ותודה לטליבאן: עסקי הנשק של ישראל באפגניסטן
ותודה לטליבאן: עסקי הנשק של ישראל באפגניסטן
מל"טים, מיגון לרכב משוריין וגם טילי נ"ט: צה"ל אמנם לא השתתף במלחמת 20 השנה שהסתיימה השבוע, אבל התעשיות הביטחוניות מכרו לארצות הברית, ובעיקר לבעלות בריתה, ציוד ביותר ממיליארד דולר
באחת השבתות בתחילת חודש מרץ השנה התיישר להמראה מטוס תובלה אפור על המסלול בנתב"ג. על הדופן של איירבוס A400M שהחל להאיץ את מנועי הטורבו-פרופ שלו היה מסומן צלב הברזל של חיל האוויר הגרמני. היעד החריג מאוד למטוס שממריא מישראל היה שדה התעופה הבינלאומי מזהר א-שריף באפגניסטן. המטען במכולה שהועמסה אל בטן המטוס: מל"ט הרון 1 מתוצרת התעשייה האווירית.
ארבעה חודשים קודם לכן התרסק אחד משני מל"טי ההרון שחכר צבא גרמניה מהתעשייה האווירית, דרך החטיבה הצבאית של איירבוס. האבחנה היתה תקלת מנוע. זו היתה כבר התרסקות שנייה השנה, והגרמנים מצאו את עצמם עם מל"ט אחד בלבד שמיש, שנועד ללוות שיירות מערביות במדינה המשוסעת, ולאתר הכנות למארבים נגדן. מטוס ללא טייס חדש הוזמן, וברגע שהיה מוכן מיהרו הגרמנים לשלוח מטוס שיאסוף אותו לכוחות בשטח.
לנסיגה האמריקאית מאפגניסטן עוד יהיו השלכות ביטחוניות ומדיניות של ישראל, אבל כבר עכשיו יש להן השלכות על התעשיות הביטחוניות בישראל. עבורן מדובר בסיומה של מלחמה שסיפקה להן לא מעט עבודה ב-20 השנה האחרונות. לפי ההערכות, ארצות הברית ובעלות בריתה רכשו ביותר ממיליארד דולר בישראל ציוד לקרב הממושך נגד הטליבאן, והקשרים שנוצרו ביניהן לתעשיות הישראליות היו פתח לעסקאות נוספות שכבר נחתמו ועוד ייחתמו.
בלי יועצים ישראלים על הקרקע
הלחימה היתה במדינת מוסלמית עוינת, ולכן בכל העסקאות התעשיות הישראליות הכשירו צוותים זרים לטפל בכל היבט של הפעלת המערכות, והישראלים נשארו לייעץ מרחוק. בניגוד למכירות למדינות המפרץ למשל, כאן לא היו ישראלים על הקרקע, גם לא בפרופיל נמוך. בניגוד למלחמות המפרץ בעיראק, שם הקפידו האמריקאים על פרופיל נמוך בהפעלת מערכות ישראליות כדי להרחיק טענות שהם פועלים שם בהשראה ישראלית, ההפעלה שלהן באפגניסטן לא נשמרה בסוד מצד האמריקאים ושאר המדינות.
חשאיות כזאת נשמרה רק להפעלת חימוש מתוצרת ישראל, בעיקר טילי ספייק שרכשו הבריטים מרפאל מאז 2007. הטילים הופעלו בהצלחה נגד מטרות של הטליבאן החל מ-2009, אבל משרד ההגנה הבריטי ניסה תחילה להסתיר את השימוש בהם, עד שנחשף בפרסומי התקשורת הבריטית.
"התעשיות הישראליות הגיבו מהר ובגמישות, בעיקר בעסקאות החכרת המל"טים למדינות המערב שנדרשו לפעול באפגניסטן, והרוויחו לקוחות חדשים", אומר מקור בתעשיות הביטחוניות. "למרות ההכנסות היפות, סיום המלחמה הוא לא מכה כלכלית גדולה מדי עבורן, יש להן מספיק שווקים אחרים. ככל שעבר הזמן, ומדינות המערב צמצמו את נוכחותן שם, גם העסקאות התמעטו. בשנתיים האחרונות כמעט שלא נרשמו עסקאות חדשות שיועדו עבור כוחות שם".
אחרי שפלשו האמריקאים לאפגניסטן באוקטובר 2001, הצטרפו אליהם לתקופות שונות גם כוחות ממדינות נאט"ו כמו גרמניה, בריטניה, ספרד, פולין, אוסטרליה וקנדה וגם בעלות ברית אסייתיות כמו סינגפור. לרובן חסרו אז מל"טים שיאפשרו להן גיחות סיור ממושכות ונטולות סיכון לחיי אדם. לאחרות כמו סינגפור כבר היו לפי מקורות זרים מל"טי סרצ'ר-2 מתוצרת התעשייה האווירית, וכאשר נשלחו ב-2007 כוחות סינגפוריים להשתתף במבצע "חירות מתמשכת", הם הביאו איתם את המל"טים הישראליים.
בניגוד לאמריקאים, לאירופים יש עד היום תעשיית מל"טים מצומצמת מאוד. מדינות נאט"ו שנזקקו ליכולת העדיפו את התעשיות הישראליות משיקולי מחיר וזמינות. קנדה ואוסטרליה חכרו מהתעשייה האווירית מל"טי הרון-1. הקנדים חתמו ב-2007 על חוזה לשנתיים בשווי 90 מיליון דולר, שהוארך מאז כמה פעמים. האוסטרלים הצטרפו ב-2009 עם חוזה דומה, מתחילים ברגל שמאל ומרסקים שני מל"טי הרון, אחד באימונים בקנדה ואחד בקנדהר באפגניסטן. למרות התקלות, הם האריכו את החוזה בהמשך עד לסיום נוכחותם באפגניסטן ב-2014. שני מל"טים נשארו באוסטרליה עד 2017, בעלות של עשרות מיליוני דולרים נוספים.
הגרמנים מתאמנים בתל נוף
גרמניה חכרה שלושה מל"טי הרון ב-2008, בחוזה מתמשך, עבור כוחותיה באפגניסטן ובמאלי. השנה דיווח הצבא הגרמני כי הכלים באפגניסטן רשמו עד היום 48 אלף שעות טיסה, ברמת אמינות של 98%. הקשר עם התעשייה האווירית והעיכובים בפרויקט המל"ט האירופי הובילו את צבא גרמניה להחלטה לחכור מל"טים מתקדמים יותר. אחרי מאבק משפטי של ג'נרל אטומיקס האמריקאית שהפסידה במכרז, חתמו הגרמנים על חוזה בסך 650 מיליון דולר עם איירבוס דיפנס לחכירת שבעה מל"טי הרון TP ענקיים מהתעשייה האווירית, שחלקה בעסקה נאמד ב-500 מיליון דולר. חיילים גרמנים מתאמנים בבסיס תל נוף בהפעלת המל"טים החדשים כבר יותר משנה, אבל כבר לא יספיקו להפעיל אותם באפגניסטן.
אלביט זכתה ב-2008 בחוזה ענק עם בריטניה, ביחד עם ת'אלס, לאספקת 51 מל"טי הרמס 450 בשווי של 800 מיליון ליש"ט. חלקה של אלביט עמד על כמחצית משווי החוזה. הפעילות הבריטית באפגניסטן היתה אחד הגורמים לפרויקט הענק, ומל"טי ווצ'קיפר הספיקו לפעול באפגניסטן להגנת הכוחות הבריטיים. אלביט גם מכרה מל"טי סקיילארק טקטיים וכן "רוכב שמים" לארצות הברית, שוודיה וקנדה עבור כוחותיהן באפגניסטן. אירונאוטיקס סיפקה ב-2009 לצבא הולנד מל"טי אירוסטאר בשווי 51 מיליון דולר עבור כוחותיו באפגניסטן, ולפולין ב-31 מיליון דולר.
רכבי התומקאר מצאו את דרכם לקריביים
אבל הרכש לא נעצר באוויר. ארצות הברית ופולין רכשו בארץ מרפאל ואלביט מיגון לרכב קרבי ומערכות לאיתור מטעני צד. פלסאן סאסא קיבלה במהלך שנות המלחמה באפגניסטן חוזים בשווי מאות מיליוני דולרים למיגון אלפי רכבי MRAP לצבא ארצות הברית, שחלקם שימשו את האמריקאים ובעלות בריתם במלחמה במדינה, אם כי רובם שירתו בעיראק. ספרד רכשה ב-2011 מרגמות קרדום מאלביט ב-8.5 מיליון דולר.
הבריטים אפילו רכשו מישראל רכבי שטח למלחמה. כמה עשרות רכבי תומקאר, בשווי כמה מיליוני דולרים, נרכשו על ידי משרד ההגנה בלונדון והוצבו במוצבים מרוחקים שאיישו הבריטים. בגלל קשיי גישה, האספקה הגיעה כמעט רק מהאוויר, וכוחות בריטיים מיוחדים היו יוצאים עם התומקארים לאסוף את המטענים שהוצנחו בקרבת המוצבים, לפני שיגיעו לידי הטליבאן. לאחר נסיגת רוב הכוחות הבריטיים מהמדינה ב-2015, הופתעו אנשי החברה מקיבוץ גבעת השלושה לקבל בקשות לרכישת חלפים מלקוחות שמעולם לא מכרו להם את הכלים. התברר שהבריטים לא נטשו את הכלים הישראליים באפגניסטן, אלא לקחו אותם עמם ומכרו אותם כציוד עודפים. כעת הם משמשים נופשים בקריביים, הרחק מהטליבאן.
