דעה"מי יבטיח שלא ייפגעו זכויות אדם?": בעיית ההתחייבות של השליט
דעה
"מי יבטיח שלא ייפגעו זכויות אדם?": בעיית ההתחייבות של השליט
אם השליט רוצה לשכנע את הציבור שזכויות אדם לא ייפגעו, יש לו רק דרך אחת לעשות זאת - לשמור על מנגנונים המאלצים אותו לעשות זאת גם בניגוד לרצונו. עמידה נחושה של הציבור תביא לנכונות של השלטון להגביל את כוחו
ד"ר צחי רז וד"ר יניי שפיצר הם היסטוריונים כלכליים, מרצים במחלקה לכלכלה ובתוכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית וממנסחי מכתב הכלכלנים
לשאלתה של ענבל במסגרת שידור חי בפייסבוק שבו ענו יו"ר ועדת חוק ומשפט שמחה רוטמן ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לשאלות הציבור: "מי יבטיח שלא תגעו בזכויות אדם?" ענה סמוטריץ': "אני, שר האוצר של מדינת ישראל, מבטיח לא לפגוע בזכויות אדם".
סמוטריץ' חשף בתשובתו את אחת הבעיות היסודיות של המערך החוקתי החדש שיווצר עם יישום המהלכים המקודמים כעת: ההגנה על זכויות האדם במדינת ישראל תופקד, הלכה למעשה, בידי הפוליטיקאים שהכוח נמצא בידיהם. ברצונם ישמרו וברצונם יפרו, והם יוכלו לחוקק גם חוקים הפוגעים בזכויות אדם. בית המשפט העליון, שהרכבו ייקבע בסופו של דבר על־ידי אותם בעלי כוח, יוכל לפסול חוקים כאלה רק ברוב חריג של 12 שופטים מתוך 15. אך הקואליציה תוכל להתגבר על הפסילה הזו ברוב של 61 חברי כנסת, שאותו תוכל להעמיד כמעט באותה הקלות שבה חוקק החוק מלכתחילה. החלטות מנהליות של אנשי השירות הציבורי, שאחיזת השלטון בו תעמיק, יעמדו בפני ביקורת שיפוטית ממוזערת בהיעדר עילת הסבירות. בלא איזונים ובלמים, לשאלה מי יבטיח כי רוב צר השולט בכנסת ובממשלה לא יפגע בזכויות אדם, בפרט של אלה שאין להם חלק בשלטון, אין תשובה טובה יותר מאשר זו שהנפיק סמוטריץ', אך באופן לא מפתיע, נראה כי התשובה הזו לא סיפקה איש.
הבעיה של סמוטריץ' ושותפיו היא עתיקה - זוהי בעיית ההתחייבות של השליט. בכלכלה פוליטית ובהיסטוריה כלכלית מדובר על הדילמה שבה שרוי שליט המעוניין לשכנע חלק מהציבור כי בנקודה כלשהי בעתיד יפעל באופן מסוים, למרות שבהגיעו לנקודה זו פעולה כזו תהיה מנוגדת לאינטרס שלו, ודבר לא ימנע ממנו מלהפר את הבטחתו. אפשר לנסח זאת כ"משחק" אסטרטגי שבו השליט והציבור בוחרים את פעולותיהם, והפעולה שבוחר כל צד משפיעה על רווחת האחר. במצב הבסיסי עולה רווחת שני הצדדים בשיתוף פעולה, אך אם הציבור בוחר לשתף פעולה, לשליט יהיה אינטרס לסטות משיתוף הפעולה ולבחור פעולה אחרת המיטיבה איתו עוד יותר אך פוגעת בציבור. ביודעו זאת, יימנע הציבור מראש מלשתף פעולה, והכל יפסידו. דוגמה מפורסמת למשחק מסוג זה היא דילמת האסיר. האם השליט יכול לפתור את הבעיה באמצעות התחייבות מראש לפעול בשיתוף פעולה בעתיד? להבטחה הזו אין כיסוי של ממש.
הספרות בתורת המשחקים מציעה פתרונות אפשריים שונים לבעיה, כמו שמירה על מוניטין או אסטרטגיות ענישה מורכבות המאפשרות לתמוך בשיווי משקל של שיתוף פעולה, אבל ההיסטוריה, החיים ומאבקי כוח פוליטיים הם מסובכים ומתרחקים מהמודל הפשוט.
בעיית ההתחייבות של השליט איננה קוריוז היסטורי שעבר זמנו. זו בעיה יסודית שמסבירה היבטים חשובים במבנה המוסדי של מדינות מודרניות. אחד הפתרונות בספרות היא יצירת "מוסדות טובים" שבאמצעותם השליט מתחייב שלא לפגוע ברווחת החלקים בחברה שלהם אין ייצוג מספק בשלטון. ה"מוסדות" הם כללים אשר קובעים את אפשרויות הפעולה ומבנה התמריצים, והפתרון מושג על-ידי שינוי כללי המשחק. הקבוצה השלטת יוצרת מערך מוסדי עם בלמים, איזונים ושחקנים בעלי יכולת הטלת וטו. כלים אלו מהווים 'מכשירי התחייבות' המקנים אמינות להתחייבות שלא לפגוע בציבור, ודווקא היכולת לקשור את ידה מאחורי הגב מועילה לה, ולחברה בכללה.
במאות השנים האחרונות פיתחו מדינות אירופה המערבית וארה"ב כלים מוסדיים שאיזנו את כוחו של השלטון, והעמידו אותו במצב שבו הוא חייב לעמוד בהתחייבויותיו או בכללים ברורים המגבילים את פעילותו. כלים אלו נוצרו לרוב ברגעי משבר כתוצאה ממאבק בין השלטון, אשר ייצג קבוצת אינטרסים צרה, ובין חלקים מהציבור הרחב אשר חשו מקופחים ואיימו בהתקוממות. במצבים אלו הבטחה פשוטה של השליט לא הספיקה; הציבור ידע שעם תום המשבר לשליט לא יהיה אינטרס לקיים את הבטחתו. הדרך לרצות את הציבור ולגרום לו להאמין כי דרישותיו ימולאו היתה קביעת מנגנון שיכפה על השליט את קיום ההבטחה ואינו תלוי בשרירות רצונו. סיפור התפתחותן של הדמוקרטיות המערביות הוא במידה רבה ההתווספות ההדרגתית של כלים מסוג זה, אשר הגבילו את כוח השליט והעמידו מולו איזונים ובלמים. ביניהם הכפפת השלטון לחוק, הגברת עצמאות מערכת המשפט, כינון פרלמנטים ייצוגיים, הרחבה של זכות הבחירה לפרלמנטים אלה, האצלת סמכויות לרשויות מקומיות ואזוריות, פיתוח שירות ציבורי מקצועי ובלתי תלוי, וכינון חוקות.
מסר חשוב נוסף הוא שכלים אלו, המאפשרים לקבוצה השלטת להתחייב לציבור באופן אמין באמצעות יצירת מערך של בלמים ואיזונים, חלוקת כוח, וקיומם של שחקני וטו, הם גורם חשוב ביותר לפיתוח כלכלי בטווח הארוך. בלעדי אלה, במוקדם או במאוחר יתפתה השלטון לשחוט את האווז שמטיל ביצי זהב, באמצעות הפקעה, אפליה, התעמרות, יצירת סביבה נטולת ודאות כלכלית, ופגיעה בזכויות באופן שידכא יוזמה ופעילות כלכלית חופשית, השקעות הון, גישה חופשית לידע ולהשכלה, וחדשנות טכנולוגית.
ובכן, ענבל היקרה, סמוטריץ' יכול להבטיח עד מחר, אבל אין כיסוי להבטחה זו. אם סמוטריץ' רוצה לשכנע אותך שזכויות אדם לא ייפגעו, יש לו רק דרך אחת לעשות זאת - לשמור על המנגנונים המאלצים אותו לעשות זאת גם בניגוד לרצונו. סמוטריץ', רוטמן ולוין לא יעשו זאת מרצונם הטוב, וכפי שקרה פעמים רבות בהיסטוריה המודרנית, הנכונות של השלטון להגביל את כוחו תהיה רק תוצאה של עמידה נחושה של הציבור אל מול צעדיו.
