היד הנעלמה שמגדילה את החור בכיס
אין כל חולק על כך שהסיסמה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" עונה על הצורך הדחוף של ממשלת ישראל להתערב במצוקת יוקר המחייה ולפעול לתיקון המצב הבלתי אפשרי של המשק הישראלי. אולם, האם אותה סיסמה, חשובה וצודקת, מתקיימת בפועל לכל אורך השדרה הרגולטורית של כלכלת ישראל? כנראה שלא. אחרת אין הסבר להתנהלות של מערך הכשרות ברבנות הראשית, שמתיר כל ספק ואף מציב סימן קריאה גדול בסופה של התהייה דלעיל. אם תרצו, היד הנעלמה שמגדילה את החור בכיס שלנו, עלולה להימצא שם – במערך הכשרות של הרבנות הראשית.
בעוד הממשלה, וכל ממשלה אגב, אכן מעוניינת לייצר מאבק ביוקר המחייה ההולך וגדל עם השנים, כמו גם לעודד את הייבוא לישראל בכדי להגדיל את התחרות ומגוון האפשרויות עבור הצרכן הישראלי, הרבנות הראשית דווקא מאמירה אותו. שינויים תכופים, דרישות רגולטוריות דרקוניות המתקבלות כהוראה מהרגע להרגע, החמרות שונות ומשונות הניחתות על המגזר העסקי ללא כל הליך מסודר. ללא בחינה של המהלך והשפעתו על השחקנים הרלוונטיים. הרבנות עושה בשוק המזון כבשלה.
בפועל, כל החלטה שכזאת, גורמת לתגובה שתגיע בסופו של התהליך ישירות לכיס של הצרכן. למשל, אם ישנה דרישה מהרבנות להחליף פס יצור במפעל של הספק, עבור המוצרים שנשלחים לישראל, ההוצאות גדלות וכך כפועל יוצא גם המחיר לצרכן. הגדלת כמות המשגיחים ברפתות בחו"ל - דבר אשר יגרום לעלויות נוספות עבור היצרנים ולמעשה פוגע אנושות בתהליך ייבוא החלב לישראל.
ומשום שאותן דרישות מחמירות מתקבלות ללא כל דיון ענייני, מעמיק, אשר לוקח בחשבון את שלל ההיבטים השונים – כפי שמתקיים למשל בכל סוגייה חוקתית הנידונה בוועדות הכנסת - אי אפשר שלא להגדיר את כוחו ועוצמתו של מערך הכשרות של הרבנות כמונופול רגולטורי, קשיח וכך הרבנות הראשית פשוט מצפצפת על מנהל תקין והחובה שלה כגוף ממשלתי, שקיים ללא אלטרנטיבה כמובן.
המערך הזה, הוא אחד ממאיצי יוקר המחייה הגדולים במשק. היד האחת שלו גורמת באופן ישיר לעליית המחירים באמצעות אותן החלטות המתקבלות באופן שרירותי וגרומות להתייקרות בייצור וייבוא המוצרים, והיד השנייה, בשם אותה הוראה בדיוק, מהווה חסם יבוא לכניסה של יצרנים נוספים לשוק הישראלי, יצרנים בינ"ל שאינם מעוניינים להתמודד עם ההנחיות החמורות של הרבנות בישראל, שוק שממילא קטן מאוד ביחס למדינות אחרות. אבסורד נוסף הוא שדווקא גופי כשרות שמקובלים בכל הקהילות היהודיות בעולם, אינם רלוונטיים בישראל ומערך הכשרות ברבנות, הוא הגוף המחמיר ביותר.
שלא יהיה כל ספק – איננו מלינים על ההלכה וכמובן שמכבדים את עקרונותיה אלא שבשביל להטמיע מוצרים מיובאים בשוק הישראלי, אל לנו להסית את הדיון למקום זה. הסיבה שאנו מביעים ביקורת היא הדרך בה מתקבלות ההחלטות במערך הכשרות של הרבנות, האופן בו ההתנהלות מהווה מאיץ משמעותי ולרוב נסתר מהציבור הרחב בהתייקרות המוצרים בישראל - באמצעות גוף שבשליטת המדינה. מכיוון שההשפעה היא כל כך דרמטית, אין לנו אלא לדרוש ש"מה שטוב לאירופה, טוב לישראל", ייושם גם בכל הנוגע לכשרות של ייבוא מוצרים. לשם הגיוון, התחרות והורדת יוקר המחייה, כל זאת תוך שמירה על הלכות הכשרות כנהוג מאז ומתמיד. הידברות ושיתוף פעולה עדיפים תמיד על הנחתות חד צדדיות.
גילית רובינשטיין היא מנכ"לית איגוד לשכות המסחר
