דעהסמוטריץ' תפס את השלטון
דעה
סמוטריץ' תפס את השלטון
כדי לשרוד בכל מחיר, ראש הממשלה העניק לבצלאל סמוטריץ' את שרביט המנהיג. עכשיו המילים שהוא פולט כבר אינן קוריוז בלתי מזיק, אלא המצע המזוהם שעליו צועדת ממשלת ישראל
בנימין נתניהו כבר השלים עם רוטציה. לא רק השלים, הוא כבר ביצע אותה בפועל. בשעה שכולם עוד עסוקים בהסכם המתרקם עם גדעון סער, מתברר שנתניהו ויתר על ראשות הממשלה לטובת בצלאל סמוטריץ'.
המהלך שהחל בו ערב הבחירות, כשסייע להקמת בלוק המפלגות הגזעני שבראשו עומד סמוטריץ', הושלם תחת ערפל הקרב והאיבה של "שומר חומות": ביבי העביר לסמוטריץ' את תפקיד המנהיג.
אפשר להתגעגע לימים שבהם אמירותיו מלבות השנאה ומעשי ההתססה של סמוטריץ' נתפסו כפרובוקציות של ילד שמחפש תשומת לב.
מצעד הבהמות ההומופובי, דרישתו להפריד בין יולדות יהודיות לערביות או סירובו להכיר בשריפת משפחת דוואבשה הפלסטינית כאירוע טרור - כולם חסו תחת איזו הנחה מקלה (גם אם לא מדוברת) שמדובר בפוליטיקאי רודף כותרות. גם אלה שהוקיעו אותו ראו בו סמן קיצוני של שוליים על גבול הסהרורי, ולכן חסר השפעה. פרובוקטור, אך לא מסוכן.
אלא שבשנה החולפת, תחת היאחזותו הנואשת של ראש הממשלה בביתו בבלפור, סמוטריץ' הוטס לצמרת ההנהגה. נפתלי בנט, סער, ישראל כץ או ניר ברקת יכולים להמשיך לחלום על החלפת נתניהו בבוא היום. סמוטריץ' כבר יושב על הכיסא שלו. מעמדת הכוח שהוענקה לו כגובה החסות של ראש הממשלה, מילותיו כבר אינן קוריוז בלתי מזיק, הן המצע המזוהם שעליו צועדת ממשלת ישראל. הן המצפן המקולקל שאחריו הולכת האומה.
"הערבים הם 'עדיין' אזרחי ישראל"
כשהוא פולט בכנסת שהערבים הם "עדיין" אזרחי ישראל עם נציגים בכנסת, זו הופכת להיות מדיניות לגיטימית. כשהוא מסרב להקמת ממשלה "בתמיכת תומכי טרור", היא אינה מוקמת. כשהוא קורא להתנתק מסלקום משום שהעזה לתמוך בדו־קיום בין יהודים וערבים, קריאתו ההזויה, שכל תכליתה חרחור מדון ושנאה בקרב אזרחי ישראל, נהפכת לעניין הגיוני לכאורה. כאילו מדובר בדיון מקצועי בדיסציפלינות של ביקוש והיצע.
כל זה מתאפשר לא משום שסמוטריץ' הוא איזה הוגה דעות מבריק או פוליטיקאי כריזמטי במיוחד. גם לא משום שהמוני מצביעים התייצבו מאחוריו. זה מתאפשר פשוט משום שאין קול ממלכתי, מנהיגותי, שמציב גבולות. אין סמכות נועזת שתצביע על מותר ואסור, על ראוי ומגונה, על עשה ואל תעשה לחברך, אפילו בזמנים המכוערים האלה. מראש הממשלה, שרק הימלטותו מהדין מעסיקה אותו, ועד אחרון שריו המושתקים, כולם עסוקים בחישוב סיכוייהם בבליל הפוליטי המבאיש. איש אינו פוצה פה, והחלל הריק העצום הזה משמש לסמוטריץ' מגבר עצום לתורה ההרסנית שבוקעת מפיו.
לכן סער ונתניהו יכולים עד מחר לדסקס "ממשלה בלי סמוטריץ'". הם אולי ישיגו אותה, אבל סמוטריץ' כלל אינו צריך לשבת בה כדי להכתיב את מהלכיה.
כמו טראמפ, שבליל הגיהוקים הפסיכי שלו הכתיב את המדיניות גם במקומות שבהם כלל לא היתה לו סמכות להכתיב אותה, כך הסמוטריצ'ים — באופן מוזר בצלאל נתפס כשקול מביניהם — יכתיבו את המדיניות של הממשלה הבאה גם אם יישארו מחוץ לה. פשוט מפני שאין מולם אף אחד שמעז לומר להם לסתום את הפה.
