פרשנותבהרב־מיארה מסמנת לשופטי בג"ץ את הדרך לדמוקרטיה
פרשנות
בהרב־מיארה מסמנת לשופטי בג"ץ את הדרך לדמוקרטיה
זירת המאבק של ההפיכה המשטרית עוברת מהכנסת לבג"ץ; היועמ"שית כבר תמכה בביטול חוק יסוד בעניין הנבצרות וזו תהיה גם עמדתה מול ביטול עילת הסבירות; היא מזמינה את השופטים ליישר קו עם הדמוקרטיה הליברלית בישראל
הכנסת, זרועה הרופסת והכנועה של הממשלה, החלה במלאכת ההפיכה המשטרית. מודל ההפיכה ההונגרי־פולני שמאומץ ומיושם בימים אלה בישראל ממיר את הטנקים בחוקים, את ההשתלטות הפיזית בעריצות הרוב. כך הופכת דמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה פרוצדורלית שממנה נסללת הדרך לדיקטטורה של הממשלה ובהמשך של ההלכה. התנאי החשוב ביותר היא השמדת ההתנגדות המשפטית - ביקורת בג"ץ והייעוץ המשפטי.
1. בשבועות הקרובים יעבור מאבק ההישרדות של הדמוקרטיה הליברלית אל אולם ג' של בית המשפט העליון, שידון בששת השבועות הקרובים בחמש עתירות לבג"ץ נגד חוקיה ומעלליה של ממשלת ההפיכה. חשוב לחזור ולהזכיר את שלושת מניעיה ומחולליה של הממשלה הזו ושל ההפיכה הזו: האינטרס של נתניהו לחסל את משפטו. האינטרס של שר המשפטים יריב לוין להחריב את מערכת המשפט. החזון של תשלובת הקנאים המשיחיים - סמוטריץ', בן גביר, רוטמן, מעוז - למוטט את הדמוקרטיה לטובת מדינת הלכה שנשענת על הסנהדרין ובית המקדש, שבן גביר חש צורך גובר ותכוף לבקר בנדל"ן שעליו הוא מיועד לקום.
הדרך להשמדת מערכת המשפט, התנאי להשמדת הדמוקרטיה, עוברת גם דרך השמדת הערך של המדינה ופירוק עוצמותיה. בכלכלה, בביטחון, בבריאות, במעמדה הבינלאומי ובלכידותה החברתית. וכל אלה מתנפצים ברעש גדול לקול מצהלות שרי ומחוקקי החורבן שתמונת הסלפי שלהם, בסמוך לתשעה באב, תיכנס להיסטוריה לצד שורפי האסמים לדורותיהם.
2. עד כמה יסתנן האסון הזה לאולם בית המשפט, לראשם של השופטים, ועד כמה זה ישפיע על פסיקתם? הראש של השופטים עובד אחרת. הם ממוקדים בקייס שלפניהם. בחלקיק הפאזל שתלוי ועומד מולם ולא בתמונה הגדולה. היכולת לטעון בפניהם שביטול הסבירות הוא רק המתאבן להמשך ריסוק הדמוקרטיה היא מוגבלת. וגם אם ישתכנעו שהחוק הוא רע הם לא בהכרח יפסלו אותו. נחבר בין שתי העתירות שמחברות בין תחילת האסון לבין תחילת הוצאתו לפועל. במאי 2020 פסק בית המשפט העליון פה אחד, 11 נגד אפס, שהנאשם נתניהו יכול להרכיב ממשלה. כל השופטים חשבו שזו תוצאה רעה ונאשם לא אמור להיות ראש ממשלה, אבל הרכינו ראשם בפני מצוות המחוקק. ועכשיו, כשידונו בחוק ביטול עילת הסבירות, המצב יהיה דומה, אך גם שונה. כל השופטים, כולל השמרנים, יחשבו שהחוק הוא רע, גורף, קיצוני, שלא ניתן לשחרר רק קבוצה אחת באוכלוסייה, ועוד את הממשלה ההזויה והמסוכנת בתולדות ישראל, מהחובה לנהוג בסבירות. והשאלה היא האם גם הפעם ירכינו ראש בפני נימוקי ה"למה לא" או אולי יגידו הפעם "למה כן" ויפסלו את החוק. אז, בבג"ץ הנאשם, נתקלו השופטים בחוק מפורש. הפעם ניתן לבטל את חוק היסוד בעילה שהוא פגיעה אנושה בדמוקרטיה.
השופט דוד מינץ הוא היחיד שהתבטא עד כה שלא ניתן להתערב בחוק יסוד בשום מצב. היתר, ליברלים וגם שמרנים מהסוג של סולברג ושטיין, יתחבטו בשאלה האם נוסח החוק הקיצוני של רוטמן מצדיק את נשק יום הדין של ביטול חוק יסוד. האם לאחר שהכשירו את ראשות ממשלתו של נתניהו יכשירו כעת גם את הפגיעה הקשה הראשונה של הנאשם וממשלתו בדמוקרטיה הישראלית. הדילמה של בג"ץ היא לא רק משפטית, היא גם חברתית והיסטורית. והיא חוזרת לאותה אמירה של הנשיאה אסתר חיות על המבצר. במהלך הדיון הסוער בהכשרת הנאשם לפני שלוש שנים, התריסה עו"ד דפנה הולץ־לכנר שהמשמעות היא שהמבצר נפל. חיות השיבה שלעת הזו המבצר טרם נפל. היא צדקה, אבל גם איבדה את השליטה על הביטוי שהתנחל בשיח כתיאור לניתוק של השופטים. עכשיו הוא מוטל שוב לפתחם ארוז בציפייה שהגיע הזמן להציל את המבצר.
3. הסבירות היא עניין חמקמק. נזקי ביטול העילה כרוכים בשני תנאים חיצוניים לה. נניח שהממשלה ושריה יקבלו מעכשיו רק החלטות סבירות שלא נגועות בשחיתות, שרירות, שיקולים זרים, העדפת מקורבים וניגוד עניינים. במקרה כזה היעדרה של הסבירות לא יורגש. אלא שהסיכויים לאוטופיה הזו בהרכבה הנוכחי של הממשלה הם פחותים מאפס. הם דומים לסיכוי שדודי אמסלם יתנצל בפני אודי אורי או שסמוטריץ' יקרא דו"חות של חברות דירוג בינלאומיות. טבעי הוא שדווקא הממשלה הנוכחית החליטה להמית את הסבירות. מהסיבה הפשוטה שאין לה כל כוונה לפעול באופן סביר. במדינה שאין בה גנבים, אפשר להסתדר בלי מנעולים, אבל במדינת הגנבים אסור להעביר חוק להסרת המנעולים.
התנאי השני הוא שהחוק לא ניצב לבדו. חומרתו נגזרת מהיותו חלק ממהלך כולל לביטול הביקורת השיפוטית. שרי הממשלה כבר הודיעו על כוונתם לסיים עם בר הסלטים ולעבור למנות העיקריות - הוועדה לבחירת שופטים, השתלטות על מינוי היועמ"שים, פסקת ההתגברות ועוד. המאגר של לוין־רוטמן־קהלת הוא בור ללא תחתית כי ככל שאתה מגיע לתחתית, נשמעות עוד נקישות מלמטה. האם על השופטים להטות אוזן לנקישות האלה? הפעם אין מנוס מלהקשיב להקשר הכולל, אומר שופט עליון בדימוס.
4. לכן יש חשיבות לצבר העתירות שיישמעו בקרוב. ב־7 בספטמבר תישמע עתירת יאיר לפיד ומפלגת יש עתיד נגד החלטת לוין שלא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. בגלל גורלה הלא ברור של עילת הסבירות, תוקפים העותרים את ההחלטה גם באמצעות הטענה לחוסר סמכות. העתירה מספרת כיצד דורס שר המשפטים את טובת הציבור בסירובו למנות שופטים, ומתנה את מילוי חובתו בשליטתו בוועדה ובשינוי הרכבה. זהו כמובן שיקול זר וגם הפרת חוק. כאשר הקצין רוטמן את החוק הוא פטר מהסבירות גם את ההימנעות מהפעלת סמכות. המשמעות בענייננו הוא פטור לשר לא רק מהסבירות אלא גם מהחוק, שמטיל עליו לכנס את הוועדה כדי למנות שופטים.
זו העתירה הפשוטה בתוך הצבר. להרכב שידון בה לא שובצו שופטים שהם חברי הוועדה לבחירת שופטים, בהם הנשיאה והמשנה לנשיאה. זאת, בגלל הטיעון המופרך של נגיעה אישית. הוועדה אינה עניין אישי של אף אחד מחבריה – לא השופטים, לא חברי הכנסת, לא נציגי לשכת עורכי הדין, וגם לא של השר. שופט שאולי יש לו נגיעה אישית, ודווקא כן שובץ לתיק הזה, הוא יוסף אלרון שלגביו נטען שיסכים לשמש נשיא למקרה של ביטול שיטת ה"סניוריטי".
המסע הבג"צי יחל היום בעתירה לביטול הסעיף בחוק שנועד לאפשר למקורבו של אריה דרעי, בועז יוסף, לרוץ בבחירות הקרובות לראשות העירייה. יוסף שימש כיו"ר ועדה ממונה ולכן היה מנוע מלהתמודד. החוק שמאפשר לו להתמודד משנה את כללי המשחק, מפר את עקרון השוויון, מעצים את כוחו של השלטון המרכזי, ונתפר במיוחד ליוסף. היועמ"שית קבעה שהתיקון לא יחול על הבחירות הנוכחיות אלא לאחריהן.
לעומת זאת, עמדת היועצת בחוק הנבצרות שיישמע ביום חמישי הקרוב היתה נחרצת ומהדהדת. לראשונה בהיסטוריה תומכת היועצת בביטול חוק יסוד. את עמדתה התקדימית של גלי בהרב־מיארה אפשר לקרוא בעוד שתי דרכים: היא מאותתת שלא תהסס לחזור על עמדה דומה גם בעתיד, למשל בעתירות נגד החוק לביטול הסבירות. וגם היא מאותתת לשופטי בג"ץ: לכו אחריי. יש להציב גבולות להשתוללות של הממשלה, וגם להבלגה ולריסון המשפטיים.
