דו"ח השכרהשכר בנמלים זינק ב-24% בתוך עשור - ל-32.4 אלף שקל
דו"ח השכר
השכר בנמלים זינק ב-24% בתוך עשור - ל-32.4 אלף שקל
לפי הדו"ח שפרסם האוצר, מספר העובדים בגופים הציבוריים ניתר ב-28% בעשור האחרון, לעומת גידול של 19% באוכלוסייה; השכר הממוצע נמוך בתאגיד כאן נמוך ב-28% מזה שהיה נהוג ברשות השידור
הממונה על השכר באוצר, קובי בר נתן, פרסם היום (ג') דו"ח הוצאות השכר בגופים הציבוריים (חברות ממשלתיות, שלטון מקומי, מערכת הבריאות, מערכת ההשכלה הגבוהה ותאגידים סטטוטוריים) לשנת 2019. עובדי הגופים הציבוריים מהווים כ-56% מכלל עובדי המגזר הציבורי (410 אלף עובדים, ב-330 אלף משרות), והוצאות השכר השנתיות שלהם מוערכות בכ-83 מיליארד שקל, שהם כ-42.7% מסך ההוצאות השכר במגזר הציבורי - 194 מיליארד שקל.
בין השנים 2019-2018 עלו ההוצאות על השכר ב-5.4%, שיעור הקרוב לגידול בתקציב המדינה בין השנים הללו, אך גבוה משמעותית מקצב הצמיחה בשנים אלו שעמדה על 3.2%. השכר הממוצע בגופים הציבוריים עומד על כ-16,365 שקל בחודש, גבוה בכ-57% מהשכר הממוצע במשק (10,428 שקל).
במבט על פני עשור, מספר העובדים בגופים הציבוריים עלה בכ-28% לעומת גידול של 19% באוכלוסייה. שכרם הריאלי הממוצע עלה ב-14%, לעומת עלייה של כ-20% בשכר הממוצע במשק, ועלייה של כ-30% בשכר המינימום בתקופה זו. עם זאת, בסך הכל מעסיק המגזר הציבורי כ-730 אלף עובדים, שהם כ-18% מכלל העובדים בשוק העבודה בישראל – שיעור דומה לממוצע במדינות המפותחות.
החברות הממשלתיות
החברות הממשלתיות מעסיקות כ-55 אלף עובדים, והשכר הממוצע בחברות הללו עומד על 23.9 אלף שקל בחודש. החברות הממשלתיות מחולקות לשתי קבוצות עיקריות - מונופולים (חשמל, נמלים, דואר ישראל, רכבת ישראל, ועוד) ותעשיות ביטחוניות שפועלות בשווקים תחרותיים.
תוכניות התייעלות בחברת חשמל, דואר ישראל, והתעשיה האווירית מחד, והפרטת תעש מערכות מאידך הביאו לכך שבעשור האחרון ירד מספר העובדים בחברות הממשלתיות בכ-10%.
מהשוואת השכר הריאלי בחברות הממשלתיות עולה כי השכר בקרב עובדי הנמלים עלה ב-24% ריאלית בעשור האחרון והיה הגבוה ביותר - 32,416 שקל. השכר בחברות בענפי התשתיות, האנרגיה והמים הגיע ל-25,771 שקל. בתעשיות הביטחוניות - 23,882 שקל, בתשתיות כבישים ורכבות - 20,629 שקל, בחברות שיכון, פיתוח, תיירות ומקרקעין - 14,679 שקל, בפיננסים - 14,019 שקל ובחברות חינוך ותרבות - 13,815 שקל.
קושי בגיוס עובדים מוכשרים
הדו"ח מציין כי מנגנוני קביעת השכר בחברות הממשלתיות הם מיושנים, ותלויים במערכת מסועפת של יחסי עבודה והסכמות היסטוריות. כל אלו מגבילים את הגמישות הניהולית ומקשים על ניהול כח האדם. למצב זה יש השפעה גם על עלויות השכר, אך חמור מכך על איכות ומחיר השירותים שמעניקות החברות הממשלתיות לאזרחי ישראל.
מבנה השכר המיושן מביא לקושי בגיוס עובדים מוכשרים בתחילת דרכם, ולהתקדמות שכר אוטומטית התלויה בותק ולא בביצועים או מיומנות, מה שפוגע בתמריץ של העובד להשתפר וביכולת של המנהלים לתמרץ עובדים.
נתון מעניין המדגים את היעדר הגמישות בחברות הממשלתיות, הוא הותק הממוצע של העובדים בגילאי 45-25. במגזר הפרטי הוותק הממוצע עומד על 3.4 שנים. במגזר הציבורי על 6.2, ובחברה ממשלתית על 6.9 שנים.
לצד כל אלה, החברות הממשלתיות מתאפיינות בעובדים בעלי מיומנויות גבוהות יותר, ושיעור העובדים בעלי ציון פסיכומטרי גבוה מהחציון הוא גבוה בחברות הללו משיעורם במגזר הפרטי. עם זאת כשבוחנים את פערי השכר בין עובדים בעלי ציון פסיכומטרי גבוה (עשירון עליון) לבין עובדים בעלי ציון פסיכומטרי נמוך (עשירון תחתון) ניתן לראות, כי בעוד שבמגזר הפרטי פערי השכר בהשוואה כזו עומדים על למעלה מ-260%, הרי שבחברות הממשלתית פער השכר נמוך מ-160%.
שלטון מקומי ותאגידים
השלטון במקומי – מונה כ-190 אלף עובדים, שהם 25% מכלל עובדי המגזר הציבורי. השכר הממוצע בשלטון המקומי הוא הנמוך ביותר מבין הקבוצות הנסקרות בדו"ח ועומד על כ-11 אלף שקל. למעלה מ-60% מן העובדים ברשויות המקומיות משתכרים מתחת לשכר הממוצע במשק. העלייה הריאלית בשכרם עמדה על 14% בעשור האחרון.
בתאגידים מועסקים כ-20 אלף עובדים, ששכרם הממוצע על כ-19,400 שקל. מדובר ב-56 גופים, אולם בפועל רשות שדות התעופה והמוסד לביטוח לאומי מעסיקים כמחצית מהעובדים. מגן דוד אדום מעסיק כ-2400 עובדים נוספים. עליית השכר הריאלית בעשור האחרון עמדה על כ-15% (מתוכה עליה של 2% בשנת 2019!). אך אם מנכים את רשות שדות התעופה, ששכר עובדיה עלה בכ-26% בעשור האחרון, מתברר כי העליה ביתר התאגידים עלתה בכ-10% בלבד.
רוקחים, סגל אקדמי תאגידים ועוד
בנוגע למערכת הבריאות, עולה סוגיית הרוקחים, אשר סובלים משחיקה במעמדם המקצועי, מעלייה מתונה בשכרם (9% בעשור האחרון). עובדות אלו, לצד המקומות המועטים הקיימים ללימודי רוקחות בישראל, ולצד ירידה במלגות ללימודי רוקחות בירדן, מביאים לאי סדירות בקצב הרוקחים החדשים, ולחשש למחסור עתידי ברוקחים. הדוח ממליץ על שורה של צעדי מדיניות, ביניהם הקלת רגולציה, שימוש בעוזרים ובטכנולוגיה, לצד שיפור תנאי השכר התחיליים.
השכר של הסגל האקדמי הבכיר מערכת ההשכלה הגבוהה נמצא על הכוונת של הממונה על השכר, הדו"ח מביע אי נחת בולטת מן המנגנון המכונה 'קרן קשרי מדע', מדובר בקצבה שנועדה לממן השתתפות בפעילות מדעית בינלאומית, אלא שכוונות לחוד, ומעשים לחוד. למעשה, ניתן לצבור את הכספים בקרן, רק כ-60% משמשים לנסיעות לחו"ל. כמו כן, הדו"ח מותח ביקורת סמויה אך ברורה על השימוש בסלי קליטה (כ-240 אלף שקל לחבר סגל חדש) גם במקרים שאין שום קושי בגיוס חברי סגל. זאת לצד ביקורת נוספת על השימוש ב'תוספת תפקיד' כתוספת שכר גנרית גם במקרים שבהם אין 'תיאור תפקיד'.
בגזרת התאגידים, נרמזת ביקורת על רשות שדות התעופה, על העליה העצומה בשכרם בעשור האחרון (26%), למעלה מ-20% מעובדי הרשות מקבלים שכר גבוה, והם מהווים 73% מכלל מקבלי השכר הגבוה בכלל התאגידים. שכרם הממוצע של בעלי השכר הגבוה ברש"ת עומד על למעלה מ-48 אלף שקל. ושל 12 בעלי התפקיד על שכר ממוצע הקרוב ל-82 אלפי שקל השווה לעלות העסקה הנוגעת ברף ה-100 אלף שקל. (99,542 שקל למען ההגינות והדיוק).
השכר בכאן לעומת רשות השידור
לסיום, מתגאה הממונה על השכר ברפורמה שבוצעה בתאגיד השידור, כזכור 'רשות הציבור' נסגרה, ותחתיה נפתח תאגיד השידור "כאן". מספר העובדים בתאגיד השידור 'כאן' עמדה על 983 לעומת 1,642 ברשות השידור, ירידה של כ-40%. השכר הממוצע ב"כאן" נמוך בכ-28% מזה שהיה נהוג ברשות השידור (16,043 שקל לעומת 22,361 שקל בהתאמה). שיעור מקבלי השכר הגבוה ב"כאן" הוא רק שליש לעומת שיעור מקבלי השכר הגבוה ברשות השידור. בסך הכל מדובר בירידה של כ-220 מיליון שקל בסך עלויות השכר, סכום זה שווה בקירוב לסך ההשקעה של תאגיד השידור "כאן" בהפקות מקור. כלומר, הרפורמה הביאה למבנה שכר חדש, אשר מאפשר גמישות ניהולית, קיצוץ בעלויות השכר, ועליה באיכות ומספר הפקות המקור.
הדוח מתמקד בדוגמה זו בכדי ללמד כי ניתן להעביר רפורמות שכר במגזר הציבורי, וכי הן עשויות להיטיב את השירות לאזרח. עם זאת, הדוגמה של רשות השידור יש בה גם מימד פסימי, לפיו, הדרך היחידה להביא לייעול גוף ציבורי, הוא לסגור אותו ולפתוח מחדש. לסיום, יש לציין, כי כפי שרומז הדו"ח, מוקדם מדי מכדי לברך על ההישג ב'תאגיד השידור', וכי יש לוודא כי גם ההסכמים הקיבוציים העתידיים ישמרו את מבנה השכר החדש שנוצר.
