פרשנותאסון המירון: האזהרות לנתניהו מחזירות אליו כבומרנג את הכחשותיו
פרשנות
אסון המירון: האזהרות לנתניהו מחזירות אליו כבומרנג את הכחשותיו
האזהרות שקיבל רה"מ לשעבר מוועדת החקירה לאסון מלמדות שהיה עליו לדעת על הסכנות בקיום האירוע, ולפיכך האחריות רובצת לפתחו. באמצעות עורכי דינו הוא יבקש לשלול את המסקנות האלה. אולם גם ניקוי משפטי לא יעלים את המציאות, שרחשו סביבו נורות אזהרה שלא חדרו את סדר העדיפויות שלו
סדרת המוזהרים הארוכה שקיבלה מכתב מוועדת החקירה לאסון המירון מבשרת על תחרות קשה לתיקי האלפים, לפחות מבחינת משך הבירור. מכתבי אזהרה שקולים במהותם לכתב אישום. מפורטים בהם ה"חשדות", כלומר סיכוני הפגיעה הפוטנציאליים במוזהרים, כל אחד לפי המפורט במכתבו. ועתה עליהם להצטייד בעורכי דין כדי לשכנע את הוועדה להימנע מהמסקנות, ואולי ההמלצות, שייקבעו לאחר הבירור המשפטי. 18 מכתבי אזהרה הוציאה הוועדה שזה אומר לפחות 18 עורכי דין. תיקחו את כושר הייצור של סניגורי תיקי האלפים ז'ק חן ובעז בן צור ותכפילו בתשע.
לאחר עדותו בוועדת החקירה לאסון המירון כתבנו על הלאווים שהציג בפניה נתניהו: לא אחראי, לא ידעתי, לא דובר אמת. ולכן, טבעי היה שיקבל את מכתבי האזהרה - לפחות לגבי שניים מהלאווים האלה – הידיעה והאחריות. לגבי ידיעתו נכתב שידע או שהיה עליו לדעת שאתר קבר הרשב"י מטופל משך שנים בצורה לקויה, שעלולה ליצור סיכון למשתתפים. ברמת האחריות נכתב: "ראש הממשלה לשעבר נתניהו לא פעל כמצופה מראש ממשלה לתיקון מצב דברים זה. זאת, על אף שהנושא עמד במוקד דוחות חמורים של מבקר המדינה, שהנושא מערב מספר משרדי ממשלה ושהוא הובא לשולחן הממשלה במספר הזדמנויות בשנים שונות".
הבעיה בוועדות חקירה כאלו שגורמי העומק לאסון לא תמיד נחרשים ומבוררים עד תום. מתרכזים בעיקר בפונקציות שאמורות היה למנוע בפועל את ההתרחשות. זה בסדר, אבל זו רק חצי הדרך. בוועדת שמגר לרצח רבין נחקרו בעיקר הכשלים של טבעות האבטחה סביב ראש הממשלה, אבל לא הסיבות האמיתיות שהניעו את הרוצח – ההסתה שלוחת הרסן של פוליטיקאים ורבנים. וכמובן, ועדת אגרנט לחקר מחדל מלחמת יום כיפור שהתרכזה בדרג הצבאי, אבל לא בכשלי הדרג המדיני.
לעומת זאת, ועדת אור לבירור מהומות אוקטובר 2000 שבה נורו למוות 13 ערבים ישראלים, ניסתה לאתר את גורמי העומק ביחס לחברה הערבית, ולא להסתפק בבירור האחריות לירי הקטלני. ועדת אור גזרה גם אחריות פלילית לכאורה לשבעה מ-13 מקרי הירי הקטלני והעבירה את הטיפול ליועץ המשפטי לממשלה. היועץ דאז מני מזוז, ביחד עם פרקליט המדינה דאז שי ניצן, זרקו לפח את ההמלצה לחקירה פלילית. במקרה של ועדת המירון, יש לקוות שבסופו של יום היא לא תטפל רק בפוליטיקאים ובשוטרים אלא גם בבעיה האמיתית – הפקעת המשילות במירון לטובת האינטרסים – הדתיים והכלכליים – של חצרות החרדים ורבניהם. מעניין אם תירשם המסקנה הזו שכולם, מנתניהו ומטה, היו כאן מריונטות של החרדים שביקשו לנפח ולהגדיל ככל יכולתם את כמות הנוכחים וההדלקות על ההר.
לאחר שהמוזהרים יציבו את עורכי דינם, יעבור הדיון יעבור לפסים המשפטיים ובסופו ייגזרו ממנו המסקנות וההמלצות. המסקנות יתחלקו לעבר ולעתיד. ניתוח וקביעות נורמטיביות של מה שאירע - ומה נגזר מכך נורמטיבית לעתיד. למשל, בעל התפקיד – ראש ממשלה, שר, מפכ"ל וכו' - התרשל במילוי חובתו ולכן הוא לא כשיר למלא תפקיד ציבורי. או שהכישלון מחייב הרחקה מסוג מסויים של תפקידים, לפחות כאלה שיש בהם אחריות לחיי אדם. וכמובן, אם הוועדה תמצא שהכשלים חוצים את הרף הפלילי, היא תעביר את הממצאים להמשך טיפול ליועץ המשפטי לממשלה.
האזהרות לנתניהו מחזירות אליו כבומרנג את הכחשותיו שלא ידע ולא היה אחראי. האזהרות מלמדות שהיה עליו לדעת ולפיכך האחריות רובצת לפתחו. באמצעות עורכי דינו הוא יבקש לשלול את המסקנות האלה. בכל מקרה טוב הוא לא יכול לצאת מזה. גם ניקוי משפטי לא יעלים את המציאות שרחשו סביבו נורות אזהרה שלא חדרו את סדר העדיפויות שלו.
נתניהו הולך לבחירות כאשר הוא טובל בשלוש ביצות משפטיות - תיקי האלפים ושתי ועדות חקירה, למירון ולצוללות. בעת כתיבת שורות אלה, עדיין לא ברורה תגובתו למכתבי האזהרה. האם, כמו בתיקי האלפים, ייצא למלחמת שמד להכפשת וחיסול הוועדה או שיתמודד מולה בצורה ממלכתית שכל כך זרה לו. נדמה שכעת הוא עומד ליד מכונת הרעל, ליד כני השיגור של טילי הארס, וחוכך בדעתו – לשגר, או לא. לחפש חומרים "מרשיעים" על חברי הוועדה או להתאפק לעת הזו. מה שיקבע בסופו של יום את סוג התגובה הוא התועלת או הנזק לקמפיין הבחירות. בקיצור, נמתין להחלטת יאיר נתניהו.
