דעההתקציב מייצר הזדמנות להוריד את האינפלציה - וגם לעזור לחלשים
דעה
התקציב מייצר הזדמנות להוריד את האינפלציה - וגם לעזור לחלשים
עליית האינפלציה מנפחת את התוצר הנומינלי וכך שוחקת את יחס החוב-תוצר. זו לכאורה תופעה חיובית, אך היא עלולה לדרבן ממשלות להגדיל עוד את הוצאותיהן. תקציב המדינה שיובא להצבעה בסוף החודש עלול ללבות את האינפלציה, אך עם התנהלות נכונה - יש בו גם הזדמנות
על האינפלציה הגבוהה והשפעותיה המצטברות על יוקר המחיה נכתב רבות, כולל על ידי כותב שורות אלו. בטור זה אתייחס לזווית נוספת שלה – חובות הממשלות.
נושא זה עלה לכותרות לאחרונה בשל החשש כי ארה"ב לא תשכיל לעמוד במגבלת החוב שהשיתה על עצמה אם הפוליטיקאים לא יגיעו להסכמות על העלאת תקרת החוב עד סוף החודש. שרת האוצר ילן הזהירה כי זה מה שעלול לקרות, והנשיא ביידן נכנס בכל העוצמה בעובי הקורה.
גם אם יימצא פתרון (כמו בכל המקרים הקודמים), לא בטוח כי בפעם הבאה זה יסתדר משום שלפי משרד התקציב של הקונגרס בעשור הקרוב יהיה לארה"ב גירעון של 6.1% מהתוצר בממוצע – פי 2 ויותר מהרמה המקובלת שמדינות המערב חותרות אליה לאורך זמן.
גם אצלנו מתנהלים כעת דיוני תקציב קדחתניים, והחשש הוא ממעבר לגירעון גבוה של 3% ויותר מהתוצר, אם ירידת ההכנסות ועליית ההוצאות תימשך.
ואיפה האינפלציה משתלבת בכל זה? עלייה של האינפלציה מחמירה את הבעיה. בדוח המעקב הפיסקלי של קרן המטבע הבינלאומית מחודש אפריל האחרון מסבירים זאת היטב. עליית האינפלציה מנפחת למעשה את התוצר הנומינלי, ולכאורה יחסי הגירעון והחוב (שנקבעו מראש בספר התקציב) לתוצר יורדים. זו לכאורה תופעה חיובית, אך היא עלולה לדרבן ממשלות להגדיל עוד את הוצאותיהן. במקרה של ישראל, לנוכח הרכב הקואליציה והתבטאויות הפוליטיקאים ומקבלי ההחלטות, התמריץ לכך די בולט.
עוד לפני כן, ההוצאות עולות בפועל. למשל, הוצאות הממשלה לצרכי חברה, כגון שכר לעובדי מדינה, הטבות, סובסידיות, פנסיות והוצאות מערכות הבריאות, מתנפחות אף הן בעקבות עליית האינפלציה.
לכך יש להוסיף הוצאות בגין חובות צמודי אינפלציה. אחד היתרונות של מדינת ישראל הוא שהאוצר מקפיד לממן את רוב הוצאות הממשלה באמצעות הנפקת איגרות חוב שקליות לא צמודות וגם לא מתקשה להנפיק בחו"ל, מה שמפחית (אך לא מבטל) השפעה זו.
נקודה נוספת שעולה בדוח הקרן היא החלוקה בין חוב לטווח קצר לבין חוב לטווח ארוך. לממשלות שהחוב שלהן קצר יותר, יקר יותר למחזר אותו כשהאינפלציה עולה, כי המלווים, כולל הציבור הרחב, דורשים ריבית גבוהה יותר שתפצה על השחיקה האינפלציונית. ככל שציפיות האינפלציה של הציבור גבוהות יותר, הם ידרשו ריביות גבוהות יותר, וכידוע אינפלציה גבוהה ומתמשכת יוצרת ציפיות כאלו. ואם האינפלציה הגבוהה מחלישה את המטבע המקומי, אז הריבית על חוב זר מתייקרת יותר מהריבית על חוב מקומי.
כמו כן, בסיס החוב (כגון מס ערך מוסף ומס רכוש) מתנפח אף הוא, ואם מדרגות המס ושיעוריו לא יותאמו לעליית האינפלציה, ציבור משלמי המיסים ישלם למעשה יותר. אז הוצאות הממשלות, גירעונותיהן וחובותיהן גדלים, הציבור מממן זאת בעקיפין וגם נושא בנטל הישיר של האינפלציה.
אז מה עושים? המחברים מציעים, בין השאר:
- לא להסתנוור משחיקת החוב הציבורי בעקבות קפיצה מפתיעה של האינפלציה, שכן לאורך זמן ניצול הדבר להגדלת ההוצאות מסב יותר נזק מתועלת.
- לעדכן בגובה האינפלציה רק הוצאות שתומכות באוכלוסיות שעלולות להיפגע משחיקתן (חברתיות וקהילתיות), ומנגד לא לעדכן אוטומטית הוצאות שרק עלולות לקבע את עליית האינפלציה.
- לזכור שעדכון שכר אוטומטי ומלא במגזר הציבורי לפי האינפלציה ישפיע גם על השכר במגזר הפרטי ועשוי להוות גורם המשכי לאינפלציה ולהשפעה מעגלית.
- לקחת בחשבון בעת תכנון רפורמות כלכליות וחברתיות שהאינפלציה הגבוהה כבר גרמה לשינויים בחלוקת ההכנסות וצריך לבחון את המצב שוב לפני ההזרמות.
- לתת דגש מיוחד לבחינה מדוקדקת של התקציב ולזהות סעיפים שניתן לחתוך וסעיפים אחרים שצריך להגן עליהם.
החוקרים מסבירים כי ניתן יהיה להשיג מטרה כפולה – הורדה של האינפלציה (סיוע לבנק המרכזי, שגם יוכל להסתפק בריביות פחות גבוהות) והגנה ממוקדת על אלו שסובלים יותר מיוקר המחיה.
בסוף החודש יובא תקציב המדינה לקריאה שנייה ושלישית. אני מקווה כי התקציב שיוגש ישקף לפחות חלק מההמלצות הללו – כי האינפלציה בישראל גבוהה, היא לא תרד בקרוב, וראוי כי התקציב החברתי (וכנראה גם הגירעוני) יתחשב בכך. עתה זה הזמן.
רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי של מזרחי טפחות
