פרשנותתחקיר מירי רגב: התנהלות השרה מעלה חשד לעבירה של הפרת אמונים
פרשנות
תחקיר מירי רגב: התנהלות השרה מעלה חשד לעבירה של הפרת אמונים
ממצאי התחקיר של רביב דרוקר מעלים כי שרת התחבורה התנהלה במשרדה תוך שימוש נצלני וציני במשאבי הציבור, ועם סטייה מהותית מהנורמה; ובמישור האישי - קשה להתעלם מהנבזות שלה, בכך שניסתה להעלים את הרפש המיניסטריאלי באמצעות השתלחות בשב"כ ובצה"ל
אפילו בתוך הכאוס של עזה – סרטון החטופות, הגופות שהוחזרו, הצווים של האג – הצליח התחקיר המשובח של רביב דרוקר (תוכנית "המקור" בערוץ 13) על שרת התחבורה מירי רגב להאיר בגדול עוד פינה של הסחי, של השמדת הערך שמבצעת ממשלת נתניהו במדינת ישראל. התחקיר יצר תקדים חוצה גבולות של פירגון אצל המתחרים, אבל דווקא אצל הפוליטיקאים הוא התקבל בשוויון נפש: מה חדש? הכל מוכר, תמיד זה היה ככה. תגובות שהן גם שקריות וגם מצמררות לא פחות מהתחקיר, ממצאיו וכותרתו: השימוש הנצלני, הציני, הפלילי, של משאבי ציבור בידי פוליטיקאים.
יוסי בנאי סיפר פעם על סורמללו שנכנס לבר. "'מה תשתה', שאל אותו הברמן - 'ויסקי? וודקה? קוניאק?'. 'לא חשוב הסדר', השיב סורמללו". וכך אפשר לשאול לגבי תחקיר רגב: שקית הקאה? מבקר המדינה? חקירה פלילית? לא חשוב הסדר. נתמקד כאן בפלילי.
העבירה הפלילית המתאימה לכאורה היא הפרת אמונים. בקרב מומחי המשפט הפלילי ניטש וכוח עקרוני על "חוקיות" העבירה הזו. שולליה טוענים שהיא מאפשרת להפליל נבחרי ועובדי ציבור על התנהגויות שאינן מנויות בחוק העונשין. להפליל רק מכוח הפרשנות שהן גורמות להפרת אמון הציבור באנשי ציבור. מחייביה סבורים מנגד שאלמלא "עבירת הסל" הזו השחיתות בישראל הייתה מחריבה לגמרי את המדינה. בית המשפט העליון, בפרשת שבס, ניסח סוג של עמדת ביניים בין שוללי העבירה למחייביה: רק כשההתנהגות מפירת האמונים היא מהותית ומשמעותית בהיקפה יופעל הגרזן הפלילי.
במקרה של רגב, נדמה שהסטייה היא מהותית ומשמעותית. ולכן מוצדקת חקירה פלילית. הסטייה הנורמטיבית מתגלמת בשני אלה: שיקולים זרים ושימוש במשאבי המדינה לצרכים פוליטיים-מפלגתיים-אישיים. השיקולים הזרים ניכרים בשיטת ה"רמזור" שמתעדפת מקורבים הזוכים לנגישות גבוהה לאוזנה ולכיסה "הציבורי" של רגב בכל הקשור לקבלת שירות שאמור להיות ממלכתי, מקצועי ושוויוני. השימוש במשאבי המדינה מתבטא בעיקר בשני אלה. העסקת יועצי תקשורת אישיים על חשבון תקנים שנועדו לייעוץ מקצועי. וכמובן – הסטת תקציבים לטובת ראשי יישובים, ה"יהלומים", התומכים הפוליטיים הכבדים. אגב, להוכחת המודעות הפלילית של רגב יתרמו מאמציה להלבין את המעשים באמצעות הכתבת אמירות מהסוג של "השרה הנחתה בהתאם להמלצות גורמי המקצוע". זאת, גם כשגורמי המקצוע התנגדו לפי התחקיר.
שאלה נוספת הנוגעת להפרת אמונים היא הזמן שמחלק השר בין עיסוקיו הפוליטיים למקצועיים. למשפט אין כלים להכתיב את הנורמה הראויה, וספק אם אפשר בכלל לשרטט את גבולות החלוקה הזו. במקרה הנוכחי אמר במסגרת התחקיר יונתן יהוסף, לשעבר ראש המטה המקצועי של רגב, שאצלה היחס הוא 95%-5% לטובת הפוליטי. במושגי הפרת אמונים – אין ספק שלציבור לא יכול להיות אמון בשרים שכך מקצים את הלו"ז שלהם. המשמעות היא לקבל משרד ממשלתי חשוב שמופקד על רווחתם וחייהם של אזרחי המדינה ולהפוך אותו לחמ"ל פוליטי, למטה לחיזוק התמיכה המפלגתית. לא משרד התחבורה אלא משרד התחבולה.
יהוסף, במקרה הנוכחי, הוא עובד ציבור שחצה את הגבול והביא לדרוקר את הסיפור. יש להניח שמשרדי ממשלה נוספים פועלים באופן דומה ונותר רק להמתין ליהוספים נוספים שיאירו את ביצת הסחי הזו שמכונה ממשלת ישראל. ממשלה שלא די לה בהפיכה המשטרית ובמחדלי ה-7 באוקטובר. עתה, כשצופים בתדהמה במעללי רגב, אפשר להבין גם את אפסות הממשלה בטיפול באתגרי הענק שהמדינה ניצבת בפניהם מה-7 באוקטובר ועד היום.
ובמישור האישי קשה להתעלם מהנבזות של השרה רגב, שמנסה להעלים את הרפש המיניסטריאלי שלה באמצעות השתלחות חוזרת בשב"כ ובצה"ל. ראש הממשלה בנימין נתניהו כמובן מעודד אותה כי זה משרת אותו. כמו שמשרתים אותו שרים אחרים כשלמה קרעי ואיתמר בן גביר שהורסים לגמרי את משרדיהם ואת השירות הציבורי שמחובתם לספק לאזרחים וזאת לטובת המנהיג ושרידותו. מלבד איים בודדים של אור, ממשלת נתניהו היא הגרועה ביותר אי פעם, ותחקיר רגב סיפק את אחת הסיבות לכך.
היועמ"שית, גלי בהרב מיארה, צפויה להורות בשבוע הקרוב על בדיקה משטרתית שלפני חקירה. חקירה נגד שר טעונה אישור של היועמ"שית. מהמשטרה נמסר כי "מכלול הנושאים נבחנים על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים".
