משפט שדהגם מתמטיקה היא פוליטיקה
משפט שדה
גם מתמטיקה היא פוליטיקה
עתירת הח"כים מהאופוזיציה למנוע רוב משמעותי לקואליציה בוועדות החשובות מנסה לרתום את השופטים למאבק, כשבו בזמן הליכוד כופר בסמכות של בג"ץ. מאחורי הדיון עמדה השאלה האם הממשלה תסכן את התקציב ותסכים לרוב של ח”כ בודד בוועדת הכספים
1. “הרכב פרוע”
“הרכב הוועדות בכנסת משקף היוון פרוע ונטול עכבות של רוב פוליטי דחוק”, טוען בעתירתו עו”ד אילן בומבך בעתירות שהגישו חברי כנסת מהאופוזיציה - דוד ביטן, מירי רגב, קטי שטרית, פטין מולא (הליכוד), משה ארבל ומיכאל מלכיאלי (ש”ס). העתירה הולידה דיון מרתק שהתנהל אתמול (ב') בבג”ץ בפני ההרכב הבכיר – הנשיאה אסתר חיות, המשנה ניל הנדל והשופט עוזי פוגלמן.
הקואליציה מונה 62-61 חברי כנסת, ואילו האופוזיציה 59-58. הקואליציה תמרנה את היחס הזה לרוב משמעותי של 3-2 בוועדות החשובות יותר כוועדת הכנסת (רוב של 3) וועדות הכספים וחוקה, חוק ומשפט (רוב של 2). את הרכב הוועדות הזה כפתה הקואליציה באמצעות הרוב בכנסת, בהצבעה ב־12 ביולי. כדי לשמור על היחס המצרפי הכולל (93 מול 91 בכל הוועדות), קיבלה האופוזיציה רוב גדול בוועדות המשניות כמדע וטכנולוגיה (רוב של 5), בוועדה לקידום מעמד האשה (רוב של 4) ועוד.
לדיון קדמה תהייה של הנשיאה חיות. “העתירה הוגשה על ידי חברי כנסת, אבל בעל הדין הנכון במקרה שלנו הוא סיעת הליכוד, שלא רק שלא הגישה עתירה, היא גם אינה תומכת בה”. בומבך השיב: “לליכוד אין זכות למחול על זכותם של חברי הכנסת. זכותם לכהן בוועדות ולהשפיע, זו שליחותם”. ובעל הדבר עצמו, הליכוד, השיב באמצעות עו”ד אבי הלוי: “גישתנו היא שאת העתירה יש לדחות על הסף. הנושא פוליטי ואינו שפיט. עם זאת, משהוגשה העתירה, אל לנו להיות אדישים. החלטת הכנסת בדבר הרכב הוועדות היא פגומה ופסולה”.
2. “מחלוקת” עם הליכוד
הסיפור הזה משלב משפט, פוליטיקה ומתמטיקה. וגם פוליטיקה פנימית־מפלגתית כפי שמשקפת ה”מחלוקת” בין הליכוד שמתנגד לעתירה, לבין חברי הכנסת שהגישו אותה. האם חברי הכנסת ביטן, רגב, שטרית ופטין פעלו נגד עמדת מפלגתם? או מדובר בניסיון לתפוס את המקל משני קצותיו – גם לכפור בסמכות בג”ץ להתערב בכנסת, כמיטב המסורת של הימין הפוליטי, וגם לרתום את השופטים באמצעות ביטן ורגב למלחמה הפרלמנטרית בקואליציה.
וכמובן, סיפור התקציב. בדיון נידון בהרחבה מכתבה של יו”ר הקואליציה עדית סילמן לח”כ יריב לוין, שהציג עמדה משופרת כביכול להרכב הוועדות. בומבך התנפל בחדווה על המכתב הזה: “הוא מוכיח את תפיסתה המעוותת והקיצונית של הקואליציה. מה אומרת סילמן, מה תפיסת היסוד של הקואליציה – צמצום הרוב בוועדת הכספים עלול לשתק את החקיקה בנושאי תקציב”. וזה הסיפור – התקציב, שעליו תלויה הממשלה; שלכבודו דאגה הקואליציה לאבטח ולחזק את הרוב בוועדת הכספים; שלכבודו הוגשה העתירה.
גם הליכוד ש”התנגד” לעתירה, ניצל את ההזדמנות כדי לטעון נגד המכתב של סילמן ובעד צמצום הפער בוועדת הכספים. “מציגים לך מכתב פופוליסטי שלא משנה קווים ועקרונות”, אמר עו”ד הלוי, “רק מתמטיקה פוליטית מעניקה רוב של יותר מאחד בוועדות חשובות כמו כספים וחוקה”.
גם דוברי הקואליציה מבינים שהסיפור הוא התקציב. “אי אפשר לבוא לבית המשפט בשם פיליבסטרים וציד עריקים. לבוא ולבקש שיסדרו לנו רוב של אחד כדי שנצליח לגנוב עריק ולהפוך את ההצבעה – אין עיקרון חוקתי כזה”, השיב עו”ד אלירן בקל בשם יש עתיד.
3. “לא היה כדבר הזה”
השופטים ביקשו לאתר גם כמה שאלות משפטיות בדיון הזה. השופט פוגלמן שאל איך זה שחברי הכנסת החרימו את ההצבעה בכנסת והעדיפו לנהל את הקרב בבית המשפט. בומבך השיב בנאום נרגש: “האם חבר כנסת שהפעיל את זכות המחאה, את הצעקה האילמת, נזרק מבית המשפט?”, ומשם הוא גלש לסעד העקרוני המבוקש: “לא היה כדבר הזה של חוסר הוגנות קיצונית מצד הקואליציה. אילו היו הסכמות בין הקואליציה לאופוזיציה, לא הייתי מטריח את בית המשפט על פגיעה בח”כ כזה או אחר. אני מבקש מכם לשרטט את גבולות הגזרה באופן כללי, לא מה יקרה בכל ועדה וועדה”.
והשיב על כך ותיק פרקליטי הפוליטיקה המפלגתית, עו”ד איתן הברמן, שייצג את חברת הקואליציה, ישראל ביתנו: “לא טוב לו לבית המשפט להיכנס למרכז העימות. אין פתרון בית ספר משפטי לחלוקת חברי הכנסת בוועדות, ואפילו אם יש ניצול קטן של הרוב, זה לא מגיע לפריקת עול. גם אם חברי בומבך אומר ‘שלא היה כדבר הזה’. האמת, כמו שאומרים, זה ‘בקטנה’, בשולי שוליו של העניין, ובית המשפט לא צריך להיות שם”.
לא היה כדבר הזה? בומבך מתעקש ולשאלת חיות מביא את הכנסת ה־20 כדוגמה. “הראינו את נדיבות המנצחים כשהליכוד הקים ממשלה במצב כמו היום של רוב זעום של 61-59. האופוזיציה קיבלה אז את ועדת הכלכלה. ומה כאן, ייתנו לנו רוב בוועדה לחקר החלל החיצון שיקימו?”.
השאלה המתמטית היא האם ההפרש הזעום בין הקואליציה לאופוזיציה צריך להישמר רק בסיכום המצרפי בכל הוועדות (93 מול 91, בוועדה יש כ־15 חברים בממוצע), או שהיחס צריך להישמר בכל ועדה, כפי שדורש בומבך.
4. בדרך לפתרון
ההבדל בין אז, הכנסת ה־20, והיום הוא היעדר ההסכמה והיעדר ההידברות. מלאכת הרכבת הוועדות אינה אפשרית באמת באמצעות כפיית הרוב בכנסת. לכן, הבינו השופטים, שעליהם לסלול לצדדים דרך להמשך ההידברות. סייעה להם נציגת הכנסת בדיון עו”ד אביטל סומפולינסקי. נקודת המוצא לחישוב המסלול מחדש הוא מכתבה של ח”כ סילמן. “אינני הדוברת של סילמן”, אמרה סומפולינסקי, “אבל חשוב לי לומר שהמכתב אינו ‘טייק איט אור ליב איט’ כפי שאמר עו”ד בומבך. הוא אינו אולטימטום. ההצעה שלה עדיין בתוקף. הצדדים תקועים במשא ומתן, הפערים לא כאלה גדולים. חלקים מההצעה מחייבים שיתוף פעולה, קשה להגיע לאיזון בלי שיתוף פעולה”.
עו”ד אבי הלוי הרים את הכפפה והציע לשופטים כיצד להחליט: “לא לקבל את העתירה ולא לדחות. תנהלו משא ומתן במשך שבועיים־שלושה ואז אולי העתירה תתייתר והעותרים ימשכו את עתירתם”. בית המשפט הסכים להשאיר את העתירה תלויה ועומדת ולאפשר לצדדים שבועיים למצות את ההידברות.
גם בומבך הסכים למתווה לאחר פתקים שהוזרמו אליו מדוד ביטן. “ח”כ ביטן יכול להיות רופא כי אי אפשר לקרוא את הפתקים האלה”, אמר.
במהלך הדיון נכחו בבית המשפט, בנוסף לביטן, גם האחראים על המשא ומתן מטעם הקואליציה, השר זאב אלקין וח”כ עדית סילמן. ההתלחשויות התכופות בין ביטן לאלקין, שפעם גנבו סוסים יחדיו ונותרו ידידים טובים, יכולים להעיד שפתרון כנראה הולך ומתרקם. ועדיין השאלה הגדולה תמשיך לרחף: האם הממשלה תסכן את העברת התקציב בוועדת הכספים באמצעות ויתור על רוב גדול יותר מחבר כנסת אחד?
