בלעדישווי תחנת הכוח צנח ב־95% בדיוק כשצריך לשלם את מס הרכישה
בלעדי
שווי תחנת הכוח צנח ב־95% בדיוק כשצריך לשלם את מס הרכישה
קבוצת MRC, שבה שותף מאיר שמיר, רכשה מחברת החשמל את תחנת הכוח אלון תבור. כשהגיעה העת לשלם מס טענה הקבוצה, המיוצגת על ידי מנהל רשות המסים לשעבר משה אשר, כי השווי נמוך פי 20 ממחיר העסקה. ביהמ"ש יצטרך להכריע
"היסטוריה" – דיווחה כותרת הודעה לעיתונות מדצמבר 2019, שבה נמסר בחגיגיות על מכירת תחנת הכוח הראשונה בישראל, אלון תבור שבעמק יזרעאל, מחברת החשמל לקבוצת MRC – שותפות של מבטח שמיר, שבשליטת איש העסקים מאיר שמיר, חברת רפק אנרגיה ו־PMEC הסינית. התמורה: 1.875 מיליארד שקל.
1 צפייה בגלריה
טקס מכירת אלון תבור. מימין לשמאל: מאיר שמיר, ארז בלשה, עופר בלוך, ג'ייסון ליו
(צילום: יוסי וייס, חברת החשמל)
חברת החשמל אף התגאתה בכך שהשווי של התחנה הנמכרת גבוה ב־1.1 מיליארד שקל מזה שבספרים שלה, כלומר רווח גדול צפוי לחברה הממשלתית. אלא שבתום החגיגות הגיע הזמן לשלם מס על מכירתה של תחנת הכוח – מס שבח מצד חברת החשמל, מס רכישה מצד MRC, על עסקת המקרקעין.
למרבה ההפתעה כש־MRC דיווחה על עסקת המקרקעין לרשות המסים, במסגרת שומה עצמאית, היא צירפה חוות דעת כלכלית של חברת פרומתיאוס. ושם, באורח פלא, שווי הקרקע והמבנים המחוברים אליה צנח ל־86 מיליון שקל. נמוך פי 20 מהשווי שנכתב בצ'ק.
לשווי הנמוך ש־MRC מייחסת לתחנה יש מטרה ברורה: הפחתה משמעותית של מס הרכישה. בשווי כזה היא אמורה לשלם, תיאורטית, מס רכישה של 5% מתוך 86 מיליון שקל, כלומר כ־4 מיליון שקל בלבד.
ולאן התנדף שאר הסכום ששולם? לטענת MRC, המיוצגת על ידי מנהל רשות המסים לשעבר עו"ד משה אשר, שאר הסכום מיוחס לרכוש הקבוע של התחנה, לזיכיון עצמו, למוניטין ולמלאי הדלקים. כלומר 95% מהסכום מיוחס לציוד לייצור החשמל, ולכן לא צריך לייחס אותה לשווי המקרקעין.
ברשות המסים דחו את הטענה על הסף. הם הסכימו בין היתר להפחית את מלאי הדלקים ולבצע התאמות נוספות, אבל דרשו מהחברה לשלם מס רכישה לפי שווי של 1.675 מיליארד שקל לעסקה. כלומר מס תיאורטי של כ־83 מיליון שקל.
"חוק מיסוי מקרקעין מגדיר מקרקעין כ'קרקע בישראל לרבות בתים, בניינים ודברים אחרים המחוברים לקרקע חיבור של קבע'", כתבו לאחרונה במינהל מיסוי מקרקעין בנצרת למנהל הרשות לשעבר, שמייצג את MRC. "השאלה מהו חיבור של קבע נדונה בפסקי דין, שמהם עולה שהמבחן הוא האם היתה מלכתחילה כוונה לחיבור קבע".
במילים פשוטות, רשות המסים טוענת ש־MRC רכשה את הקרקע במסגרת עסקה כוללת להפעלת תחנת הכוח. זהו ייעוד המקרקעין כהגדרתו בעסקה, ולכן אין להפריד בין הטורבינות והציוד הנוסף לקרקע. אלה, לטענת הרשות לפי מבחני הפסיקה, הוטמעו בקרקע לצורך השימוש שנעשה בה, והם חלק אינטגרלי ממנה, כמו למשל בלוקים, חלון או דלת בבניין מגורים. לכן הטענה של MRC שיש לשלם מס על הקרקע לבדה, היא טענה מלאכותית.
MRC הגישה ערר על ההחלטה לבית המשפט, שאם יתקבל – יהפוך את המס על עסקת הענק לזניח.
לדברי מקורב לחברה, עפ"י הערכת השווי שפרסמה רשות החשמל לכלל המציעים במכרז, עמד שווי הקרקע על סך של כ-74 מיליון שקל. בדיווחיה למיסוי מקרקעין, העלתה הרוכשת אלון תבור את שווי הקרקע לכ-87 מיליון שקל לאחר שהוסיפה לאותו השווי גם את שווים של המבנים הבנויים על אדמת התחנה. לדברי הגורם, רשות המסים החליטה שאין היא מסתפקת בשווי זה וקבעה כי תחנת הכוח כולה, לרבות כל הציוד והמכונות שלה, הינה חלק מהמקרקעין ועל כן יש לשלם מס רכישה כמעט על כל התמורה בעסקה.
"מדובר בהחלטה תקדימית של רשות המסים", טוען הגורם, "הנוקטת קו פרשני חדש לפיו יש לראות כחלק בלתי נפרד מהמקרקעין, גם ציוד ומכונות של מפעלים תעשייתיים, זאת בשונה מהחלטות קודמות שלה במקרים דומים. נראה כי למגזר התעשייה הכבדה בישראל יש סיבה לדאגה מהחלטה זו".
