גם היועמ"שית מתנגדת להצעת החוק של רוטמן: "פגיעה בעצמאות הרשות השופטת"
גם היועמ"שית מתנגדת להצעת החוק של רוטמן: "פגיעה בעצמאות הרשות השופטת"
על פי הצעת החוק, נציב התלונות על השופטים ייבחר ברוב של 70 ח"כים במקום ע"י הוועדה לבחירת שופטים. לקראת הדיון בוועדת השרים לחקיקה, כתבה המשנה ליועמ"שית כי "יש בהליך המוצע כדי לפגוע במוסד הנציב ובאמון הציבור בו"
היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה מתנגדת להצעת החוק של יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, שתשנה את שיטת הבחירה של נציב התלונות על השופטים כך שייבחר ברוב של 70 ח"כים במקום ע"י הוועדה לבחירת שופטים.
התנגדות היועמ"שית מצטרפת להתנגדויות שפרסמו הנהלת בתי המשפט ולשכת עורכי הדין, להצעת החוק שאמורה לעלות היום להצבעה בוועדת השרים לחקיקה ולהעביר את הבחירה בנציב מהוועדה לבחירת שופטים לידי הכנסת.
לעמדת היועמ"שית, הצעת החוק תביא להחלשת הרשות השופטת, לפגיעה בעצמאותה ולפוליטיזציה של הליך בחירת נציב תלונות הציבור על שופטים.
במכתב ששלחה המשנה ליועמ"שית אביטל סומפולינסקי לשר המשפטים יריב לוין לקראת הדיון שיתקיים היום בוועדת השרים לחקיקה, היא כתבה כי "הצעת החוק שבנדון מבקשת לשנות מן היסוד את הליך מינוי הנציב, כמו גם את אמות המידה המקצועיות לבחירתו, תוך דחיקת השיקולים המקצועיים והפרת האיזונים שנועדו להבטיח כי מוסד הנציבות יוכל למלא את תפקידו באופן אפקטיבי, מקצועי ובלתי תלוי, אך מבלי לפגוע בעצמאותה של מערכת המשפט. הצעת החוק אינה מציעה איזונים אפקטיביים אחרים, במקום אלה שהיא מפרה".
לדבריה, "הליך המינוי המוצע לנציב אינו מתאים למוסד נציב התלונות על השופטים, כפי שעוצב על ידי המחוקק. יש בהליך המוצע כדי לפגוע במוסד הנציב ובאמון הציבור בו, ולהוביל לפגיעה בעצמאותה של הרשות השופטת ולהחלשתה, אף שלא ברור מהי ההצדקה לכך ואיזו תכלית עקרונית או מעשית הדבר משרת".
עוד היא כתבה כי "משמעות ההצעה, אגב ביטול הדרישה להסכמה של נשיא בית המשפט העליון, היא הענקת בכורה לשיקולים פוליטיים בבחירת הנציב על פני השיקולים המקצועיים".
עוד כתבה סומפולינסקי: "הליך המינוי המוצע רחוק, בלשון המעטה, מלהבטיח כי לתפקיד החשוב והרגיש ייבחר אדם בעל כישורים הולמים וניסיון מקצועי הולם, ולמעשה לא הוצעו ערובות פרוצדורליות או מהותיות לשם כך".
לפי הצעת החוק הפרטית של רוטמן, שהקואליציה שואפת לקדם בהליך בזק, הכנסת תהיה זו שתבחר את נציב תלונות הציבור על שופטים בהצבעה חשאית ברוב של 70 חברי כנסת, והוא יתמנה לאחר מכן בידי נשיא המדינה. כל עשרה חברי כנסת, בין אם מהקואליציה או האופוזיציה, יוכלו להציע מועמד לתפקיד.
רוטמן שואף כי מנגנון זה יחליף את החוק כיום, לפיו הבחירה בנציב נעשית על ידי הוועדה לבחירת שופטים - שבה מכהנים מלבד פוליטיקאים גם שופטי עליון ונציגי לשכת עורכי הדין - וזאת לפי הצעת שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון ביחד, שאמורים להגיע ביניהם להסכמה.
מאז הקמת נציבות תלונות הציבור על שופטים ב-2003, כל הנציבים שנבחרו בוועדה לבחירת שופטים היו שופטי בית המשפט העליון בדימוס, האחרון שבהם הוא השופט בדימוס אורי שהם, שפרש בחודש מאי, מבלי שמונה לו מחליף. זאת, עקב חוסר הסכמה בין שר המשפטים יריב לוין שביקש לראשונה למנות שופט מחוזי בדימוס, לבין מ"מ נשיא העליון השופט עוזי פוגלמן, שמבקש למנות שופט עליון בדימוס.
רוטמן טוען שהשינוי המוצע בא לפתור את המחלוקת "ובכך למנוע סיטואציה שבה בהיעדר הסכמה לא ממונה נציב". בנוסף, כתב בהצעה כי "להסדר המוצע יתרון נוסף, והוא מניעת ניגוד עניינים פוטנציאלי או למראית עין, הטמון במעורבות שופטי בית המשפט העליון בבחירת הנציב – בהתחשב בתפקידו לברר תלונות על התנהגות שופטים לרבות אלו המעורבים בבחירתו".
עמדת ההתנגדות שהציגה המשנה ליועמ"שית הבוקר מפורטת ומתארת את הפגמים שבהם לוקה הצעת החוק, לדבריה. בהתנגדות נטען בין השאר כי היא "אינה מתאימה למבנה המשטרי", כאשר כיום רק שני בעלי תפקידים נבחרים בידי הכנסת - נשיא המדינה ומבקר המדינה, העומדים כל אחד בראש מערכת שלה יש מעמד חוקתי ועצמאי נפרד - בעוד נציב התלונות הוא אינו בגדר רשות נפרדת, אלא יחידת סמך עצמאית מתוך משרד המשפטים.
עוד טענה המשנה ליועמ"שית שהצעת החוק "יוצרת מודל של נציב תלונות הציבור על שופטים נעדר היגיון פנימי". לדברי סומפולינסקי, "הצעת החוק נועדה, לכאורה, להוביל למצב שבו לא תיווצר סיטואציה של אי מינוי נציב לאורך תקופה ארוכה, אך מנגנון הבחירה המוצע עלול, בהסתברות של ממש, להוביל למבוי סתום מתמשך, וזוהי אחת הדוגמאות לחוסר קוהרנטיות בהצעת החוק".
עמדתה היא ש"העדר הסכמות קונקרטיות בין השר לבין ממלא מקום נשיא ביהמ"ש העליון בנוגע למינוי הקרוב אינו מצדיק חקיקה שמשנה מהיסוד את דרך המינוי של הנציב. בכל מקרה, יש בכך משום שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק, תוך כדי הליך המינוי של הנציב הבא".
היא הוסיפה כי "שינוי כה יסודי של הליך הבחירה של תפקיד חשוב ורגיש ואמות המידה לבחירתו, ראוי שייעשה מתוך ראייה כללית ומעמיקה, הצופה פני עתיד. זאת תוך קיום עבודת מטה סדוקה שתבהיר מהי ההצדקה לשינוי המצב הקיים (אם בכלל), ומהם האמצעים ההולמים לשם כך, ולא מתוך ראיה צרה של אינטרסים רגעיים של נקודת זמן מסויימת, אגב מחלוקת קונקרטית ביחס למינוי הקרוב".
גם הנהלת בתי המשפט ולשכת עורכי הדין הביעו בסוף השבוע התנגדות להצעת החוק, ורואים בה כהמשך ישיר של השינויים המשפטיים, וככזו שנועדה להחליש את הרשות השופטת, לפגוע בעצמאותה ואף להביא להדחת שופטים ממניעים פוליטיים.
שני הגופים הביעו בסוף השבוע התנגדות עזה להצעת החוק. היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, עו"ד ברק לייזר, כתב למשרד המשפטים כי "העברת סמכות המינוי של הנציב לידי הכנסת משנה את האיזון העדין הקיים כיום בין הרשויות, ומעבירה את סמכות המינוי לגורמים פוליטיים שאין להם היכרות עם מערכת המשפט. בעוד הנציב אמור להיות גורם מקצוע, ניטראלי ועצמאי בפעולותיו".
בדומה, גם ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד עמית בכר, טען ש"יוזמת החקיקה לשינוי שיטת הבחירה של נציב תלונות הציבור על שופטים היא המשך ישיר להפיכה המשטרית, שעקרונותיה היו ונותרו החלשת מערכת המשפט ואכיפת החוק, ביטול עצמאותן והכפפתן לשלטון".
בכר אמר בסוף השבוע ש"הרצון להביא למינוי פוליטי של נציב תלונות הציבור על שופטים, באמצעות הצבעה חשאית בכנסת, דומה לפעולות אותן ראינו בכל המדינות שבהם הייתה נסיגה של הדמוקרטיה. בפולין למשל זה היה הצעד הראשון שהביא להתעמרות ופיטורים של שופטים שלא ישרו קו עם הממשלה. אין הבדל בין השתלטות פוליטית על הוועדה לבחירת שופטים לבין השתלטות פוליטית על מוסד הנציבות".
