דעהלרסן את הביקושים? האתגר של בנק ישראל במלחמה במחירים
דעה
לרסן את הביקושים? האתגר של בנק ישראל במלחמה במחירים
במצב רגיל האינפלציה גוררת עלייה בשכר כדי שהעובדים יעמדו במחירים הגבוהים, ובכך מזינה עוד עליית מחיר, מאחר והביקושים למוצרים ושירותים עולים ככל שהשכר עולה; העלאות הריבית באות לרסן את האינפלציה ואת סקטור התעסוקה. חוקרים בקרן המטבע הבינלאומית גילו שדווקא לרוב, כשהשכר מדביק את האינפלציה, זו כבר החלה לרדת, כך שהשכר הריאלי (מותאם למחירים) התאושש; בנק ישראל זיהה שהשכר הריאלי ירד ולא הזין מחדש לחצי מחירים
שנת 2023 שוטחת בפנינו אתגרים רבים. בהיבט הכלכלי, אחד החששות הוא מפני עליות שכר חדות שתייצרנה לחצים אינפלציוניים נוספים דרך גידול בביקוש המקומי למוצרים ושירותים. ולמה שזה יקרה? כי ברוב המדינות שוקי העבודה מאוד צמודים, מעסיקים מתקשים לאייש משרות ונאלצים להציע שכר נומינלי גבוה יותר.
בטור הקודם ציינתי ששיעור הבלתי מועסקים במדינות ה-OECD עומד כבר כמה חודשים על 4.9% והוא הנמוך ביותר מאז שנת 2001. בנק ישראל כתב בהודעת הריבית האחרונה כי שוק העבודה מוסיף להיות הדוק וכי שיעור התעסוקה בגילאי העבודה העיקריים עדיין גבוה מרמתו טרם המשבר. בהודעה נטען כי להתפתחות השכר (הנומינלי) תהיה השפעה על קצב התכנסות האינפלציה ליעדה (1%-3%).
אצלנו צריך לציין אתגר נוסף: פתיחת הסכמי השכר במגזר הציבורי בהמשך השנה. כמובן, בנקים מרכזיים חוששים ומזהירים מכך ושומרים על ריביות גבוהות כדי לרסן ביקושים ולבלום לחצי מחירים עתידיים.
עד כאן כולנו מסכימים – או שאולי לא? ולוג שיצא לאחרונה באתר קרן המטבע הבינלאומית שופך קצת מים קרים על החששות הללו.
הם מסבירים שהחשש המרכזי היום הוא מספירלה (היזון-חוזר) בין לחצי המחירים והשכר הנומינלי (לא מותאם לעליית המחירים), אבל טוענים שבעבר לחשש הזה לא היה ביסוס. מחקר שהם עשו הראה כי לחצי השכר-מחירים נותרו מוכלים ולא התפרצו. הם הלכו אחורה עד 1960 וגילו כי במדינות מפותחות, כשהיו תקופות כמו הפוסט-קורונה כיום, רק במקרים בודדים אכן התפתחה לה ספירלת מחירים-שכר. כלומר, היו רק מקרים נדירים של תאוצה הן באינפלציה והן בשכר הנומינלי.
החוקרים גילו שברוב המקרים, כשהשכר התחיל להדביק את האינפלציה, זו כבר החלה לרדת, כך שהשכר הריאלי (מותאם למחירים) התאושש. זה, כנראה, מה שיקרה השנה, או בשנה הבאה. עוד הראו החוקרים כי בשנה שעברה, האינפלציה עלתה יותר מאשר תקופות קודמות שנבחנו, אך השכר לא הדביק אותה. בנק ישראל אכן זיהה, בהודעתו, כי השכר הריאלי ירד, אם כי בשיעור מועט. וכך, השכר הריאלי ירד, ברוב המקרים, ולא הזין מחדש לחצי מחירים. במבט להמשך, החוקרים סבורים כי כשהשכר הנומינלי יעלה האינפלציה תרד והשכר הריאלי יתאושש. הריסון המוניטארי יהיה אחד הגורמים שיסייעו לירידת האינפלציה בתווך. לתובנה הזו יש הרבה השלכות חשובות.
מצד אחד, זה אומר שכוח הקנייה של הצרכנים במדינות המפותחות, שנשחק מעליית האינפלציה אשתקד, יתאושש בהמשך השנה. לכן, יקשה על הבנקים המרכזיים לרסן את הביקוש המקומי דרך ייקור הריבית. אם הם ידבקו בפרדיגמה שלהם, הריבית תהיה גבוהה יותר לתקופה ארוכה יותר (כן, אני יודע שהרבה משתמשים בטרמינולוגיה הזו לאחרונה). מצד שני, זה לא בהכרח דבר רע, שכן עליית השכר הריאלי כשלעצמה לא תתניע ספירלה של שכר-מחירים.
אז האם באמת יש צורך לרסן את הביקושים כדי למנוע לחצים אינפלציוניים נוספים, או שהריבית תוכל להפסיק לעלות עוד לפני שהריסון יורגש בשטח, אם בכלל? יכול להיות שזו תהיה, לבסוף, אחת ההפתעות החיוביות של השנה.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
