"החלטת בית הדין הבינלאומי לצדק: פוליטיקה במסווה של צדק - הטיה גלויה נגד ישראל"
"החלטת בית הדין הבינלאומי לצדק: פוליטיקה במסווה של צדק - הטיה גלויה נגד ישראל"
ביום שישי, 19 ביולי, התפרסמה החלטת בית הדין הבנילאומי לצדק שבהאג בה נקבע, בין היתר, כי נוכחות ישראל בשטחים הפלסטיניים אינה חוקית, שעליה לסיים את נוכחותה בשטחים אלו בהקדם האפשרי, להפסיק באופן מיידי את הרחבת ההתנחלויות, לפנות את כל המתנחלים מכלל השטח "הכבוש", ולפצות את האכלוסייה "הטבעית והחוקית" על הנזק שגרמה לה.
אף שההחלטה לכשעצמה אינה בעלת נפקות מעשית ישירה, הרי שמטבע הדברים, היא מעוררת הדים רבים בעולם, כמו גם חשש כבד מצד גורמים ישראליים שיהיה בה כדי להעניק רוח גבית לגורמים עויינים ואולי אף להביא לצונאמי של גינויים, חרמות ואף החלטות אופרטיביות נגד ישראל.
אכן, החשש במקומו מונח. ועם זאת, ניתן להניח שמדינות ואזרחי העולם החצויים ממילא בעמדתם ביחס לסכסוך, יוותרו בעמדותיהם גם לאחר מתן ההחלטה. מדינות ערב ואלו התומכות בנרטיב הפלסטינאי יראו בה, מן הסתם, כאישוש לעמדתם, ואלו האחרים יראו בה כביטוי נוסף לכשל ערכי שמאפיין את בית הדין, והוכחה נוספת להיותו מוטה ופוליטי.
ואמנם, תהא עמדתו של מאן דהוא בנוגע לסכסוך באשר תהא, קשה לראות בבית הדין מוסד נייטראלי.
עדות מובהקת לכך, מצויה בדמותו של נשיא בית הדין, השופט נוואף סלאם, שעמד בראש חבר השופטים בהחלטתם נגד מדינת ישראל.
מוצאו של השופט סלאם הוא מלבנון. מדינה המצויה בקונפליקט צבאי עם מדינת ישראל מזה עשורים. טרם היבחרו לשופט בבית הדין שימש סלאם כשגריר לבנון באו"ם (בין השנים 2007-2017), והיה מעורב באופן פעיל במספר רב של החלטות באו"ם נגד ישראל. עמדתו, המתועדת וגלויה לכל, התאפיינה בהיותה פרו פלסטינאית ואנטי ישראלית במובהק.
הדבר דומה להליך משפטי שבו מתברר כבר בתחילת המשפט שלשופט הכרות רבת שנים עם הנאשם, היה מצוי עימו בסכסוך מתמשך, קיים נגדו הליכים משפטיים, גינה אותו בפומבי ופעל נגדו בערוצים ואפיקים שונים, ככל שידו משגת.
כמובן, במצב דברים זה, השופט היה פוסל עצמו מלדון בהליך או נכפה לעשות כן. שהרי, אלו מושכלות יסוד: על היושב בדין להיות נקי מכל חשד להטיה ודעה מוקדמת ביחס לבעל הדין. לא כל שכן חף מעמדה מוקדמת ועוינת כלפיו.
המדובר בתנאי יסוד של "עשיית צדק". בבסיס הבסיסים: "לא תטה משפט, לא תכיר פנים" (דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ט).
והנה, מונחת לפנינו החלטת בין הדין הבינלאומי לצדק, שנשיאה, נוואף סלאם, נגוע מכף רגלו ועד קצה קודקדו בהטיה נגד ישראל ו"הכרת פנים". בתמיכה מוצהרת ועקבית בצד הפלסטינאי כמו גם עוינות מוצהרת ומתועדת נגד מדינת ישראל.
ואפילו אם ימצא בינינו מי שמוכן להניח כי השופט סלאם ניחן ברצון ויכולת להתנתק כליל ולהתעלות מעל אמונותיו, שייכותו הלאומנית, פעולותיו לאורך השנים נגד מדינת ישראל ו"האני מאמין" שלו, הרי שגם אז, פשיטא שמקומו היה צריך להיות נפקד בהליך זה. שהרי, על הצדק גם להיראות, ולא רק להיעשות.
החלטתו האחרונה של בית הדין הבינלאומי לצדק, כפי שהתקבלה תחת נשיאותו של סלאם מהווה ללא ספק עדות נוספת לפוליטיזציה שפשטה במוסדות וטריבונאליים בינלאומיים. ככזו, אפשר שתפגע במעמדה שלה אף יותר מכפי שתפגע במדינת ישראל.
דותן רוסו הוא ד"ר למשפטים, בעברו פרקליט בפרקליטות המדינה, וכיום מרצה למשפט ופילוסופיה בקנדה
