חיילי סדיר עתרו נגד אפליה בהשוואה למילואימניקים: גלנט בעדם, לוין נגדם
חיילי סדיר עתרו נגד אפליה בהשוואה למילואימניקים: גלנט בעדם, לוין נגדם
חיילי המילואים זוכים בהוראת שעה לדחייה אוטומטית של הליכים משפטיים, ואילו חיילי הסדיר והקבע צריכים לפנות פרטנית לביהמ"ש. ל"כלכליסט" נודע שגלנט ביקש להשוות את התנאים, אך לוין סירב
חיילי סדיר וקבע עתרו לבג"ץ בטענה לאפליה בהשוואה לחיילי מילואים. לטענתם, בתקנות סדרי הדין בבתי המשפט שהותקנו כהוראת שעה לדצמבר, וצפויות להיות מוארכות בחודש נוסף, חיילי המילואים זוכים לדחייה אוטומטית וגורפת בהליכים משפטיים שהם מעורבים בהם, ואילו חיילי הסדיר והקבע, צריכים לפנות לבתי המשפט באופן פרטני לצורך כך.
ל"כלכליסט" נודע שבנושא זה התגלעה מחלוקת נוקבת בין שר הביטחון יואב גלנט לבין שר המשפטים יריב לוין. לשכת גלנט פנתה כבר באמצע דצמבר במכתב ללשכת לוין בבקשה להשוות בין חיילי הסדיר והקבע לחיילי המילואים, שכן אין מקום להבחנה בין משרתי המילואים לבין המשרתים בסדיר ובקבע, ש"רבים מהם אף נלחמים בימים אלה, זה לצד זה, כתף אל כתף". בלשכת גלנט הלינו על כך ש"לא התקיים שיח עם מערכת הביטחון" בטרם התקנת התקנות.
בשבוע שעבר יועצו של לוין דחה את הבקשה, ובמכתב תגובה כתב כי לאחר שהנושא נבחן עם הגורמים המקצועיים, "השר לא מצא הצדקה לקביעה קטגורית בנוגע להארכות מועד ולדיונים של חיילים בסדיר ובקבע".
הסוגיה מגיעה כעת לפתחו של בג"ץ, לאחר שעמותת נדן, המעניקה סיוע משפטי למאות חיילי סדיר, הגישה עתירה נגד לוין. השנה קיבלה נדן כ־500 פניות מחיילי סדיר וקבע לטובת סיוע משפטי בנושאים שונים, ולהערכתה מספר דומה של חיילים פנה לסיוע המשפטי הממשלתי ורבים נוספים לא מיוצגים. אוכלוסיית משרתי החובה והקבע לא נכללה בתקנות אף שהיא "שקועה בלחימה ובתמיכה במאמץ המלחמה", נטען בעתירה שהוגשה באמצעות עו"ד אנדריי ורשצ'גין.
בתגובה שלוין הגיש לבג"ץ הוא טען כי אין לשנות את התקנות כי האוכלוסיות שהוחרגו הן כאלה ששגרת חייהן נקטעה והשתנתה מהותית עקב המלחמה.
בלב המחלוקת תקנות שחתם עליהן לוין ונכנסו לתוקף בתחילת דצמבר, העוסקות בדחיית מועדים ואי מניין ימים במערכת המשפט מפאת מצב החירום לאוכלוסיות רלוונטיות שמוחרגות מיתר האוכלוסייה. לגביהן תחול דחייה בהליכים באופן גורף ללא צורך בפנייה למערכת המשפט, ויש חובה גם על הגורם השיפוטי לוודא שבעל הדין לא נמנה עם אותה אוכלוסייה מוחרגת לפני שיפסוק נגדו. מי שנכללו ברשימה הם חיילי מילואים, מפונים מבתיהם, החטופים ובני משפחתם בקרבה ראשונה ובני משפחה מקרבה ראשונה של חללי צה"ל ופעולות האיבה.
בטרם הגשת העתירה פנה מנכ"ל העמותה עו"ד גיא קונפורטי אל לוין וכתב לו שיש לתקן בהקדם את "העיוות שנוצר", בין השאר כדי שלא להסיט את הקשב ותשומת ליבם של החיילים אל נושאים שאינם בליבת העיסוק החשוב שלהם כעת. על כן "יש להחריג את כלל המשרתים בצה"ל, על תפקידיהם השונים, מעיסוק בנושאים משפטיים".
הפנייה הועברה למחלקת ייעוץ וחקיקה, שהשיבה לקונפורטי שההחלטה להחריג קבוצות מסוימות באופן גורף נוגעת רק לאלה ששגרת חייהם הרגילה נקטעה באופן המשמעותי ביותר, כאשר לגבי אוכלוסיות שלא נמנו בהסדר, יש הנחיה לשופטים לשקול את הנסיבות של כלל המעורבים בהליך ואת דחיפותו נוכח המצב המיוחד בעורף. "אנו סבורים שההסדר במתכונתו הנוכחית הוא מאוזן באופן שמאפשר חזרה מסוימת לשגרה במערכת המשפט, תוך התחשבות מרבית במי שיתקשה לנהל את ענייניו המשפטיים בשלב המצב", כתבה נציגת משרד המשפטים.
בעתירה שהגישה נדן היא טוענת שאי הכללת משרתי החובה הוא "עוול ואפליה של משרתי החובה לעומת משרתי המילואים". לטענתה, ההסדר מתבסס על הנחת יסוד שגויה ומנותקת מהמציאות בשטח, לפיה מידת ההשפעה של המלחמה על חיי השגרה של משרתי החובה בצה"ל אינה משמעותית. בפועל, לדבריה, המציאות הקיצונית מאז 7 באוקטובר "שינתה באופן ניכר גם את 'שגרת החיים' של משרתי החובה, הגם ששגרה זו היתה של שירות בצה"ל" - וזאת ללא קשר לסוג השירות או היחידה הצבאית משום שחיילים רבים בשירות חובה פועלים כעת "בעצימות יתרה וחריגה גם ביחס לשגרה הצבאית שהייתה קיימת לפני המלחמה", הן בקרבות ממש והן בתמיכה במאמץ הלחימה בדרכים אחרות. מסיבה זו, נטען, חיילים בשירות חובה בחזיתות השונות גם אינם זמינים או לא משוחררים לביתם, אלא לרענון קצר, אחת לכמה שבועות.
עוד נטען שההנחה לפיה ביכולתם של חיילי החובה להגיש בקשה לבתי המשפט כדי שיתחשבו במצבם, מתעלמת מכך שבמקרים רבים חיילי החובה לא מודעים להליכים המתנהלים נגדם אלא באיחור, וגם מי מהם שמיוצג עלול להיות מנותק קשר לתקופות ממושכות. כמו כן, לרבים הנמצאים כעת בשטחי לחימה, אין אמצעים טכנולוגיים או גישה למסמכים שנדרשים להגשת בקשות דחייה, שלא כבימי שגרה. כאמור, בתגובת לוין, באמצעות מחלקת הבג"צים בפרקליטות, הוא חוזר על עמדתו לפיה דין העתירה להידחות. לטענתו, התקנות ניסו להחריג רק "קבוצות מסוימות מאוד ששגרת חייהן הרגילה נקטעה באופן המשמעותי ביותר, כאשר חיילי המילואים נכללים באופן מובהק בקבוצה זו, לצד קבוצות נוספות, וזאת בשונה מחיילי הסדיר".
