דעהקחו פסק זמן במרוץ לאינפלציה
דעה
קחו פסק זמן במרוץ לאינפלציה
למרות שהאינפלציה בעולם עלתה מדרגה לנוכח השלכות הקורונה, אפשר להתווכח על עוצמת העלייה. יש לקחת בחשבון כל תרחיש, כולל ירידה חוזרת שלה, ולא קטנה, כבר ב-2022. לדבר הזה יש השלכות השקעתיות משמעותיות וראוי יהיה לא להתעלם מהן
האינפלציה בעולם מזנקת. על פניו, כל הנחשף לערוצי התקשורת הכלכליים השונים מבין זאת היטב.
האמנם? לפני שבועיים כתבתי באכסניה זו טור, שקרא להרגיע קצת עם "הריצה לאינפלציה". גם הפעם, ברוח הזמר במסכה, תנו לי "לערבב".
אני מזהה לפחות ארבעה סימנים של "לא כצעקתה"; אם אני צודק, הריביות הנמוכות הן כאן להישאר, מה שיהווה בגדר הפתעה גדולה ביחס לציפיות השוק.
1. שוק הסחורות אחראי לחלק גדול מהזינוק. ראו נא: ב-12 החודשים האחרונים (עד אוקטובר) עלה מדד המחירים לצרכן של מדינות ארגון OECD העשירות ל-5.2%! נכון, פי 2.5 ויותר מהיעד המקובל (כ-2 אחוזים) ופי 4 מהקצב שהיה רק לפני שנה, אבל, זה בגלל שמחירי האנרגיה עלו כמעט 25% בתקופה הזו, הכי מהר מאז יולי 1980, לפי נתוני לשכת הסטטיסטיקה של הארגון. לפי משקלם במדד הם תרמו כמעט מחצית מסך האינפלציה. למעשה, אם מוציאים מהמדד את סעיפי המזון והאנרגיה, שיכולים לרדת במהירות בדיוק כפי שעלו, אז האינפלציה יורדת ל-3.5% וזה ממש, אבל ממש, לא נורא. זה גם פחות תנודתי ויותר משקף את האינפלציה "האמיתית". כששוק "קרטליסטי" הוא המניע העיקרי לקפיצת האינפלציה, צריך לקחת זאת עם קורטוב של מלח.
2. הזיכרון הכלכלי הקצר. חלק גדול מהזינוק בא להחזיר את הנפילה בשנה שעברה. אסביר: בשנת 2019, לפני הקורונה, הסתכמה האינפלציה ב-OECD ב-2.1%. בשנה שעברה, היא נפלה ל-1.4% בלבד (פחות מרמת היעד של 2 אחוזים, כאמור) ובדרך גם ירדה מתחת לאחוז (בחודשים אפריל ומאי). השנה, השיעור הממוצע שלה (עד אוקטובר) הוא 3.5% ובסך הכל, ממוצע תלת שנתי של 2.3%. זה הכל. נכון, יש עכשיו מומנטום והכותרות בהתאם, אך אינפלציה היא תופעה מחזורית וסביר מאוד כי בשנה הבאה, עם קצת חזרה לנורמליות, היא תרד שוב (ואולי אפילו מהר, אם צווארי הבקבוק של ההיצע ישתחררו, כמו שצופים).
3. יש שונות גדולה מאוד בין גושים ובין מדינות. האינפלציה כיום אינה מקשה אחת ואינה תופעה גלובלית. כך, בארה"ב היא עומדת כיום על 6.2% (ואם כבר זמר במסכה, אז כמו שאומרת אופירה אסיאג, לא זה שיא השיאים); אבל בגוש היורו, שאינו קוטל קנים, רמתה 4.9% (או 2.5% ללא אנרגיה) וביפן היא מסתכמת ב-0.1%. ברור שארה"ב תופסת את כל הכותרות: יו"ר הפד מדבר על צורך לזרז את סיום תוכנית הרכישות וקרן המטבע הבינלאומית, שהוציאה בסוף השבוע דוח חשוב בנושא, אף קוראת לו להזדרז עם העלאת הריבית; אבל, היא לא מציעה זאת לבנק המרכזי של אירופה למשל והנגידה כריסטין לגארד וחבריה כלל לא שוקלים זאת, ולא בכדי: האינפלציה שם, בניגוד לארה"ב, לא מספיק גבוהה כדי לסכן את הצמיחה השברירית עם צמצום מוניטרי והעלאת ריבית.
4. הציפיות מעוגנות. בדו"ח של קרן המטבע נכתב בבירור כי למרות שבחלק מהמדינות תישאר, כנראה, אינפלציה גבוהה חודשים אל תוך 2022, ברוב המדינות הציפיות לתקופות הארוכות נמוכות יותר. למעשה, הן די קרובות ליעדי האינפלציה. אפילו בארה"ב. הציפיות מעוגנות היטב ברוב המדינות והדבר מראה על צפי שהכוחות הפועלים להאצת האינפלציה יתפוגגו הדרגתית (גם בסיוע צמצום מוניטרי הדרגתי ושקוף). אמנם האינפלציה עולה, אך עודנה תחת שליטה, כפי שמראות מהציפיות, וזה המסר החשוב יותר מנקודת הראות של השווקים.
בשורה התחתונה, אין חולק כי האינפלציה עלתה מדרגה ולנוכח השלכות הקורונה על צד ההיצע, זה לא מפתיע. ייתכן כי היא תעלה עוד, אך אפשר להתווכח על עוצמת העלייה וחשוב גם כיצד מודדים אותה. מכל מקום, היות והאינפלציה תחת שליטה ואינה מתבדרת, יש לקחת בחשבון כל תרחיש, כולל ירידה חוזרת שלה, ולא קטנה, כבר ב-2022. לדבר יש השלכות השקעתיות משמעותיות וראוי יהיה לא להתעלם מהן.
רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי בבנק מזרחי טפחות
