ניתוחהמאבק על הסכם השכר במגזר הציבורי: בר דוד הסיר את הכפפות
ניתוח
המאבק על הסכם השכר במגזר הציבורי: בר דוד הסיר את הכפפות
הדרך לכל המאבקים על תוספות שכר במשק תיקבע על ידי הקרב הנוכחי. שר האוצר יצטרך להחליט: מו"מ רציני בתום לב עם ההסתדרות או עימות חזיתי ברוח המהפכה המשפטית שיוביל גם לשביתה כללית
למרות החיבוקים המצולמים והמילים החמות שהשתקפו בימים האחרונים בהכרזות - הן של משרד האוצר והן של ההסתדרות - החל לנוע עם פצצה בלתי צפויה האירוע המאקרו־כלכלי המרכזי של שנת 2023, והוא: חתימת הסכם שכר למגזר הציבורי. נזכיר כי מאז 2020, פועל המגזר ללא הסכם מסגרת.
האירוע החל עם התפתחות בלתי צפויה: ח"כ שמחה רוטמן מקורבו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הגיש הצעת חוק פרטית שדורשת לצמצם משמעתית את זכות השביתה. המהלך הזה היה שונה מנסיונות קודמים בעוצמה ובדרך: חקיקה ולא הידברות. בהסתדרות, בראשות ארנון בר דוד, הבינו מייד כי ההצעה היא ניסוי כלים של שר האוצר. "לא יקום ולא יהיה. מדובר בניסיון נוסף של גורמים קיצוניים להחליש את מעמד העובדים ולכרסם באחת מזכויות היסוד של הדמוקרטיה. לא אאפשר לאף גורם לפגוע בעובדים. ידעתי להתייצב מול האיום ההזוי הזה בעבר, ואני לא מציע לנסות אותנו הפעם", אמר בר דוד.
בר דוד, שהפגין במהלך השנים האחרונות ובעיקר מאז התפרצות מגפת הקורונה אחריות רבה לא רק כלפי העובדים אלא גם כלפי המשק - החליט להסיר את הכפפות. נדמה שהוא עלה על הטריק הלא מתוחכם של סמוטריץ' שמאחוריו עומדת אג'נדה מאוד ברורה וקיצונית של פורום קהלת - גוף אולטרה שמרני וימני שהפך למחולל האידיאולוגי של ממשלת נתניהו החמישית. ייתכן כי סמוטריץ' ביקש לקרוץ לאנשי פורום קהלת אבל עשה טעות אסטרטגית בעיתוי קריטי: זה לא היה נכון לגעת בזכות השביתה עם פתיחת המו''מ על הסכם שכר למגזר הציבורי.
ייתכן כי סמוטריץ', בשל חוסר הבנה או חוסר ניסיון, רוצה להתחיל את המו''מ עם אקדח טעון על השולחן. זה לא יעבוד לו, לבטח לא הפעם. לא מול בר דוד, לא כשחיים כץ (ליכוד) הוא שר בכיר בממשלה, ולא עם נתניהו - שמפחד משביתות כמו מאש.
סמוטריץ' יצטרך להחליט: או חיבוקים עם בר דוד ומו"מ רציני ובתום לב או לזרום עם פורום קהלת, אותו ארגון שעומד גם מאחורי המהפכה השיפוטית, גם במחיר של שביתה כללית במשק.
בדרך, סמוטריץ' עשה טעות פטאלית: ישנם לחצים כבדים על בר דוד שיצטרף יחד עם 750 אלף העובדים המאוגדים תחתיו למחאה על ההפיכה המשטרית. התשובה שלו עד עתה היתה: אני לא מתערב. רוטמן וסמוטריץ' בנו לו אוטוסטראדה לרחוב קפלן.
חתימת הסכם השכר במגזר הציבורי — הכוללים את משרדי הממשלה, השלטון המקומי, החברות הממשלתיות, הגופים הנתמכים (כגון אוניברסיטאות) - יהיה האתגר הכלכלי המרכזי השנה אחרי שנחשפנו לחוק ההסדרים הדל, שלא ברור כמה עוד יישאר ממנו. לצד ההסכם הגדול - הסכם המסגרת - ישנם עוד כמה הסכמים חיוניים כגון מול רופאים, אחיות, שוטרים, ומורים על־יסודיים שדורשים תוספות שכר. נכון לסוף 2022, היו בישראל יותר ממיליון עובדים במגזר הציבורי לפי ההגדרה המורחבת של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) כאשר 750 אלף מהם כפופים באופן ישיר לאגף הממונה על השכר באוצר. זו הקבוצה המשמעותית במשק, כאשר לתוצר הסופי של אותו מו"מ השפעות מרחיקות לכת על על 250 אלף עובדים במוסדות ציבוריים ועל עובדי המשק כולו.
אך לא כל העובדים האלו נכללים בחישוב. עובדי ההוראה תחת הסתדרות המורים כבר קיבלו תוספות במסגרת ההסכם שחתמה יפה בן דוד עם האוצר בקיץ האחרון (כ־120 אלף במספרם); גם הרופאים מנהלים מו"מ נפרד (עוד 30 אלף עובדים).
הסכם השכר של המגזר הציבורי הוא העוגן, הסמן והתקן של תוספות השכר במשק. מדובר בהרבה מאוד כסף: לפי כלל אצבע ישן, כ־40% מתקציב המדינה (הרגיל) הוא שכר, ולפי דו"ח הממונה העל השכר האחרון מדובר על סדר גודל של כ־226 מיליארד שקל. לפיכך, כל תוספת של 1% - משמעותה עוד 2.2 מיליאררד שקל. חשוב לזכור כי בניגוד לשאר התקציב, סעיף שכר הוא קשיח לחלוטין ואינו ניתן לקיצוץ שכן, מדובר בחוזה מול הארגון המייצג. כלומר, אחרי החתימה אין דרך חזרה והתחייבות לתוספת היא רב־שנתית.
בהסכם הקודם סוכם על עליית שכר של 7.5% עבור 5 שנים, אך האוצר ביקש לדחות את ההעלאות והעניק בסוף תוספת של 7.9%. עלות ההסכם אז הגיעה לכ־9 מיליארד שקל אך הערכה כי הפעם זה יעלה הרבה יותר. רק לצורך המחשה, אם התוצאה של המו''מ תהיה זהה להסכם הקודם - תוספת של 8% בממוצע כולל מי שקיבלו ויקבלו - אז מדובר בסכום של 16 מיליארד שקל. על אף שזה נשמע סכום עתק, מדובר על 20% פחות מדרישות השכר של כלל הגופים בהתאם להערכות של משרד האוצר שנאמדות כ־20 מיליארד שקל.
לכן מי שמביט בדאגה להתפתחויות בזירה הזו הוא גם אגף תקציבים באוצר שצריך לתקצב את האירוע. במסגרת המו"מ פרט שנחשב לחשוב מאוד הוא החלוקה על פני השנים: יש הבדל משמעותי לשני הצדדים, גם לאוצר וגם לעובדים, אם רוב התוספת ניתנת בהתחלה או היא מפוזרת באופן אחיד על פני תקופת ההסכם. ספוילר: על הפרט הזה תהיה מלחמה.
האירוע הזה מטלטל את משרד האוצר גם מבפנים. בשקט ומתחת לרדאר, יש ממונה חדש על השכר: אפי מלכין, שנמצא 15 שנה באגף והיה סגנו הקרוב של הממונה שעזב בימים אלו — קובי בר נתן. מלכין ראה הכל בתקופה הזו: חברת חשמל, נמלים והוועד המאיים מבין כולם: רופאים. מלכין אחראי היום על השכר בכל מערכת הבריאות. מינויו היה צפוי ואף טבעי, הוא פקיד בולט ונבון, אך גורמים באוצר הגדירו אותו כ"הכנסת אצבע בעין" של אגף תקציבים. ייתכן כי זו הגדרה מעט קיצונית אבל ללא ספק באגף תקציבים רואים את מינויו כ"ממשיך דרכו של בר נתן" ולא ממש פירגנו.
זה לא מפתיע: מלכין, בדומה לבר נתן, פיתח תורה שלמה סביב נושא השכר והאגף עצמו. הנה היא בתמצית: צריכים לחתור להסכם טוב ולא להסכם זול, כי הזול עולה יקר. בסוף אתה גם משלם, וגם לא מקבל שיפור שירות או התייעלות; יש ערך כלכלי להסכמות: כאשר אתה מנצח את הוועד שמולך הוא לא יהיה מחויב, לא להסכם ולא לעבודה. והעקרון האחרון: אגף השכר עובד בשיתוף פעולה עם אגף הקציבים - ולא "בשביל" או "אצל" אגף תקציבים.
אך ללא קשר לפרסונות ישנו מתח מובנה בין מנהל כוח אדם לבין מנהל הכספים בכל ארגון כלכלי לרבות משרד האוצר. המתח בין האגפים הגיע לשיא בהסכם השכר עם המורים כאשר אגף תקציבים דחף "לתת כמה שפחות" ואגף השכר היה במקום קצת אחר. אגב, מלכין ביחסים מעולים עם ארנון בר דוד עד כדי כך שבכיר באוצר אמר ל"כלכליסט" כי לא ברור עד כמה "אפי הוא המועדף על סמוטריץ', אך לבטח הוא המועדף על ארנון". גורמים המעורים בפרטים דייקו: "ארנון אוהב לעבוד איתו כי הוא יודע שהוא לא יערבב אותו כמו אנשים אחרים באוצר (הכוונה היא לאגף התקציבים - א.פ.). דבר אחד בטוח: מלכין עצמאי ואינו דוגל בעמדה "שלא צריכים להוסיף כלום". הוא יחתור לקדם כמה שיותר רפורמות ומהלכים שישפרו את השירותים הממשלתיים יהיו אשר יהיו. השאלה היא כמובן בפרטים הקטנים, בדרך ובעיתוי.
הלחץ שמגיע מאגף תקציבים הוא ברור ומובנה: הם תמיד בלחץ ועל זה הם מקבלים משכורת. הם צריכים לשמור על הקופה וברור לכלל השחקנים במגרש כי האירוע התקציבי המרכזי של השנתיים הבאות הוא ההסכם הזה. כעת, התמונה הפיסקאלית נראית מרנינה: עודף תקציבי של 10 מיליארד שקל, הכנסות גבוהות ויחס חוב תוצר יורד בקצב חסר תקדים לעומת מדינות הייחוס. אלא שאם יש אירוע שיכול להפוך את הקערה על פיה - מעבר למשברים בנדל"ן ובהייטק שעלולים לפגוע בהכנסות ממסים - הוא ההסכם הזה, יחד עם כל סכסוכי העבודה הנלווים, קרי, רופאים, אחיות, מורים ועוד, שיקבלו השראה וילמדו מהו התקן החדש שיעלה מהסכם המסגרת.
אך יש אלמנט נוסף, שמעניין גם את בנק ישראל והוא כי יותר מההידוק המוניטארי (העלאות ריבית) — תהליך שכבר רואים את סופו - ההסכם הזה יקבע את כיוון האינפלציה. בתחילת 2022 שני כלכלנים בכירים מהפדרל ריזרב טלטלו את הקהילה הכלכלית כאשר פרסמו מאמר בו טענו כי בניגוד לתיאוריה הקונבנציונלית לפיה המדיניות המוניטארית הנכונה מאז שנות ה־80 היא זו שריסנה בעצמה את האינפלציה, הפעם נטען כי היתה זו דווקא ההתפתחויות בשוק העבודה בצורה של דה־רגולריזציה, ריסון הוועדים בשחיקת כוח המיקוח של העובדים שגרמה לריסונה לשפל היסטורי. השניים הראו כי כ־90% בתנודתיות האינפלציה היתה ללא קשר למדיניות המוניטארית (של הפד) אלא קשורה לשינוי במאזן הכוחות בין העובדים לפירמות ואי־היווצרות של מנגנון ספירלת שכר־מחירים או ספירלה אינפלציונית. כל הכלכלנים הצטרפו לטרנד לרבות נגיד בנק ישראל אמיר ירון, שמזכיר את ההסכם הזה ומפציר להימנע ממנגנוני הצמדה אוטומטיים. אסור לשכוח: הסכם לא אחראי שיעמיק משמעותית את הגירעון התקציבי יחייב את ירון להמשיך ולהעמיק עוד יותר את העלאות הריבית, ולפגוע בשכר העובדים החלשים בסקטור הפרטי שלא זוכים לתוספת יוקר.
השחקן המרכזי הנותר במשוואה המאוד מורכבת הוא יו''ר ההסתדרות ארנון בר דוד. למרות שהקמפיין המיותר שהוביל נגד יוקר המחיה רק הזכיר לציבור עד כמה הוועדים החזקים בההסתדרות לרבות נמלים, חברת חשמל, ושאר רגולטורים ומשרדי ממשלה מהווים בעצמם מחוללי יוקר מחיה בישראל - התנהלותו ראויה לשבח. הוא היה יכול "לשרוף את המועדון" כבר כמה וכמה פעמים אך התנהג באיפוק מרשים ובהרבה אחריות כלפי המשק ולבטח גם כלפי העובדים. מאז 2020 המגזר הציבורי פועל ללא הסכם מסגרת ורוב העובדים לא קיבלו תוספת של שקל. עם כל הכבוד לקורונה, הוא היה יכול להשבית את המשק כמה וכמה פעמים. אך הוא ישב בצד ותמך, כי סבר שלא ייתכן שבמצב של המדינה - עובדים במגזר הציבורי יקבלו תוספות כאשר אין אינפלציה ויש אבטלה בפועל של 20% והמגזר העסקי שמממן את הציבורי - מדמם.
בר דוד לא פועל מתוך חולשה. בדומה לישראל קיסר, שהפך לאבן יסוד של תוכנית הייצוב ב־1985 שהצילה את המשק הישראלי מהיפר־אינפלציה, משבר פיסקלי ולפיכך קריסת מטבע ומיתון עמוק - יכול להביא את העבודה המאורגנת למקום אחר, ולבטח להוביל את השירות הציבורי לרמה אחרת. יש לו את היכולות, את הרצון ואת הכלים. השאלה היחידה היא האם יש לו גם את הכוח ואת האומץ. העובדה שהוא מסתדר עם מלכין רק פועלת לטובת העניין.
ההתנגשות מול אגף תקציבים תהיה מיידית: בר דוד חותר לתוספת גדולה בפתיחה כאשר אגף תקציבים יחתור לכמה שיותר מפוזר על פני זמן כדי ליהנות מכמה שיותר גמישות בניהול התקציב. על זה יהיה פיצוץ. בר דוד לא יסגור שום דבר עד שהסייעות בגנים יקבלו תוספת משמעותית. אגף תקציבים מתנגד גם. מה שכן יהיה, היא תוספת דיפרנציאלית: זה דגל חשוב הן לממונה על השכר והן לבר דוד שרואים איך הבעיה הגדולה היום היא למשוך עובדים טובים בתחילת דרכם. המגזר הציבורי מעולם לא יציע לכלכלן, משפטן או מהנדס מתחיל מה שיש להציע למגזר הפרטי. אבל לפחות כדאי לצמצם את הפער. לכן, התוספת העיקרית תגיע לעובדים החדשים ובעלי שכר נמוך. ככלל, גם למלכין וגם לבר דוד יהיה חשוב להציג הסכם שמצמצם פערים מכל הסוגים. גם מגדריים: עדיין נשים מרוויחות בממוצע כ־%83 משכר הגברים, פער המתבטא בכמעט 3,200 שקל לחודש, כאשר הפער הגדול ביותר (כ־20%) הוא בקרב אקדמאים. הדיווחים שמגיעים מישיבות הנהלת האוצר מתארים מנכ"ל שלא באמת מנהל ולא באמת זוכה לאמון הבכירים, כך שהציר מלכין־בר דוד יפוך להיות המרכזי. חיבור טוב עם הממונה על השכר יכול להוביל לשינויים מבורכים.
