פרשנותהאינפלציה מתמתנת, אבל עדיין רחוקה מיעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה
פרשנות
האינפלציה מתמתנת, אבל עדיין רחוקה מיעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה
מדד מרץ הפתיע לטובה, אבל האינפלציה בישראל עדיין דביקה וכואבת. העמקה במספרים מגלה כלכלה שמשוועת לרפורמות שיוזילו את יוקר המחיה, אבל הממשלה עסוקה בהפיכה המשטרית ופחות בכיסי האזרחים
נתוני האינפלציה לחודש מרץ 2023 שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אתמול חיוביים: לא רק שמדובר בהאטה בקצב האינפלציה השנתית, אלא שהמדד החודשי היה נמוך מהתחזיות. ככה זה כאשר העולם שב למה שמכונה "משטר של אינפלציה גבוהה": כל הפתעה שאיננה לרעה – היא הפתעה לטובה. לפי הנתונים היבשים, מדד מרץ עלה ב־0.4% "בלבד", כאשר הצפי היה ל־0.5% והיו כאלו שחזו אפילו 0.6%. כתוצאה מכך האינפלציה השנתית ירדה לרמה של 5%. זה לא שאין אינפלציה – קצב חודשי של 0.4% נחשב לגבוה מאוד – והיא עדיין ניצבת רחוקה מאוד מהגבול העליון של יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה (3%). המרחק הוא של 2 נקודות אחוז שלמות, ולפי קרן המטבע הבינלאומית, שפרסמה את התחזית הכלכלית גם לישראל, האינפלציה תיכנס לתחום היעד רק לקראת סוף 2024. כלומר, האינפלציה עלולה להישאר איתנו תקופה מאוד ארוכה. המשמעות המעשית היא כי הריבית צפויה לעלות עוד - או לכל הפחות להישאר גבוהה מאוד לאורך זמן ממושך יותר. היא כבר עומדת על 4.5%, לעומת כ־0% לפני שנה.
גם הפעם המספרים לא צפויים להרגיע את נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון: מבט חטוף על הנתונים היבשים עלולים להסתיר את התמונה המלאה ואמיתית - האינפלציה הנוכחית היא דביקה, עיקשת ומושרשת. היא הרבה יותר קשה למיגור והיא מנותקת כמעט לחלוטין מהגורמים שיצרו אותה: שיבוש שרשראות האספקה בגלל הקורונה ומלחמת אוקראינה. היא עברה לשירותים, לרבות דיור, ופחות מרוכזת בסעיפי אנרגיה ומזון. כלומר, רוב האינפלציה הכללית מורכבת מאינפלציית "ליבה" — האינפלציה ללא אנרגיה ומזון, שמחיריהם הרבה יותר תנודתיים ורגישים לשינויים.
ככל שהאינפלציה כולה או רובה בשירותים, כפי שקורה בישראל, הריבית מהווה כלי הרבה יותר אפקטיבי לריסונה
המדיניות המוניטארית כן מצליחה לרסן את האינפלציה, ולראיה היא מתמתנת. אך הבנקים המרכזיים של ישראל, ארה"ב ואירופה לא ממש מצליחים לרסן את האינפלציה בקצב שהם ציפו לו - לבטח לא בקצב שהם רצו. זו לא הפתעה של ממש: התיאוריה הכלכלית מלמדת כי ברגע שהאינפלציה "עוברת" מהמוצרים הסחירים (לרבות תשומות וחומרי גלם, כגון מזון ואנרגיה), הרבה יותר קשה להיפטר ממנה. הצד הטוב בסיפור הוא כי ככל שהאינפלציה כולה או רובה בשירותים, כפי שקורה בישראל, הריבית מהווה כלי הרבה יותר אפקטיבי לריסונה. היות שבישראל, בדומה לארה"ב, רוב האינפלציה מוסברת בעודף ביקוש על ההיצע - ויש בכיסים של הישראלים הרבה מאוד כסף, כפי שהוכיח מחקר של בנק ישראל בדוח האחרון - ייקור הכסף מיועד להוות תמריץ שלילי לצריכה.
גם במדד מרץ 2023 השירותים מככבים. לפי נתונים שפרסמה הלשכה בעמוד הראשון של ההודעה, שלושה שירותים אחראים על שני שליש מהאינפלציה החודשית: בראש ובראשונה "הדיור" על כל רבדיו המהווים יותר מרבע מהמדד, וכן חופשות ואירועים. מנגד, מה שדחף את האינפלציה מטה היתה ההוזלה של מוצרים כמו כלים חד־פעמיים, שנהנו מביטול המס המוצדק שהוטל עליהם על ידי הממשלה הקודמת על רקע הנזקים הגדולים שהם גורמים לסביבה, ריהוט, מכוניות ודלק - כולם מוצרים סחירים.
הבעיה הגדולה עם העובדה שהאינפלציה לא יורדת מספיק היא שכלי הריבית מכביד ומתחיל לגרום לכאב רציני שמתחיל לפגוע בפעילות הכלכלית וצפוי לעשות נזקים בשוק העבודה. לכן מצופה מהממשלה, שבינתיים רק מתעסקת בניסיון לבצע הפיכה משטרית, להתחיל לעבוד ולגבש רפורמות מבניות שיטפלו ביוקר המחייה. הנסיון המביך של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לקחת קרדיט על הורדת האינפלציה ומחירי הדיור, למרות שלא עשה מאומה למען מטרה הזו, לא ממש תסייע לו, וגם לא לאזרחי ישראל בטווח הארוך. הוא בעצם משדר את הזלזול העמוק באינטליגנציה של האזרחים, שלא באמת מאמינים שהממשלה "הורידה" את האינפלציה ל־5%, וייתכן כי אף חוסר הבנה בסיסי וניתוק מסוים מהמציאות.
