פרשנות
המבחן של שופטי בג״ץ: האם הם יבינו שהסיפור גדול יותר מרונן בר
הדיון אתמול נפל אל תוך הפער שבין תקינות הליך הפיטורים לבין משמעותו הציבורית הדרמטית. המשמעות זולגת מהקטטה היצרית בין נתניהו לבר אל היעד האסטרטגי של הממשלה – לסלק מדרכה אוכפי חוק בכירים
1. שופטי בית המשפט העליון החליטו אתמול בערב להקפיא את פיטורי ראש השב”כ רונן בר עד להחלטה אחרת, ואיפשרו לנתניהו ולבר להגיש תצהירים כדי ללמוד עוד על התשתית העובדתית הנחוצה להכרעתם. בנוסף, איפשרו לצדדים למצוא פתרון בהסכמה עד 20.4. עכשיו צריך לראות אם השופטים יסתפקו בתיקון הפרוצדורה או שיעגנו הגנה רוחבית על השירות הציבורי כולו, ובמיוחד על בכיריו, מפני “חוסר אמון” שיטיח בהם ראש הממשלה בכל פעם שלא ישביעו את רצונו.
דו־שיח של חירשים התנהל אתמול בין שלושת שופטי בג"ץ לבין פרקליטו של ראש הממשלה עו"ד ציון אמיר. הפרקליט חזר שוב ושוב על הסמכות המוחלטת של הממשלה לפטר את ראש השב"כ. הם חזרו שוב ושוב שאין מחלוקת על הסמכות, אבל צריך הליך תקין. והוא משיב: הליך תקין היה, וגם אם נפל פגם קטן – מה שחשוב זה ביטחון המדינה. ועכשיו, גם בג"ץ הפך סכנה לביטחון המדינה. "מה תהיה האחריות של בית המשפט אם הוא מקבל את העתירה הזו וקורה אירוע ביטחוני חמור?", הטיח אמיר בשופטים. והנשיא יצחק עמית השיב בתקיפות מנומסת, וגם קצת מכובסת: "מה שאדוני אומר, ולא באמת מתכוון לזה, זה הטלת אימים על בית המשפט".
כאשר ביקשו השופטים לחדד שגם בצד של העותרים מכבדים את ביטחון המדינה, שטף אותם אמיר בנאום אנטי־קפלניסטי על הסרבנות, ואליה צירף את הסרבנות של ראש השב"כ לחקור: "רק עיוור לא יראה בהתגייסות טוטלית של ראשי ממשלה לשעבר, של ראשי מערכת הביטחון, של טייסים, של 8200, ואנחנו נכנסים למכבסת מילים של חוסר התנדבות. אנחנו נמצאים במסגרת הסמכות של ראש השב"כ, ומישהו נחקר?"
כך אורז אמיר את הסרבנות להתנדב עם סרבנות ראש השב"כ לחקור, כמבוא להצדקת הדרישה ממנו להפעיל את השב"כ מול המחאה. ועל הדרך, משרת הדיון הזה את הטלת האחריות ל־7 באוקטובר על סרבני קפלן ועל הסרבן לחקור אותם רונן בר. "תרגיע אותי", אמר הנשיא עמית, "שבר לא התבקש להפעיל אמצעים נגד אזרחים". אמיר: "אמרו לו לטפל בסרבנות המונית והוא נמנע מחובתו להגן על הדמוקרטיה. לא אמרו לו איך ובאילו אמצעים".
2. כנראה שהממשלה וראש המשלה לא סומכים מספיק על אמיר וטיעוניו. ואז מגיעים (נשלחים?) לדיון תומכים חסרי מעצורים לפוצץ את הדיון. הבולטים שבהם בתחילת הדיון היו ח"כ טלי גוטליב ועו"ד יצחק בונצל, אב שכול שבנו סמ"ר עמית ז"ל נפל בעזה. אל מול הצעקות שלף עמית את נשק יום הדין: סעיף 72 לחוק בתי המשפט שמעגן את סמכות השופט להרחיק מהדיון את מי שמנסה לפוצץ אותו. "זה שערורייתי בעיני שהרשות המחוקקת (הכוונה לגוטליב, מ"ג) לא מאפשרת לרשות השופטת למלא את תפקידה", אמר עמית והורה על הרחקתה של הח"כית.
אב שכול זה כבר סיפור אחר. מה עושים מול מי שלא מאפשר לקיים את הדיון? לשאלה הזו גם לשלושת שופטי בג"ץ המנוסים ביותר, וגם ל־77 שנים של מסורת שיפוטית אין תשובה. האפשרויות הצטמצמו לשתיים: או להוציא אותו מהאולם או לצאת בעצמם. הם בחרו באפשרות השנייה. לצאת, ולחזור עם הפתרון — לנהל את הדיון בלי קהל, אבל עם השידור. סוג של איזון בין פומביות הדיון ליכולת לקיים את ההליך.
את היכולת הזו ביקשו חלק מתומכי נתניהו לסכל. אין מנוס מההשוואה המחרידה לתומכי טראמפ שפשטו על הקפיטול. אתמול הם פשטו על בית המשפט העליון. עדיין לא בעוצמה האלימה ההיא, אבל הזרע נטמן. ראש השב"כ לשעבר יורם כהן נאלץ לצאת מהאולם כשהוא מאובטח. בעיני הממשלה, העובדה שראשי שב"כ ומוסד לשעבר מתייצבים מאחורי בר אינה ראיה לאפשרות שאולי הוא הצודק באירוע. לשיטתה, התייצבותם מאחורי בר היא הוכחה לפוליטיזציה של השירות, לסרבנות קולקטיבית. רק הפה־אחד של כל שרי הממשלה בפיטורי בר הוא הוכחה לצדקתם.
3 "פגם קטן בהליך", אמר עו"ד אמיר וזרע עוד מחלוקת מול היועצת המשפטית לממשלה. "ההליך פגום ברמה שמסכנת את העצמאות של רגולטורים, שומרי סף ובעלי סמכות אכיפה", אמר בא כוח היועמ"שית עו"ד ענר הלמן, "פגיעה מערכתית קשה ביותר, בלי קשר לעניינו הפרטני של ראש השב"כ". הלמן חזר והדגיש: "אנחנו לא מדברים על ההחלטה אלא על ההליך שהוביל להחלטה. מדובר בתיק לא רגיל, אינטרס עליון שלא ייכנסו שיקולים פוליטיים ואישיים בהחלטות ובמינויים ופיטורים הרי גורל".
השופטת דפנה ברק־ארז, כמומחית למשפט מינהלי, כתבה ארבעה כרכים על המשפט המינהלי. "ואתה זורק אותם לים", אמר עמית לאמיר שהתבצר רק בסמכות ובחוסר האמון של ראש הממשלה כמספיקים כדי לפטר. וכן, גם בסכנה לביטחון המדינה שמתגברת בכל יום שבר בתפקיד. השופטים לא הבינו: ראשית, בר נשאר בתפקידו שנה וחצי אחרי 7 באוקטובר; שנית, גם ההחלטה לפטרו הותירה אותו בתפקיד עד 10 באפריל, מספיק זמן לקיום הליך תקין. למשל, קבלת חוות דעת מהוועדה למינויים בכירים בראשות הנשיא בדימוס אשר גרוניס.
מייצגו השני של ראש הממשלה עו"ד ינון סרטל הודיע שהממשלה, לפי עמדת מזכיר הממשלה יוסי פוקס, סבורה שאין צורך בחוות דעת. "אני אישית מעדיף את עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה שיש צורך", אמר עמית. המחלוקת הזו האירה שוב את התאונה המתמשכת של ההפיכה המשטרית – הממשלה, ולא היועצת המשפטית, הפכה לפרשנית המוסמכת של החוק.
השופטים לא מסתפקים בחוסר האמון ורוצים עובדות, אך בר לא כאן כדי לספקן. הלמן הודיע שבר יגיע בכל רגע אם יידרש. העותרים רבים, אבל מעט מאוד ניתן ללמוד מהם בתחום העובדות. לשאלת ניגוד העניינים בפיטורי בר, עלתה שאלת הביצה והתרנגולת, מה קדם למה — החקירה לפיטורים או להיפך. "שתי החקירות לא נפתחו ביוזמת השב"כ", אמר הלמן, "חקירת ה'בילד' נפתחה בעקבות פניית צה"ל לשב"כ, וקטרגייט בעקבות פרסום עיתונאי. מלבד זאת, חובתו של ראש השירות לחקור האם מדינה עויינת, סליחה מורכבת, הצליחה ליצור קשרים בלשכת ראש הממשלה. ואם הוא סבור שהחקירה נועדה להפיל אותו, והוא אומר את זה בסרטונים, אין יותר ניגוד עניינים מזה. את הסיפור הזה של שיקולים זרים צריכה לבחון ועדת גרוניס.
4 לצדה של הממשלה התייצבו חמישה עורכי דין נוספים שהצטרפו לדיון ודיברו בשמם של משפחות השכול. בזה אחר זה עלו והטילו רפש ביועצת המשפטית לממשלה ("היא בניגוד עניינים בגלל קשרים אישיים עם בר"), בשופטי העליון, ובעיקר ברונן בר, "מהאחראים הראשיים לטבח. הוא לא רק כשל בתפקידו אלא זלזל בו. בכל מדינה מתוקנת הוא היה צריך לשים את המפתחות ב־8 באוקטובר ולעזוב עם כתב אישום בגרימת מוות של מאות אנשים", אמר עו"ד אפרים דמרי.
אחריו דיבר האב השכול, עו"ד יצחק בונצל, שבתחילת הדיון דיבר ממקומו באולם ואחר כך טען מעמדת עורכי הדין: "אם האיש הזה יישאר בתפקידו יהיו עוד משפחות שכולות ואתם מדברים על כן שימוע לא שימוע". אינני יודע אם נציגים אלה תוזמרו לאולם בידי הממשלה כמשקל נגד לעותרים. מותר להניח שהם לא מייצגים את כל, ואולי אפילו לא את מרבית, המשפחות השכולות. בכל מקרה, עורכי הדין שדיברו בשמם לא תרמו ממש לדיון המשפטי עצמו אלא התמקדו בקטטה היצרית שמתנהלת ממעל. קטטה שיש לה שני צדדים, ומילה אחת לא נשמעה מנציגי השכול נגד ראש הממשלה נתניהו. לא על אחריותו לשכול הזה, לא על הליכתו הביתה, לא על כשלונו המהדהד בהגנה על ביטחונם ושלומם של אזרחי ישראל.
5. הדיון אתמול נפל אל תוך הפער שבין מהותו המשפטית היבשושית של הבג"ץ שעניינו תקינות הליך הפיטורים, לבין משמעותו הציבורית הדרמטית. משמעות שזולגת מהקטטה היצרית והמדממת בין נתניהו לבר אל היעד האסטרטגי של הממשלה לסלק מדרכה אוכפי חוק בכירים. עו"ד יעל ויזל, באת כוחו של אורי זכי, הזכירה שבאותו השבוע שבו החליטה הממשלה לפטר את בר, החליטה לפטר את היועמ"שית, ובמקביל עבר החוק לפוליטיזציה של הוועדה לבחירת שופטים. "תסתכלו על המארג המלא", המליצה לשופטים. והמארג המלא הוא לא רק פירוק השב"כ אלא פירוק הדמוקרטיה.
הדיון הסתיים. הנשיא עמית הודיע שיינתן פסק דין אלא אם כן הצדדים, היועמש"ית ונתניהו, יגיעו לפתרון יצירתי מוסכם עד אחרי פסח. עכשיו נותר לראות אם השופטים יסתפקו בתיקון הפרוצדורה או שיפסקו שהסיפור גדול יותר מרונן בר ויעגנו הגנה רוחבית על השירות הציבורי כולו, ובמיוחד על בכיריו, מפני "חוסר אמון" שיטיח בהם ראש הממשלה בכל פעם שלא ישביעו את רצונו.
