשר להוסיף כישורי חיים תוך כדי? האם אפשר אנגלית? אם לא אנגלית, אז בוא ניקח את המתמטיקה שאתה כבר מלמד, ונעשה אותה טובה יותר. לצערי, המציאות היא שמקבלי החלטות ופקידים לא מסוגלים להפריד בין השאלה הערכית לשאלה הפרקטית, מה הכי יעיל?"
פלאי לא עוצר בצורך להבין את הערכים של החברה החרדית, לדידו חובה להבין גם את התפיסה הפנימית שלהם כלפי השלטון ואת הנורמות הכלכליות בחברה החרדית. "החברה החרדית חיה בחוסר אמון מול המערכת השלטונית. זה לא משנה כמה הטבות נותנים לו, האדם החרדי חווה שהמערכת מחפשת אותו. הוא יכול לחיות בתודעה שעיקר הכסף הולך לחילונים בגלל השקעה במגרשי כדורגל. כשאין לו גן ילדים בבית שמש או שהילד שלו לומד בקרוואן, הוא לא שם לב לעלויות העצומות של תשתיות, ביטחון, כבישים. במצב כזה קשה מאוד לגרום לחרדי או לחרדים לחשוב על שאלות כמו 'איך יהיה עתיד המדינה'. הוא בעיקר רוצה לשרוד את החודש".
בנוגע להתנהלות הכלכלית אומר פלאי: "חייבים להבין שהדרך היחידה למדוד את הכלכלה החרדית היא בראיה של משקי הבית ולא בהפרדה המלאכותית בין גברים לנשים. במה זה משנה מי עובד גברים או נשים? כשיש לך 8 ילדים קשה לשני בני זוג לצאת לעבוד, והשהות של הגבר בכולל היא זו שמאפשרת לנשים החרדיות לקחת משרות תובעניות שדורשות לצאת בשעת בוקר מוקדמת ולחזור בשעה מאוחרת אחר הצהריים ולפעמים גם בערב. המהלך של ליברמן לביטול סבסוד למעונות יום לאימהות חרדיות עובדות אם הבעל שלהן לומד תורה, הוא דוגמה לגישה שבמקרה הטוב מבטאת חוסר הבנה בכלכלת משקי הבית ובמקרה הגרוע הוא התנכלות לחברה החרדית. אצל החרדים נוצרו מודלים של שותפות בין בני הזוג, שיצרו מוביליות משמעותית לנשים רבות ואפשרו להן לפרוץ לתפקידים בכירים עם הכנסות גבוהות. בנוסף, אם לא תתמוך במעונות, האישה תקריב את עצמה ללימוד תורה וגם היא תישאר בבית, ומשק הבית יהיה יותר עני. שלא לדבר על זה שזה היה מהלך נקודתי ללא תוכנית תעסוקה רחבה. הגברים החרדים לא יכלו מחר בבוקר להשתלב בשוק העבודה בלי חשיבה ממשלתית רחבה".
פלאי משתייך למגזר הליטאי, הזרם המיוצג על ידי מפלגת דגל התורה, והוא הזרם שמשמיע את ההתנגדות החריפה ביותר ללימודי ליבה בתוך תלמודי התורה החרדים. לפני הבחירות האחרונות, היו אלו הרבנים והפוליטיקאים הליטאים שטרפדו את "מתווה בעלזא" שנועד לסלול דרך ללימודי ליבה במוסדות חרדיים מבלי לפגוע בעצמאותם. פלאי עצמו הפנים את הערכים הליטאיים והוא מקדיש מספר שעות מדי יום ללימוד תורה ואף מעביר מדי יום שיעור גמרא במערכת העיתון. אך קשה להוציא ממנו ביקורת על ההנהגה הליטאית. במקום זאת הוא בוחר להתייחס לסוגיה העניינית ואומר: "אני מאמין שאי אפשר להחזיר את העגלה אחורה, והמודל של בעלזא הוא יפה, אם עד היום אמרו 'חינוך ממלכתי חרדי', אז מודל בעלזא פותח דרך לשלב ליבה בהתאם להנחיות הרבנים. המודל התאפשר ברגע שהממשלה הסכימה לא לדרוש מבית הספר לשנות את האופי שלו. זה הכיוון שצריך ללכת אליו, לחפש הזדמנויות, לא לנסות להשיג את הפתרון המקסימלי".
פלאי מגדיר את עצמו כעקשן ש"מנסה להיכנס דרך החלון כשאי אפשר דרך הדלת", ומנסה לשכנע בלהט כי הגישה הפרקטית יכולה להביא לפתרונות מרחיקי לכת. "ערכנו מחקר שמגלה ש־25% מהנערים החרדים (בני 13-17) לומדים במוסדות בעלות 'גמישות פדגוגית'. אתה יודע איזה פוטנציאל אדיר יש במקומות הללו? אם תייצר שם מעטפת שתוכל לתת שם כישורי חיים ומיומנויות, ואולי אפילו לימודים נוספים, זה כל ילד חרדי רביעי, במקום לבטל את החשיבות של עולם הישיבות תתמקד ב־25% האלו". השימוש במונח 'גמישות פדגוגית' הוא עצמו מעשה יצירתי של מכון המחקר. מדובר בישיבות חרדיות שלא מלמדות ליבה מחד, אך מאידך גם רמת לימודי הקודש בהן נמוכה. אלה תלמידים אשר לא מצליחים להתמקד בלימודי קודש במשך כל היום, אך הישיבה עדיין לא מוגדרת כישיבה לנוער בסיכון. או במילים אחרות, מדובר במוסדות 'רכים', אשר ברור כי התלמידים שלהם לא יוכלו להתמיד לאורך שנים בלימוד תורה כל היום.
על אף שפלאי מודאג בנוגע לשסעים בחברה הישראלית, הוא מביע אופטימיות בנוגע לממשלה החדשה בכל הקשור לשילוב חרדים. "את הממשלה הנוכחית זה מעניין, הממשלה הקודמת לא באמת התעניינה בנושא של שילוב חרדים. צריך להגיד גם ביושר שהממשלה הקודמת לא יכלה לעשות הרבה בנושא של שילוב חרדים כי כל דבר שהיא היתה עושה היה הופך לפוליטי, והפוליטיקאים החרדים היו חייבים להתנגד אליו".
במקביל לעיתון, הוא גם מכהן כאמור כיו"ר המכון החרדי למחקרי מדיניות, עליו הוא אומר: "זה סוג של סטארט־אפ, גוף ראשון ויחיד מסוגו שעובד מתוך החברה החרדית, בתכנון מאקרו ומדיניות בסוגיות שקשורות לחברה החרדית". פלאי לא חושש לקשור בין העיתון לבין המכון ואומר "לעיתון יש קרן פילנתרופית, והקרן זו מימנה את המכון בהיקף של למעלה מ־12 מיליון שקל. זה מיזם לתועלת הציבור. אנחנו כגוף תקשורת הבנו שיש לנו אחריות, זו האחריות התאגידית שלנו, לתרום לקיום משותף של חרדים וחילונים. ברור שברמת ההתנהלות אלו גופים נפרדים, ויש הפרדה מלאה. בדירקטוריון של המכון יושבים אנשים משפיעים, כמו שלמה דוברת, אריה בוים ואברהם מרגלית (בעלי אושר עד, ש"ט) ונעם לאוטמן, ובמועצה הציבורית יש כלכלנים כמו צביקה אקשטיין".
