פרשנותסכנה ברורה ומיידית: האיש שחטף את המשטרה, הממשלה והמדינה
פרשנות
סכנה ברורה ומיידית: האיש שחטף את המשטרה, הממשלה והמדינה
במקום לטפל במתנחלים שמבעירים את הגדה, המשטרה הגנה על השר לביטחון לאומי שעלה להר הבית בניגוד לסטטוס קוו • המפכ"ל החדש חזר בנאום הבכורה שלו על שקר "חיזוק המשילות" ושוטרים אלימים זוכים דווקא לקידום • בכל צעד שלו, איתמר בן גביר מסכן את ישראל
לאובססיה של איתמר בן גביר להר הבית יש שתי מטרות. הראשונה, להוכיח לבייס הגזענים המשיחי שהוא, ולא בצלאל סמוטריץ', המנהיג האמיתי של הימין האלים, הקיצוני, החילוני והדתי. והשנייה, ככה על הדרך, להבעיר את המזרח התיכון כולו. לבן גביר מטרות פוליטיות מרחיקות לכת גם מעבר לכך. לאחר ההשתלטות על הימין הבריוני, הוא יסתער על היעד הבא - הימין הליכודי. את מפלגת הליכוד הוא מתכנן כנראה לכבוש ביום שאחרי נתניהו, ואולי כבר לפני. ואסור לזלזל, לא ביכולותיו של האיש ולא בשאיפותיו. חבריו הכהניסטים, כברוך מרזל, נעם פדרמן ובנצי גופשטיין, נותרו בשוליים, מוקעים מחוץ למיינסטרים הפוליטי, ואילו הוא הפך לשר בכיר, לממונה על המשטרה, למי שעושה קרקס מראש הממשלה מתי שרק מתחשק לו. הוא הפך לביריון של השכונה ששובר את כל הכלים והכללים ולאף אחד אין באמת מה לעשות נגדו. לא לנתניהו ולא לבג"ץ, אליהם נגיע בהמשך. ולמי תודה ולמי ברכה חוץ מנתניהו ובג"ץ – לתקשורת שהפכה אותו לדובון חביב, לחברמן בלתי מזיק לכאורה. במיוחד לארץ נהדרת, שעשתה ממנו פרחח קולני והיטיבה לכסות את מסריו הנוראיים בעטיפות משעשעות. צחקנו, עכשיו אנחנו בוכים.
1. יגאל עמיר שינה את הפוליטיקה הישראלית באמצעות אקדח ואילו בן גביר משנה אותה באמצעות זדון, רשעות ושבירת הנורמות וכללי המשחק. תחילה שכנע את בג"ץ שיאפשר לו להתמודד בבחירות לכנסת. כיצד? הוא סיפר לשופטים שנגמל מגזענותו הכהניסטית עליה גדל וממנה ינק, והוא כבר לא נגד הערבים כגזע וקולקטיב, אלא רק נגד הערבים שהם "תומכי טרור". אלא שמאז התקשה לזהות ערבים שאינם תומכי טרור.
בשלב הבא זימן לו הגורל את המצוקה של נתניהו, שהפך למוקצה פוליטית בהיותו נאשם בפלילים, ונאלץ להתחנן לשירותיו. הוא נעתר לנתניהו שלחץ עליו להתאחד עם הסמוטריצ'ים לפני הבחירות כדי לא לבזבז קולות. את התמורה גבה בן גביר בהסכמים הקואליציוניים המופקרים שרקח יריב לוין, שהרעיפו עליו משרות, כיבודים ותקציבים לרוב. לו ולחבורת ההזויים המשיחיים שמקיפה אותו. ובן גביר לא מבזבז זמן. עוד לפני שנכנס ללשכתו במשרד לביטחון פנים, הוא שדרג את תוארו ל'שר לביטחון לאומי' ותיקן את פקודת המשטרה על מנת להכפיפה אליו. בבג"ץ עדיין שוברים את הראש על תיקוני החקיקה, ובן גביר כבר שובר למשטרה את הצורה - את העצמאות, הנייטרליות ועמוד השדרה כדי לעצב אותה בצלמו כמשטרה פוליטית ואידיאולוגית. וגרוע מזה – לאלף אותה לחבוט במפגינים נגד הממשלה ולעצום עין אל מול המיליצייה הפרטית שלו, בריוני המתנחלים ונערי הגבעות, שמבצעים פוגרומים בשכניהם הפלסטינים בשטחים. אם לא יבעיר את הר הבית, לפחות יבעיר את הגדה. במטכ"ל מדברים על "איחוד הזירות", אצלו זה איחוד התבערות.
2. כפוליטיקאי יצר בן גביר מודל חדש, היברידי, שמשלב בתוכו גם קואליציה וגם אופוזיציה; גם שר וגם נער גבעות; גם ממונה על המשטרה וגם סוג של פורע חוק. לתפקידו כאחראי על האכיפה הגיע עם יבול מרשים של תיקים פליליים והרשעות. זה לא הפריע לו וגם לא לראש הממשלה נתניהו, שגם אליו הוא מפתח יחס היברידי – הוא גם הבוס וגם ילד הכאפות שלו. בכל ממשלה נורמלית הוא היה מפוטר מזמן אבל מה אכפת לו, הוא נהנה משני העולמות. מצד אחד, נתניהו חושש לפטר אותו כי שלמות הקואליציה היא הערך והאינטרס העליון שמקיימים את שלטונו והישרדותו. מצד שני, אם יפטר, הוא יחזק את ההתרסה האופוזיציונית שלו שמאתגרת את הממשלה מימין, כדי לבנות ולהיבנות לקראת הבחירות הבאות.
ועדיין, למה לו לוותר על הפוזיציה האופוזיציונית מתוך הממשלה. רק השבוע קרא תגר על מדיניות הממשלה בהר הבית והגדיל לעשות בפרסום המודעה נגד ראש השב"כ. "רונן בר נכשל ב־7.10 ומוביל את ישראל לאסון נוסף. אומרים לא לעסקה מופקרת!" נכתב בעצומה של עוצמה יהודית. בן גביר צד כאן שתי ציפורים בכדור אחד – את ראש השב"כ ואת עסקת החטופים. ראש השב"כ הוא סוג של מכשול לבן גביר בגלל תפקידו הכפול – הן בהגנה על הדמוקרטיה והן בהתרעה על טרור יהודי בשטחים. ועכשיו ראש השב"כ מתייצב גם לצד עסקת החטופים? אין ספק שחובה לבלום ולפטר אותו ולהביא עוד אבשלום פלד או דני לוי לתפקיד הזה.
3. ואכן, המפכ"ל הנכנס דני לוי פרע את השטרות בנאום הבכורה שלו. הוא לא שכח לרגע מי הממנה ומהן ציפיותיו. "נפעל בכל החזיתות לחזק את המשילות, נאבק בכל מי שמנסה לפגוע בסמכות השלטון ונדאג לאכוף את החוק על כל אזרח ולא נאפשר לאף אחד להפר את החוק", אמר לוי ששמר על קשר עין עם חיוכו המתרחב של השר ולא שכח לפנק עם "חופש הפולחן הדתי", כשהכוונה ברורה – "הר הבית בידינו". כלומר בידי הפירומנים שמונהגים בידי השר לביטחון לאומי, שייהנו מעכשיו מהגנת המשטרה בבואם לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית. סיסמת המשילות חוזרת שוב ושוב בשיח האורווליאני שמנסה הממשלה להנחיל לשירות הציבורי – אתם כאן כדי להוציא לפועל את מדיניות השר, גם כשזו מנוגדת לאינטרס הציבורי, לשלטון החוק ולעמדותיה של היועצת המשפטית לממשלה, שגם אותה בן גביר לא סופר. בכך לפחות הוא לא חריג בממשלה. בניגוד לעמדתה של עו"ד גלי בהרב מיארה הוא קידם את רפ"ק מאיר סוויסה שהשליך רימון הלם לתוך קבוצה של מפגינים. הפעולה הזו ראויה לחקירה פלילית, אם לא לדין משמעתי, ובוודאי שלא לקידום. אלא שהקידום נקבע כאן לפי זהות קורבנות הרימון. בואו נניח שסוויסה היה זורק את הרימון על נערי גבעות בשטחים. האם גם במקרה הזה השר בן גביר היה מקדם אותו?
היועצת המשפטית לממשלה ביטלה את קידומו השערורייתי של סוויסה לסגן ניצב. בן גביר הזדרז להודיע לה: "המינוי של סנ"צ מאיר סוויסה לא יבוטל. אם היועמ"שית רוצה לבטל מינוי של השר, היא מוזמנת ללכת לבג"ץ. היועמ"שית היא גורם ממליץ ולא גורם מחליט ולכן סוויסה הוא סגן ניצב ומפקד תחנת תל אביב דרום". סביר להניח שיימצא הגורם שיעתור לבג"ץ וסביר שהיועמ"שית תמצא עצמה שוב, בפעם המי יודע כמה, לצד העותרים. והפעם, נדמה שההכרעה צריכה להיות ברורה: מי שסיכן את חייהם ובריאותם של אנשים, אפילו שמדובר במפגינים נגד הממשלה, תוך הפעלה פזיזה ורשלנית של אמל"ח, ראוי לעמוד לדין פלילי ולא לקידום. סוויסה הוא מקרה קיצון שחשף את הפוליטיקה של הפעלת הכוח המשטרתי, של הרימונים והקידומים – דע נגד מי אתה מפעיל כוח קטלני מופרז. סוויסה זרק על המפגינים ה"נכונים" וזכה לקידום.
סוויסה, אלאור אזריה, עמירם בן אוליאל, המתעללים בשדה תימן – אלה הגיבורים החדשים שמציעה לנו תשלובת נתניהו-בן גביר.
4. תרומת בן גביר לריסוק הדמוקרטיה ושלטון החוק היא גדולה בהרבה משכרוכה בהגשמת יעדיו הפוליטיים והאידיאולוגיים. הזלזול שלו במערכות המשפט, בבג"ץ, ביועצת המשפטית וגם בצבא ובשב"כ; קלות הדעת שבה הוא מפר החלטות ממשלה; פריעת הסדר החברתי בכל פעם שמתחשק לו; היוזמות המופקרות בחלוקת נשקים לכל דיכפין או מאמציו להכתיב לשב"ס מדיניות כליאה מפלה - נוקשה כלפי ערבים ומקלה כלפי יהודים – כל אלה מציבים אותו כאלטרנטיבה המובהקת למדינת חוק דמוקרטית ושוויונית. אם תרצו – הוא ההפיכה המשטרית על סטרואידים. הוא משאיר אבק ללוין ורוטמן. בעוד הם טוחנים ונטחנים עם הניסוחים והסעיפים שלהם, הוא כבר מארגן ומיישם בפועל את המדינה הפשיסטית־הלכתית. הוא רותם את ראש ממשלתו הנרצע להגשמת תוכנית העל של הכנופייה שרק אתמול היתה יעד להתראות השב"כ. במובן זה, בן גביר שלא היה מתמנה לשר באף מדינה דמוקרטית מתוקנת, הפך בחסות נתניהו לסכנה הברורה והמיידית למדינת ישראל.
נחזור לאובססיה להר הבית - לעלייה, לתפילות, להקמת בית כנסת, להקמת בית המקדש. הטירוף הדתי־משיחי הזה אינו חלק מהפלטפורמה הפוליטית של בן גביר. "הבייס שלו", ציין עקיבא נוביק, "מגיע יותר מהפריפריה והערים המעורבות. בהתנחלויות הוא קצת נטע זר". התשובה לפיכך היא פוליטית. בן גביר רוצה לספח אליו נתחים מהיהדות הקיצונית, אלה שעדיין מקננים אצל סמוטריץ'. הוא רוצה להצטייר כמנהיג דתי בעל אידיאולוגיה מוגדרת ולא סתם כביריון שניזון מסנטימנטים של נקמה, "יד חזקה" ו"מוות לערבים". הוא רוצה לבסס את העליונות היהודית שלו על קהלים דתיים וחילוניים. הוא נבנה משטנה ועימותים – בשטחים, בערים המעורבות, ועכשיו הוא רוצה להוסיף את חבית חומר הנפץ הזו כזירת שטנה ועימות נוספת. ונתניהו שממלמל את ה"אין שינוי במדיניות הממשלה" ממש לא מרשים אותו. להיפך, הוא מדגיש את הרפיון מול הבריון ואת חופש הפעולה שהפירומן מקבל בממשלת ישראל.
ויש עדיין שתולים יהבם בבג"ץ. בפברואר נדחתה עתירה שטענה כי המשך כהונתו של בן גביר כשר סובל מחוסר סבירות קיצוני ולכן חייב ראש הממשלה לפטרו. השופט יצחק עמית הסתפק בביקורת חריפה על השר: "אמירותיו של בן גביר קשות ואינן צריכות להישמע מפי נבחר ציבור. התנהלותו אינה הולמת שר בישראל". השופט נעם סולברג ניצל את ההזדמנות כדי לגלות שוב את דעתו השלילית על עילת הסבירות: "גם חסידיה האדוקים ביותר של עילת הסבירות, מסכימים כי הפעלתה לגבי מינויים ופיטורם של שרי ממשלה – רחוקה מלהיות מובנת מאליה". במילים אחרות, את כהונת בן גביר יכול להפסיק רק נתניהו. נתניהו והבייס הבן גבירי ששלובים כרגע בברית אינטרסים שמלבה את בן גביר ומזינה אותו במי הביוב העכורים ביותר שזורמים בתעלות הנפש של ישראלים רבים.
