ניתוחפתיחת שנת הלימודים בסכנה: גם 4 מיליארד שקל בשנה לא בונים אמון
ניתוח
פתיחת שנת הלימודים בסכנה: גם 4 מיליארד שקל בשנה לא בונים אמון
האוצר חשף שעלות הצעתו למורים נאמדת ב־4 מיליארד שקל בשנה אך המורים טוענים שזהו "משחק במספרים"; המשוכה העיקרית במו"מ נותרה שכר המורים הוותיקים; ומוקש חדש מאיים על פתיחת שנת הלימודים: דרישת האוצר לקיבוע ההסכם עד 2027, כשהאינפלציה מזנקת
המידע המעניין ביותר שנחשף אתמול במסיבת העיתונאים של שר האוצר אביגדור ליברמן והממונה על השכר קובי בר נתן הוא עלות ההצעה של האוצר להסתדרות המורים – יותר מ־4 מיליארד שקל בשנה. אם מביאים בחשבון שהסתדרות המורים מייצגת רק 60% מהמורים ושארגון המורים העל יסודיים ידרוש הסכם טוב לא פחות הרי שהעלות האמיתית היא קרוב ל־7 מיליארד שקל.
את מערכת היחסים הגרועה וחוסר האמון בין הצדדים משקפת טענת הסתדרות המורים שהאוצר מגזים ו"משחק במספרים" ושווי ההסכם האמיתי הוא 2.5 מיליארד שקל. המורים טוענים שהאוצר לא מוסיף שכר אלא מקדים אותו – כלומר פשוט משלם יותר כסף למורים מתחילים על חשבון מה שהיו אמורים לקבל בשנים מאוחרות יותר. מהמחלוקת הזו כבר ברור ששלושה חודשים לאחר תחילת המשא ומתן לא הושגה כמעט התקדמות וכל צד נושא ונותן עם עצמו.
בשני תחומים האוצר שיפר דרמטית את הצעתו. האחד, והחשוב מאוד: שכר המינימום של מנהל בית ספר שעומד היום על הסכום המביך של 14,500 שקל בחודש יועלה ל־20 אלף שקל. ההצעה הקודמת של האוצר עמדה על 18 אלף שקל. זו תוספת של 38% ומנהל שגם יחנך כיתה יקבל לפחות 22 אלף שקל. הבעיה בהצעה הזו היא שכיום מנהל של בית ספר עם אוכלוסייה חלשה או בפריפריה מקבל תוספת משמעותית. על פי ההצעה הוא יקבל תוספת קטנה בהרבה. זה עלול לעודד מנהלים להגיע לבתי ספר קלים.
השינוי השני לעומת ההצעה הקודמת של האוצר הוא שמענק ההתמדה שיקבל מורה שיישאר במערכת לפחות שלוש שנים יעלה בשליש מ־18 אלף ל־24 אלף שקל. כלומר תוספת של 670 שקל לחודש. במקביל האוצר מבקש להעניק קביעות למורים רק אחרי חמש שנים במקום לאחר שנתיים היום. המורים טוענים שהשילוב של שתי ההצעות האלו דווקא יעודד מורים לעזוב אחרי שלוש שנים. זאת, בייחוד לאור העובדה שתוספות השכר ילכו ויקטנו עם הוותק. בפועל נראה שדחיית מועד הקביעות דווקא תאפשר לאתר בזמן מורים שלא צריכים להישאר במערכת.
שתי התוספות האלה ועוד בקשות של משרד החינוך הוסיפו למתווה חצי מיליארד שקל. משרד החינוך ביקש למשל רכז אוריינות שפה בכל בית ספר בעלות של 600 שקל לחודש. עוד דרישה של משרד החינוך שהתקבלה היא גמול של 600 שקל למטפלים פארא־רפואיים בחינוך המיוחד בשל הקושי למשוך מטפלים כאלה לעבודה בשכר הקיים.
לעומת זאת האוצר לא שינה את הצעתו לשכר של 9,000 שקל למשרה מלאה של מורה מתחיל, תוספת של 30% לעומת המצב הנוכחי של 6,900 שקל. על פניו זו הצעה שלפני כמה חודשים המורים יכלו רק לחלום עליה. אבל המורים דורשים 10,500 שקל. ובכל זאת מכיוון שברור שההצעה של האוצר נדיבה מספיק ולו כבסיס למשא ומתן עולה שאלה, אם זה כל כך טוב, מה כל כך רע בעיני המורים?
לזכות האוצר יאמר שהוא העביר לעיתונאים הצעה מאוד מפורטת. הבעיה היא שלטענת הסתדרות המורים היא לא מכירה חלק גדול ממנה. בכל מקרה המסמך חשף שאחד המוקשים הגדולים הוא דרישת האוצר שההסכם יחול עד 2027, כלומר האוצר דורש תמורה של חמש שנים ללא עדכון. בהתחשב באינפלציה שמרימה ראש ספק אם בן דויד יכולה להרשות לעצמה אפילו הסכם לארבע או שלוש שנים, בלי הצמדה למדד. בהסכם הנוכחי של המורים יש סעיף שהתוספות ורק הן צמודות למדד. השאלה היא אם באינפלציה בקצב שנתי של 5% הסתדרות המורים תסתפק בכך.
יש נושא נוסף שעדין לא עלה והוא איך מיישמים הסכם כל כך גדול כספית בסביבה חוקית של מגבלת ההוצאה ועוד בתקופת בחירות. מבחינת האוצר זה יחייב כנראה פריסה של התוספות. אלא שפריסה פוגעת בהישגים של בן דויד.
אבל בסופו של דבר הוויכוח העיקרי היה ונשאר הוויכוח על שכר המורה הוותיק. מבחינת האוצר המורים הוותיקים מקבלים מספיק והיה עדיף שהם לא יקבלו שום תוספת. אבל אחרי שלושה חודשים של משא ומתן הוא הגמיש את עמדתו וטוען שלפי ההצעה שלו המורים הוותיקים ביותר יקבלו 400 שקל ומורים בוותק של 15 שנה יקבלו 800 שקל. הסתדרות המורים מתנגדת לרעיון של מעבר לעדכון שכר שיקלי ודורשת להשאיר את המנגנון של עדכון לפי אחוזים.
את ההורים תעניין במיוחד הצעת האוצר לקירוב ימי החופשה של ההורים והילדים שלהם. על פי ההצעה הזו יומיים מחופשת פסח יומרו בימי בחירה של המורים. סביר להניח שזו הצעה שהמורים ישמחו לקבל. עוד שלושה ימים מפסח יועברו לתקופה שבין יום הכיפורים לסוכות. גם זה נשמע כבסיס למשא ומתן. שרת החינוך יפעת שאשא ביטון סיפרה אתמול שהמורים מוכנים לקבל את ההצעה שלפיה ימי החופש בל"ג בעומר, תענית אסתר ושלושת האיסרו חג יומרו בחופש ביום שישי של אותו שבוע. ברור למה זה טוב למשק אבל המצב של קיום לימודים בחלק מימי השישי ואי קיומם באחרים הוא בסיס להרבה בלגן.
שני נושאים שהמשא ומתן עליהם אפילו לא החל הוא דרישת האוצר לאפשרות של חוזים אישיים בשכר גבוה במקצועות שבהם יש מחסור במורים ודרישת האוצר לאפשר פיטורים גמישים. כיום פיטורים מחייבים שלילת רישיון ההוראה והדבר מחייב הליך מסובך שנמשך שנתיים. האוצר רוצה שמנהל יוכל לפטר מורה בלי שיישלל רישיונו.
בהסתדרות המורים טוענים שהשטן כרגיל טמון בפרטים ושהצעת האוצר הרבה פחות נדיבה וכוללת פגיעות רבות בזכויות קיימות. כך למשל הזכאות להפחתת שעות בגלל גיל תוענק רק מגיל 52 ולא 50. תוספת השכר לאם תינתן רק עד שהילד מגיע לגיל 12 ולא 14.
