פרשנותהסקר שצריך להדאיג את הממשלה
פרשנות
הסקר שצריך להדאיג את הממשלה
סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה את חוסר האמון העמוק של הציבור בממשלה: יותר משני שליש מהמשיבים הסבירו כי הם מתנגדים להעלאת מיסים מאחר שהם לא מאמינים שהכספים ינותבו למקומות הנכונים. נתון זה טומן בחובו פלונטר בעייתי עבור הציבור, שזקוק להגדלת הכמות והאיכות של השירותים האזרחיים אך לא מעוניין לממן זאת
הדיון הציבורי סביב תקציב המדינה המחודש לשנת 2024 נסוב סביב סוגיה כואבת במיוחד: הותרת המשרדים המיותרים, הכספים הקואליציוניים וההטבות הסקטוריאליות על כנם על חשבון קיצוצים כואבים בתקציב הבריאות, החינוך והרווחה. במסגרת אותו דיון התפספסה נקודה קריטית שבא לידי ביטוי בסקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה.
הסקר בחן שאלה אחת פשוטה: מדוע אתה מתנגד להעלאת מסים? התשובה מטלטלת: יותר משני שליש מהמשיבים הסבירו כי הם לא מאמינים שאותם כספים ינותבו למקומות הנכונים - כ-47% סברו כי הם לא ילכו לשירותים אזרחיים ו-20% הסבירו כי הם ינותבו לסקטורים שהמשיב או משפחת המשיב לא שייכים אליהם. יתר התשובות קיבלו שיעור חד-ספרתי של משיבים. כלומר, יש הסכמה די רווחת סביב העניין הזה.
במילים פשוטות: האזרח הישראלי סובל מחוסר אמון בממשלה שתעשה את הדבר הבסיסי ביותר לשם כך היא הוקמה. כל הנורות האדומות חייבות להידלק כבר עכשיו: תשובות אלו מאפיינות מדינות כמון ארגנטינה, שם חוסר הנכונות לא לשלם מסים ואף להעלים מס מוסבר בגלל סיבה דומה - האזרחים אינם מעוניינים לחזק גוף אותו הם רואים כמושחת ורקוב - הממשלה שלהם. אלא שישנם שני נתונים שהופכים את הבעיה הזו לבעיה גדולה מאוד שמאיימת על רווחתם של אזרחי ישראל.
הנתון הראשון הוא שיעור ההוצאה האזרחית הציבורית (ללא ביטחון וללא הוצאת ריבית) ביחס למדינות המפותחות. לפי נתוני פורום ארלוזורוב המבוססים על נתוני ה-OECD, שיעור זה עמד ב-2022 בישראל על 31.5% תמ"ג, לעומת 41.3% בממוצע ב-OECD. קרי, פער של כמעט 10% השווים בימים אלו 194 מיליארד שקל. התופעה היא פרי תוצר של מדיניות נתניהו, שלקח את תורת "השמן והרזה" לקיצון והפך את העלאות המסים ל"חטא קדמון".
הדוגמה הקלאסית היא מערכת הבריאות, שבנוסף לחשיבותה, היא ללא ספק וללא עוררין המערכת הציבורית הכי "יעילה" במגזר הציבורי, במובן שהיא משתמשת בכספים שהיא מקבלת בצורה מיטבית. ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל נמוכה יחסית: 7.4% תמ"ג לעומת ממוצע של 9.2% תמ"ג ב-OECD. כדי שישראל תשווה את סך ההוצאה לבריאות (פרטית וציבורית יחד) למערב, עליה להשקיע עוד 1.8% תוצר, כלומר כ-35 מיליארד שקל.
גם ההוצאה הממשלתית לבריאות בישראל נמוכה: 68% מההוצאה על בריאות מקורה בממשלה, לעומת 73% בממוצע ב-OECD. כלומר, על הממשלה להוסיף עוד 10 מיליארד שקל (5% תוצר) כדי להשוות את ההשקעה בבריאות לשאר הממשלות המערביות.
יתרה מזו, מס הבריאות בישראל הוא מהנמוכים בעולם: המס הזה מהווה מקור מימון של כ-44% מסל הבריאות שמספקות קופות החולים למבוטחים, כאשר לפי דוח הבריאות של ה-OECD המעודכן, הממוצע במערב עומד על 62%. אלא שזו לא ההשוואה הנכונה: יש לקחת כסמן את ההוצאה החברתית הממוצעת של המדינות שאנו רוצים להידמות להן, ולא של כולן; אז השיעור כבר עולה ל-47.7% תמ"ג. הפער עוד יותר גדול וזעק לשמיים לנוכח האתגרים העצומים של ישראל, ובעיקר רמות אי-השוויון והקיטוב המאפיינות את אוכלוסייתה.
הנתון השני הבעייתי הוא העובדה שההוצאות על ביטחון ועל תשלום ריבית יזנקו בשנים הקרובות על רקע המחדל של 7 באוקטובר, מלחמת חרבות ברזל, הזינוק בחוב והעלייה בשיעורי הריבית. כל המשתנים האלו התלכדו ברגע אחד ופועלים באותו כיוון: המשך הפחתת ההוצאה החברתית והגדלת הפער מול המערב.
רק לסבר את האוזן: צה"ל דורש הגדלה קבועה של תקציב הביטחון (ללא קשר לתוספת העצומה שקיבלו בגלל המלחמה) של 30-20 מיליארד שקל לשנה, שהם בין 1%-1.5% תוצר. הממשלה הצהירה כי תממן את זה בהגדלת החוב והגירעון ובאמצעות העלאות מסים כמו המע"מ, אך אנו כבר עדים לכך שגם השירותים האזרחיים והחברתיים יסבלו. הרי כבר ל-2024 מתוכנן קיצוץ חסר תקדים של 5%. מנגד, כאמור, הצרכים האזרחיים רק ילכו וייגדלו.
כאן טמון הפלונטר הקטלני עבור אזרחי ישראל: על אף שהוא זקוק כמו אוויר לנשימה להגדלת הכמות והאיכות של השירותים האזרחיים, הציבור אינו מוכן לממן אותם כי הם חשים מרומים על ידי הממשלה.
אפשר להבין זאת מאחר שיש לכך בסיס אמפירי איתן: מדוע האזרחים התורמים והעובדים צריכים לשלם יותר מס בריאות (מהלך מחויב המציאות וחיובי בפני עצמו) כאשר אלו שלא עובדים לא ייאלצו לשלם יותר? אמנם האוצר הציע להעלות גם את הסכום הקבוע והמינימלי שמשלמים אלו שאינם עובדים, אך השרים החרדים התנגדו בתוקף ונתניהו וסמוטריץ' התקפלו. הדבר נכון גם לגבי העלאת קצבאות הילדים, שלעומת המערב מהוות סכום מגוחך, וגם לגבי הרעיון היפה לקדם ביטוח בריאות סיעודי מורחב.
כולם יודעים מה התוצאה: מדובר בהעברת כספים של אוכלוסיות עובדות ותרומות לאוכלוסיות שלא עובדות ולא תורמות. התוצאה היא ירידה מתמשכת באיכות ובכמות אותם שירותים שפעם היינו גאים בהם, ולא רק שהם אחראים לצמיחה האדירה של המשק הישראלי אלא בעיקר להקטנת אי-השוויון בתוך הכלכלה הישראלית.
ההידרדרות הזו לא מחייבת מספרים או נתונים: אנו חווים אותה כל פעם בפקקים, בתורים האינסופיים לאורטופד ובצפיפות בכיתות לימוד. זו הסיבה מדוע היה צורך דחוף לשינוי עמוק בסדר העדיפויות של הממשלה, וזו הסיבה העיקרית מדוע חייבים להחליף את הממשלה הנוכחית בדחיפות.
