דעה6 באוקטובר 2023
דעה
6 באוקטובר 2023
הקונספציה של גולדה 1973, הקונספציה של נתניהו 2023. שתיהן קטלניות
גולדה הרגה את המחזור שלי. בחורים צעירים שהתגייסו לפני המלחמה ולא ישתחררו לעולם. אני זוכר את יואל פורת. היו שני יואל בכיתה ונשאר אחד בסוף המלחמה. גם רוני וינר ומשה יוסף מהכיתה המקבילה נהרגו באוקטובר השחור של 1973. גם קיטס, זה היה הכינוי של יוסף שפירא. וגם המורה להיסטוריה יהושפט נצר. גולדה קברה את כולם.
אחרים שרדו במלחמה, אבל השריטה שהותירה בהם הבריחה אותם מכאן. ציפי ששכלה את בן דודה משווקת חופשות רומנטיות בספינות לאורך חופי קליפורניה. מני שלא רצה להיות "משנה טכני" אחרי המלחמה מנהל מרפאה לקשישים בניו יורק. דני שולח אי-מייל בחגים ומועדים מהמערב התיכון לחברים במזרח התיכון. יאיר הלך לאיבוד בניו מקסיקו. גור ואורי מצאו את עצמם בפאלו אלטו. ואברהמלה, מספרים, עוד לוחץ אקורדיון אי שם. בעיני, הם כולם פצועים של מלחמת יום הכיפורים. גם הם נפגעי גולדה.
הוויכוח הסתווי, בכל שנה בין כסה לעשור, אם אלי זעירא שינה בבוקר יום שישי, 5 באוקטובר 1973, את ההערכה הנודעת לשמצה על "סבירות נמוכה" למלחמה, כבר לא מעניין אותי. אז היה ראש אמ"ן שחצן; היו לפניו והיו אחריו אלופים שחצנים, או חדלי אישים. אשמתו של זעירא כתובה בטאבו של ועדות החקירה בישראל. חבל לבזבז זמן על אדם שעם כל הכבוד לדרגות על כתפיו, היה בסך הכל פיון.
המלכה, מלכת המחדל, מלכת האמבטיה של זחיחות הדעת, הייתה גולדה מאיר. היא, ולא זעירא. היא, ולא דדו. היא, ולא גורודיש. היא, ולא דיין. היא הייתה ראש הממשלה שזלזלה בעולם הערבי כולו, שדחתה בבוז את איתותיו של אנואר סאדאת, ושפטרה את עצמה מהבעיה הפלסטינית באימרה "אין בכלל עם פלסטיני".
הקונספציה המוטעית והקטלנית של 1973 לא הייתה בהערכת כוחם וכוונותיהם של צבאות מצרים וסוריה, אלא באטימות מוחלטת לקולותיהם של השכנים שלנו. הקונספציה ב-2023, שרבים נאחזים בה זה שנים - בממשלה, בכנסת המוזרה שלנו, ולמרבה הצער גם בציבור הרחב - היא, שאפשר להמשיך להחזיק בשטחי הגדה והרצועה ולייחל לשלום וביטחון ושגשוג. שנים של עימות רצחני לא קטלו את הקונספציה הזאת. היא חיה איכשהו באיזו עקשנות נוסח גולדה; נדבקה לחיינו כמו שלבקת חוגרת.
מהקונספציה הזו צריך להיפרד. היא השחיתה את חיינו ואת הדמוקרטיה שלנו בדור האחרון וביתר שאת בשנה האחרונה, היא תהרוג אותנו אם לא נשכים להורגה. אל תשאלו בתוך כמה זמן יהיו לאיראן טילים חמושים בראש נפץ גרעיני. שאלו, איך אפשר להוציא את העוקץ משנאת ישראל בעולם המוסלמי. הסכם עם סעודיה לא יביא שקט לג'נין ולא לתל אביב. נתניהו אולי שכח את נאומו בבר אילן, אבל המציאות חזקה יותר אפילו מנתניהו. הפתרון היחיד שיביא שלום ובטחון ושגשוג לאורך זמן - מדינה פלסטינית. לצדה של מדינת ישראל.
כן, שנאת ישראל לא תיעלם. גם האנטישמיות החדשה-הישנה לא תתפוגג; בוודאי לא ביום אחד, או בשנה אחת. אבל אולי ייפתח שער להשלמה ופיוס בדור הבא.
את הדור הקודם הפסדנו. יום הכיפורים כבר מאחורינו אבל מותר עדיין להתפלל: פתח לנו שער בעת נעילת שער. אם לא לדור ההולך וכלה, לפחות לדור הבא.
גרסה מעודכנת למאמר שפורסם לראשונה בהארץ, אוקטובר 2004
