פרשנותעל סף הפקרות: שיטת תאגידי הבריאות – שלב ההגזמה
פרשנות
על סף הפקרות: שיטת תאגידי הבריאות – שלב ההגזמה
תאגידי הבריאות גדלו לממדים מפלצתיים: הם מהווים היום כשליש מפעילות בתי החולים. בשיבא, למשל, התאגיד מעסיק כמחצית מהעובדים
שורשי פרשת תשלום המשכורות של אנשי משרד הבריאות בידי גורמים שמפוקחים על ידי המשרד נטועים עמוק באנומליה שמכונה "תאגידי בריאות". את בתי החולים הציבור מכיר היטב, אך תאגידי הבריאות, שפועלים ממש באותו מקום, יותר נסתרים – ולא בכדי. מדובר, בסופו של דבר, בעוד המצאה ישראלית שהיא עיוות שנוצר לפתור עיוות אחר והוא תת־התקצוב המתמשך של בתי החולים. תאגידי הבריאות הם אלה שאחראים על פעילות בתי החולים בשעות אחר הצהריים, מגייסים תרומות, מאפשרים קיצור תורים לניתוחים ואשפוזים, מגייסים רופאים וכוח אדם איכותי, רוכשים ציוד מורכב ומכשירים חדשים, מבצע מחקרים ועוד. אז אם הם כל כך טובים, מה הבעיה? בניגוד לבית החולים – התאגיד כמעט ואינו מפוקח על ידי משרד האוצר (אגף תקציבים והממונה על השכר), ולכן הוא זכה לכינוי "החצר האחורית" של מערכת האשפוז. זו גם הסיבה מדוע האוצר מנהל קרב עתיק יומין מול משרד הבריאות ובתי החולים כדי להגדיל את הפיקוח עליהם.
ויש לא מעט סיבות טובות לכך. הראשונה – התאגידים גדלו לממדים מפלצתיים: הם מהווים היום כשליש מפעילות בתי החולים. בבית חולים כמו שיבא התאגיד מעסיק כמעט מחצית מהעובדים. לפי נתונים של משרד האוצר, התאגידים כבר מגלגלים כ־3 מיליארד שקל בשנה ומעסיקים יותר מ־10,000 עובדים במערך האשפוז. הסיבה השנייה היא שהתאגידים החלו להתפרש לתחומים אחרים והפכו במקרים מסוימים למעין גופים עסקיים, שיש להם אינטרסים אחרים, לעתים בעייתיים. דוגמה לכך נחשפה ב"כלכליסט" בינואר 2022, בנוגע לחיבור בין התאגיד שיבא לבין החברה הפרטית טרגט להקמת מערך בדיקות בזמן הקורונה, שגרף מאות מיליוני שקלים ללא פיקוח.
בטיוטת חוק ההסדרים האחרון דרש אגף תקציבים להגדיל את התשלום שמעבירים התאגידים, שהם מלכ"רים פרטיים, לבתי חולים, שנמצאים בבעלות המדינה, על השימוש בתשתיות בתי החולים בשעות אחרי הצהריים. בחוק ההסדרים לשנת 2021, למשל, נעשה ניסיון להגדיל את הפיקוח על השכר בתאגידים לצורך ריסונו. בכל המקרים האוצר לא הצליח בניסיונותיו ליצור פיקוח מוצלח על התאגידים, כאשר מי שתמיד עמד לצדם היה משרד הבריאות, לרבות מנכ"לי המשרד לדורותיהם. במשרד הבריאות טוענים, ובצדק, כי ללא התאגידים מערך האשפוז הישראלי יקרוס ולא יהיה מסוגל לספק שירותי בריאות ראויים לאזרחי ישראל.
עם זאת, הפרשייה הנוכחית נותנת רוח גבית לטענה של משרד האוצר שלפיה הרסן בתאגידים השתחרר לגמרי. האוצר ימצא כאן אקדח מעשן, שיוכיח מדוע חייבים לפקח על אותם מלכ"רים. הרי מדובר בעובדים בגוף פיקוח, שנמצאים בגיליון השכר של הגוף המפוקח. הדבר דומה למצב שבו עובדים ברשות החברות הממשלתיות היו מועסקים על ידי רכבת ישראל או חברת החשמל, או שהמפקח על קופות החולים במשרד הבריאות היה מועסק באמצעות קופת חולים כללית או מכבי. המסקנה הברורה היא כי חייבים להגדיל את הפיקוח על התאגידים – ומשרד הבריאות חייב לשנות גישה בהקשר הזה. עם זאת, אסור לשפוך את התינוק עם המים. כלומר לפגוע בתאגידים, בלי לחזק את בתי החולים באופן משמעותי. אחרת, האזרחים הם אלו שישלמו את המחיר.
