פרשנות2 מיליארד שקל לבריאות? פחות מפלסטר
פרשנות
2 מיליארד שקל לבריאות? פחות מפלסטר
בשקלול האינפלציה והריבוי הטבעי, התוספת התקציבית לסל הבריאות ב־2023 היא אפסית, בזמן שמערכת הבריאות מתמודדת עם מחסור בכוח אדם ובמיטות אשפוז ותורים ארוכים. בקרוב הממשלה תיאלץ לבחור בין קיצוצים להגדלת תקרת הגירעון
"כאשר מסתכלים על האינפלציה השנה, מבינים כי הגידול הריאלי אינו הגידול שרצינו לראות", הסביר חיים הופרט, מנהל הכספים של משרד הבריאות, בדיון שנערך אתמול בוועדת הבריאות של הכנסת, שבו הציגו בכירי משרד הבריאות את התוכנית הרב־שנתית ואת התקציב של המשרד.
המספרים אכן מבלבלים. תקציב הבריאות בנוי אחרת: ישנו, מצד אחד, התקציב של משרד הבריאות, שכולל שכר, מחשוב, וגם את התוספת השלישית - שירותים שמעניק המשרד שלא באמצעות קופות החולים, לרבות חיסונים, מרפאות טיפות חלב ו"קודים" סיעודיים.
מנגד, ישנו סל הבריאות, שהוא בעצם תקציב קופות החולים. לפי נתוני הבריאות, תקציב המשרד יגיע ב־2024 ל־55 מיליארד שקל, גידול של יותר מ־12%. האינפלציה ב־2022 היתה 5.3% וב־2023 היא צפויה לעמוד על 4% לפי תחזית בנק ישראל. לכן, התוספת האמיתית היא הרבה יותר קטנה.
וכאמור, מה שחשוב הוא סל הבריאות שב־2023 יעמוד על 65 מיליארד שקל — תוספת נומינלית של 7.5% לעומת 2022, אך תוספת ריאלית של 2% בלבד (בגלל האינפלציה). כאשר לוקחים בחשבון את הריבוי הטבעי של אוכלוסיית ישראל (גידול ממוצע של 2%-1.8%), מגיעים למסקנה שלפיה אין כמעט תוספת משמעותית אמיתית למערכת הבריאות. הופרט מאוכזב בצדק: האתגרים העומדים בפני מערכת הבריאות הם פשוט עצומים והתחזיות קודרות.
ראשית כל, העומס על מערכת הבריאות הולך וגדל. הוא קשור בחלקו למחסור בכוח אדם שמאיים להוריד את יחס רופאים לאוכלוסייה לשלושה רופאים בני פחות מ־65 ל־1,000 נפש, וצפויה ירידה גם ביחס האחיות לנפש.
עוד ביטויים לעומס הם מיצוי המיטות החסר וזמני המתנה ארוכים. לפי משרד הבריאות, בעשור הקרוב צפויות ירידה של 11.5% ביחס המיטות לנפש והמתנה של מעל שנה לניתוחים מסוימים, פסיכותרפיה ורפואה יועצת אם אין קומבינה (או ביטוח פרטי). לבסוף, השחיקה בשירותי הבריאות בפריפריה היא חמורה פי כמה: תושבים בצפון ובדרום נאלצים לחכות יותר משנה לטיפולים או לנוע למרכז.
שר הבריאות משה ארבל (ש"ס) הגיע אתמול לכנסת רק אחרי שמשרד האוצר ומשרד הבריאות הגיעו להסכמים תקציביים לשנתיים הבאות. בשני המשרדים התגאו בהישג. באנדרלמוסיה הקיימת בממשלה הנוכחית זו בשורה משמחת.
יתרה מזו, העובדה שמשרד ממשלתי בממשלה הלא אחראית הזו מציג תוכנית ותקציב לפרויקטים, ויש הרמוניה בין השר למנכ"ל, ובין הצוותים לאוצר - דבר שעד לפני שנים מספר היה נחשב ל"שגרה" - זו מהפכה של ממש.
אך למרות השלווה שמנסים לשגר מכל הכיוונים, הפיצוץ בין שני המשרדים הוא ממש מעבר לפינה. התוספת של 2 מיליארד שקל שעליה הסכימו שני המשרדים אינה כוללת את "הסכמי הייצוב" - אותן חבילות סיוע שמשגר משרד האוצר אל עבר קופות החולים שתמיד נקלעות לגירעון בסכום ממוצע של כ־1.8 מיליארד שקל לשנת תקציב.
אלא שהפעם, הגירעונות הם גדולים גם בפרספקטיבה היסטורית: נכון לרבעון השלישי של 2022 (הכי מעודכן), הגירעון הכולל של כל הקופות ללא תמיכות עמד על 4.5 מיליארד שקל לעומת 2.2 מיליארד ברבעון השלישי ב־2018 וב־2019 (ב־2020 היתה קורונה כבר). האוצר חתם על הסכם ייצוב אחרון בסוף 2022. כבר אז התלוננו הקופות כי התוספת "שחוקה": הרי הסכום שהן קיבלו בסוף השנה שעברה היה זהה לזה שקיבלו ב־2019.
למי שכבר הספיק לשכוח, המחלוקת העיקרית בין משרד האוצר לבין משרד הבריאות מאז הקמת הממשלה הנוכחית היתה ונותרה אותה מחלוקת: האם התוספת של 2 מיליארד שקל כוללת את הסכמי הייצוב. התשובה שמקבלים במשרד הבריאות היא שלא. במשרד האוצר אמרו בדיוק ההפך: "הם ממשיכים לתעדף את בתי החולים. אתה רואה בפירוש בתקציב שרוב הכסף הלך לאשפוז ולמיטות והם מזניחים את הקופות", הלין בכיר באוצר. עוד הוא ציין כי "זה הכובע הכפול של משרד הבריאות: הם גם הבעלים של בתי החולים ולא רק הרגולטור".
במשרד הבריאות ממש לא מתרגשים וממשיכים להדגיש כי בנוסף לתוספת של 2 מיליארד שקל, הם מצפים גם שהחל מהשנה הבאה הסכמי הייצוב יהיו חלק אינטגרלי מתקציב הבריאות. כלומר, שלא יהיה צורך לדון באותם הסכמים. במשרד הבריאות רוצים תוספת מובנית. באוצר לא מכירים את המושג.
הבעיה הגדולה היא שהקופות בונות על הסכמי הייצוב כמו אוויר לנשימה והן מתחילות להגיע למצב ש"אין אוויר". קופות החולים יתקשו מאוד לתפקד: הן לא יכולות להצטמצם עוד הרבה, קל וחומר אחרי הקורונה, אז השירותים פרחו. אז הגלגל יחזור למגרש האוצר והשר "הלא מחובר" ייאלץ לבחור בין שלוש חלופות גרועות: קיצוץ בשאר תקציב הבריאות, שליפת עוד קיצוץ רוחבי, או הגדלת תקרת הגירעון על חשבון האמינות של המדיניות.
