קטסטרופה בפתח: סכנת ההצפות מתגברת, והממשלה רק מקצצת את תקציבי ההיערכות
קטסטרופה בפתח: סכנת ההצפות מתגברת, והממשלה רק מקצצת את תקציבי ההיערכות
מזג האוויר הופך לקיצוני יותר, ולמרות שכמות הגשם הולכת וקטנה - המטחים עוצמתיים יותר ומגבירים את סכנת השטפונות, כשהבנייה המואצת רק תחמיר את המצב; לפי משרד החקלאות, כרגע עומדים הצרכים בתחום הניקוז על 6 מיליארד שקל, אולם הסכום בפועל קטן בהרבה והממשלה לא מהססת לקצץ בו; "צריך לומר למקבלי ההחלטות: המשבר כבר כאן", אומר מנכ"ל רשות ניקוז ירקון
כמויות גשם גדולות במיוחד יורדות בישראל בימים האחרונים אחרי חודש דצמבר יבש במיוחד, והתוצאות ניכרות.
כך למשל נאלצה העיר אשדוד להתמודד עם הצפות כבדות שהובילו ל"טביעה" של מכוניות בכמה רחובות, ונרשמו הצפות בחדרי מדרגות ובדירות. בנתניהו, בטייבה, בתל אביב ובהוד השרון תועדו חילוצים של תושבים מרכבים ברחובות שהוצפו, וכך גם מבתים שנקלעו לסערה. אירועי היממה המחישו את מה שבממשלה יודעים היטב: ישראל לא ערוכה להתמודד עם אירועי גשם כבד, והמצב עוד צפוי להחמיר בשל שינויי האקלים ההולכים וגוברים. הממשלה לא ממהרת להיערך, ואף מקצצת בתקציבים המיועדים לטיפול בבעיה.
שינויים אלו לא מובילים רק לריבוי של גלי חום מסכני חיים, אלא גם לשטפונות כבדים. מאז שנות ה־70 גדל שיעור השטפונות בעולם ביותר מ־1,100%. לפי פאנל מדעני האקלים של האו"ם על כל מעלה אחת של התחממות עוצמות הגשם עלולות להתחזק בכ־7%. גם בישראל המגמה מורגשת. רק לאחרונה, הצביע השירות המטאורולוגי בדו"ח מיוחד על כך שכמות הגשם בישראל אמנם תפחת באופן דרסטי עד סוף המאה, אולם כשיגיע – הוא יגיע בעוצמה. המגמה הזו כבר מורגשת: ב-30 השנים האחרונות נרשמה עלייה של עד 40% במטחי גשם חזקים בפרקי זמן קצרים של 60-30 דקות. הרשויות המקומיות בישראל מרגישות משנה לשנה כיצד משבר האקלים מחמיר את אירועי הקיצון והופך את סיכוני השטפונות לתדירים ועוצמתיים יותר.
המבקר מתח ביקורת חמורה. אז מה?
ב־2021 דו"ח חמור של מבקר המדינה הצביע על שורת מחדלים בניהול הנגר בישראל וצמצום נזקי התשתיות. עוד באותה שנה קודמה החלטת ממשלה 207 בנושא ניהול סיכוני שטפונות, אשר קבעה בין היתר כי צוות מנכ"לי משרדים, שבראשו יעמוד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יגבש בתוך 180 יום תוכנית לאומית לניהול סיכוני שטפונות לרבות תוכנית עבודה רב שנתית ותקציב. התוכנית צריכה היתה לכלול בחינה של צעדים לטיפול במערכות הניקוז כדי לצמצם סכנת הצפות ושטפונות, גיבוש מדיניות והנחיות בתחום התכנון והבנייה ושיקום הנחלים ובחינה של צעדים להתמודדות עם אירועים דומים בעתיד. אולם חרף פרק הזמן הארוך שחלף – התוכנית לא הוצגה עד היום, ולא יצאה לפועל.
בוועדת המנכ"לים הזהירו כי ללא שילוב מיידי של פתרונות ניהול נגר בשלבי התכנון, אזורים רבים יסבלו משטפונות, הצפות וזיהום מי תהום בשל אי עמידת מערכות הביוב בעומס, אולם כיום אין גורם ממשלתי מתכלל שעליו מוטלת האחריות בתחום ניהול סיכוני השטפונות, ומשרדי הממשלה עסוקים בלריב ביניהם, ומסרבים לקבוע מי ייקח אחריות על השטחים הבנויים, לטובת טיפול בשטפונות בהם.
הממשלה גם החליטה, באופן אקטיבי, לקצץ את התקציב הזעום שמוקצה לטיפול בנזקי שטפונות. כך קוצץ תקציב משרד החקלאות, אשר אחראי על רשויות הניקוז. 11 רשויות אלו, הפרוסות לאורך ישראל, נועדו להסדיר את תשתיות הניקוז והנחלים באזורים השונים, ולייצר פתרונות אגניים משולבים לטיפול בנגר עילי באזורים החיצוניים לערים, רגע לפני שהגשמים הופכים לשטפון המציף את העיר. אולם דווקא בזמן שבו ישראל הולכת ומתכסה בבטון – תוכנית הבנייה מתרבות וכמות התושבים רק הולכת ועולה - בממשלה לא מוצאים לנכון לתקצב את התחום כנדרש ולמנוע סכנות בהווה ובעתיד. במשרד החקלאות מסבירים כי לעניין תקציבי הניקוז הארציים, קיימים כיום צרכים בהיקפים אדירים של מעל 6 מיליארד שקל, אולם הסכום המוקצה – נמוך בהרבה.
לא רק נמוך בהרבה – אלא גם מקוצץ. בשנת 2025, בשל קיצוצי התקציב, החליטה הממשלה להקצות לנושא רק 55 מיליון שקל. זאת, לעומת 65 מיליון שקל בשנת 2024, ו-67 מיליון שקל בשנת 2023.
"המשבר כבר כאן"
"זה לא אירוע תקציבי שמשרד החקלאות לבד יכול לעמוד בפניו", מסביר אריק ליבוביץ', מנכ"ל רשות ניקוז ירקון, "התקציבים שדרושים לטיפול הם ברמה של מדינה, לא של משרד ממשלתי. קודם כל צריך לומר למקבלי ההחלטות: המשבר כבר כאן. אתם רואים מה קורה בעולם, שינויי האקלים מובילים אותנו לזה שגשמים הם עוצמתיים וקיצוניים יותר, ראינו את זה באשדוד. בגלל משבר האקלים, גם מפלס פני הים עולה, מה שיוביל לבעיות ניקוז בעיר. מצד שני, פיתוח התשתיות במעלה, גורם לכך שהתכסית הבנויה לא מאפשרת לקרקע לחלחל. הצירוף הזה של משבר האקלים והבינוי המואץ גורם לקטסטרופה. צריך להתחיל לתכלל את זה וליצר קבינט לאומי לאירועי קיצון. יש הרבה יותר נזקים משטפונות מאשר מרעידות אדמה. זה אירוע ברמה לאומית. צריך להרים כאן את כל הגורמים ולתכלל את הדברים".
דוגמה לפרויקט לאומי בו אכן נלקחה אחריות כזו, אפשר למצוא בפארק אריאל שרון, בו הושקעו כ-2 מיליארד שקל לניקוז אשר יושלם בשנת 2027. גם הפרויקט הזה, אשר אושר בשנת 2013, יוצא לדרך באיחור רב. אולם הוא פרויקט אחד מני רבים וחשובים, ולדברי ליבוביץ', הוא לא עומד לשפר את המצב. "אנחנו מתכננים את המערכות ההנדסיות לגשם שקורה פעם במאה שנה, כך החוק מגדיר", הוא אומר, "אבל המדינה לא עומדת בחוקים שהיא קבעה לעצמה. תל אביב מוגנת ביחס של 1 ל-35 שנה, כלומר גשם שהוא בשליש מעוצמתו מאירוע הקיצון כבר יציף בצורה ניכרת את תל אביב. בגלל הבינוי המואץ, אם לא היו עושים את המערכות בפארק אריאל שרון, זה היה יורד ל-1:17. הפרויקט הזה רק יחזיר את האזור למצב של היום".
רשות הניקוז יכולה כבר מחר בבוקר להוציא פרויקטים נוספים לפועל, אולם היא נעדרת תקצוב, ומצד שני, כמו יתר רשויות הניקוז בישראל – מתמודדת עם מערכות תכנון שמחמירות את המצב. "רשות הניקוז עשתה תוכנית אב וכבר 10 שנים מחכה לתקצוב. צריך לעשות מוביל נוסף לים, להקים עוד אתרי ויסות. העלות היא 6 מיליארד שקל, אבל עד היום הושקעו 2 מיליארד שקל", אומר ליבוביץ', "אנחנו נגיע ב-2040 ל-5 מיליון תושבים באזור האגן של רשות הניקוז (מכפר סבא ועד מבשרת ציון). התכסית הבנויה תגדיל את עצמה ב-50% עד אז. זה פיתוח מואץ, ואף אחד לא עוצר רגע ואומר 'מה האיזונים פה, מה עושים'. מדובר בעשרות אלפי יחידות דיור, שמסמכי הניקוז שלהן לא מחייבים כלל – אלא רק המלצה. כלומר, רשויות גוזרות מזה מה שמתאים להן ולנו אין אמצעי אכיפה. מסמכי הניקוז כלל לא מחייבים בתוכניות".
