דעהסופה של הרפורמה המשפטית קרוב מתמיד
דעה
סופה של הרפורמה המשפטית קרוב מתמיד
הרפורמה המשפטית תישאר בגדר פנטזיה לא ממומשת, בלי צד מנצח, בגלל ששום פסקת התגברות או ביטול עילת סבירות לא מצדיקים מלחמת אחים שמתדפקת על דלתותינו
דווקא בימים אלו, כאשר אנו כפסע מחקיקה בדבר ביטול עילת הסבירות, אני סבור ש"המערכה" בנוגע לרפורמה המשפטית, בתצורה שהוצגה לציבור לפני כחצי שנה, הוכרעה.
הרפורמה הזו לא תוכל לעבור ואפילו אם תומכיה חושבים שהיא, בין היתר, הדבר הכי טוב, הכי דמוקרטי, הכי נחוץ וחשוב כעת למדינה (וברור שלא).
הרפורמה לא תעבור בגלל שיש דברים יותר גדולים וחשובים מרפורמה משפטית. היא לא תעבור בגלל שיש דברים יותר חשובים מהרצון לבטל את עילת הסבירות. היא לא תעבור בגלל שיש דברים יותר חשובים מהרצון לשלוט בוועדה לבחירת שופטים.
לדברים האלו קוראים אחדות העם, הרצון למנוע מלחמת אחים, הרצון למנוע קרע בלתי ניתן לאיחוי בעם, הרצון לשמור על לכידות המדינה וחוסנה גם למול אויבים חיצוניים. לכן אין לה ברירה לרפורמה אלא להרכין ראש, להתקפל ולסגת למול הדברים החשובים באמת, לאור האיומים האמיתיים על המדינה (מבית ומחוץ).
דברים אלו נכתבים למרות שמאמצי החקיקה נמשכים, למרות הדיבורים התקיפים על המשכת הרפורמה וכו'. הרפורמה המשפטית, שהוצגה לפני מספר רב של חודשים, תישאר בגדר פנטזיה לא ממומשת של אותו צד שביקש להעביר אותה. הרפורמה הזו, בתצורתה הרחבה, גוססת כבר חודשים וכרגע היא נושמת את נשימותיה האחרונות.
מה שקורה בארץ, הקרע העמוק, השסע הבלתי נתפש, המחאות הרחבות שבאות מכל הכיוונים (וחשוב להדגיש - לא רק מהשמאל...), המצב הביטחוני, המצב המדיני - הכל מצביע על כך שימיה של הרפורמה המשפטית שהוצגה קרבים לסיום. פשוט לא יכול להיות אחרת. אין אפשרות אחרת. יש דברים גדולים מאותה רפורמה / מהפיכה משפטית.
בדיוק כמו בכל מבצע צבאי, בכל מלחמה מגיעה השעה שמדברים על נקודת היציאה – כיצד מסיימים את המערכה הצבאית, כיצד מגיעים לשביתת אש. לדעתי זה השלב בו אנו נמצאים.
השאלה המרכזית היא כיצד נתבשר על סופה של הרפורמה המשפטית בתצורתה הנוכחית. מי ימשוך את ידית המעצור על רכבת החקיקה ומתי.
מבחינת המועד, האם זה יהיה אחרי מושב הקיץ? האם העצירה של הדהירה המטורפת תהיה כבר במושב הנוכחי? האם יהיו אלו פוליטיקאים אחראים ואמיצים שיבינו שיש דבר הרבה יותר גדול וחשוב מרפורמה משפטית – דבר שנקרא אחדות העם?
האם יהיה זה ראש הממשלה שיגיד "איני יכול עוד" למרות הרצון להביא לשינוי במערכת המשפט? האם יהיה זה שר הביטחון שפשוט יקבל מסר ברור וחד מהצבא שלא ניתן להמשיך או שאולי התערבות של ממשל חיצוני (ידידתנו הגדולה) תביא להפסקת מרוץ החקיקה?
חשוב שלהפסקת מהלכי הרפורמה לא יתלוו צהלות "מנצחים" שכן כולם הפסידו במהלך התקופה הזו. כולם.
למדינה ייקח עוד שנים "ללקק" את הפצעים. ייקח זמן רב לאחות את הקרעים שהתגלעו. ייקח זמן רב לאחות את הצלקות.
לכן חשוב שיימצא סולם הגיוני לירידה מעץ הרפורמה, סולם שיאפשר גם לצד שתומך ברפורמה להכיל את הפסקתה. עד כמה שאפשר. מצב ביטחוני רגיש יכול להיות סיבה מצוינת שלא להמשיך בעניינים המשפטיים.
הסיבה המרכזית צריכה להיות הסיבה האמיתית – שום רפורמה, בכל תחום, לא מצדיקה את פילוג העם, את הקרע העמוק שהתגלע, את הפילוג, השיסוי, השנאה (והכל רק מתעצם ומתגבר).
שום פסקת התגברות או ביטול עילת סבירות לא מצדיקים מלחמת אחים שמתדפקת על דלתותינו. לא חשוב מי צודק אבל טובת המדינה, שחשובה לשני הצדדים, מחייבת הפסקה, עצירה של הרפורמה. אין ברירה אחרת. הכתובת על הקיר.
עו"ד ברוך (בוקי) כצמן עוסק בליטיגציה אזרחית ומסחרית במשרד עוה״ד AYR - עמר רייטר ז׳אן שוכטוביץ ושות׳. מכהן במספר תפקידים ציבוריים, משמש כבורר ומגשר, ובעבר כיהן כסגן ראש לשכת עורכי הדין
