דעההטרגדיה בשג'אעיה הוכיחה שוב: נתניהו לוקח אחריות רק על הצלחות
דעה
הטרגדיה בשג'אעיה הוכיחה שוב: נתניהו לוקח אחריות רק על הצלחות
לראש הממשלה לקח 24 שעות של חשבונות פוליטיים כדי לכנס מסיבת עיתונאים ולהודיע ש"לבו נשבר" בגלל הריגתם המיותרת של שלושת החטופים מאש צה"ל. כשברור כשמש שאילו היו ניצלים – נתניהו עצמו ולא דובר צה"ל - היה ממהר להפציע על המסך הקטן
שתדע כל אם עבריה – קורבנך היקר אינו לבד, תמיד יצטרף אליו לבו השבור של ראש הממשלה. לבנימין נתניהו לקח 24 שעות של חשבונות פוליטיים (במיוחד לאחר שגנץ וגלנט הודיעו שייפגשו משפחות החטופים) כדי לכנס את השלושה למסיבת עיתונאים ולהודיע לעם ישראל ש"לבו נשבר" בגלל הריגתם המיותרת/הרשלנית/הנפשעת של שלושת החטופים מאש צה"ל יותם חיים, אלון שמריז וסאמר טלאלקה ז"ל.
בליל שישי נשלח דובר צה"ל דניאל הגרי לבדו לבשר את הבשורה המרה, כאשר ברור כשמש שאילו התוצאות היו הפוכות והשלושה היו ניצלים – נתניהו עצמו – לא מלאך, לא שרף ולא דובר - היה מפציע על המסך ומסביר את הצלחת התזה שלו שהוא הנחה כמובן לבצעה - שרק הגברת הלחץ על החמאס מביאה לשחרור חטופים.
התוצאה הטרגית הותירה את נתניהו לחישוביו, והלב השבור נחשף לציבור באיחור ניכר. ניתן להניח שחלק מהחישובים נגעו גם לחילול השבת. סביר שפיקוח הנפש של הצלחה היה דוחה את השבת, אבל התוצאה הטרגית ושבירת הלב לא דחו את קדושת השבת.
הדמיון בין הריגתם של השלושה להריגת יובל דורון קסטלמן ז"ל בירושלים הוא בזלזול בחיי אדם. כאשר היורה מניח שלפניו ערבי – השכם והורגהו. קודם יורים, אחר כך מבררים. הבעיה היא ששוב התברר שההרוגים הם מהצד שלנו, שני יהודים וערבי שניצלו בנס משוביהם. נמלטו מהארי ופגעם הדב, לפי הפתגם הידוע. התחקיר הצה"לי המהיר חשף שהחיילים היורים הפרו כל דין – מהוראות הפתיחה באש ועד דיני המלחמה. אבל, התברר גם שהם לא תודרכו איך לפעול במקרה של ספק חטופים. שלושת הקורבנות, בתושייתם, דאגו לסלק כל ספק. הם הניפו סמרטוט לבן, חשפו את פלג גופם העליון וצעקו "הצילו" בעברית.
את החיילים היורים מיהרו כולם, מראש הממשלה ומטה, לעטוף בנסיבות מקלות. ואכן יש כאלה ובראשן המתח והלחץ הרב שבו הם מצויים, ימי הלחימה הרבים והנמשכים, החשש מ'טריקים' שונים ומשונים שהחמאס עלול להפעיל. כל אלה ראויים כ"טיעונים לעונש", אבל לא כפטור מאחריות, ואולי אפילו צעדים משמעתיים. צעדים פליליים כדוגמת אלה שננקטים בפרשת קסטלמן אולי אינם מתאימים כאן לדעתי, כי בכל זאת ירושלים היא עדיין לא שג'אעיה וההבדל בין הזירות אמור להטות מעט את הכף לטובת היורים בעזה, במיוחד כשהם לא תודרכו כראוי ועכשיו, כדברי הצבא "יחודדו" הנהלים.
שתי הטרגדיות, בירושלים ובעזה, מחייבות חשבון נפש נוסף – עד כמה הלך הרוח הכהניסטי חדר לצבא. החיילים שקראו "שמע ישראל" במסגד המרכזי בג'נין וריססו "באנו לאכול חומוס" הם תמרור אזהרה וספק רב אם הם מייצגים חריג יוצא דופן. ברור שתגובת ישראל לטבח ב-7 באוקטובר אינה מתמצית רק בהשבת ההרתעה והביטחון ליישובי העוטף, רק לחיסול העוצמה הטרוריסטית שמאיימת עלינו והשבת החטופים. ברור שחלקה של התגובה נטען גם בגמול, בנקמה, בזעם מוצדק. וגם, בתובנות שמתגלגלות כאן – מאליהו יוסיאן ועד צבי יחזקאלי - שאם לא נאמץ את הנורמות של אויבינו לא נוכל באמת להתמודד עמם.
אין טעם לשוב ולהוכיח שהעליונות שלנו - הצבאית, הטכנולוגית, הביטחונית, הכלכלית - מקורה באימוץ דרך חיים שהפוכה לחלוטין למרחב שמסביבנו. עכשיו, יש כאן כוח פוליטי ורעיוני חזק, תשלובת הציונות והעוצמה היהודית, שמנסה "להשוות" בינינו. להפוך גם אותנו לקנאי דת קיצונים שלוחמים במלחמת מצווה על קידוש השם. לבן גביר מצביעים רבים בקרב החיילים ולכן אנו עדים לתופעות האצבע הקלה על ההדק ולפגיעה במסגד. אלאור אזריה הדהד את הכיוון והמגמה האלו, נתניהו הנציח אותן בקואליציה שלו, בן גביר וסמוטריץ' מעצימים אותן בחלוקת נשקים ותקציבים. ועכשיו גם מורשת הטרנספר של רחבעם זאבי תקבל את הכבוד שמגיע לה.
