כבאים מהפריפריה: "שכר חברינו במרכז גבוה באלפי שקלים"
כבאים מהפריפריה: "שכר חברינו במרכז גבוה באלפי שקלים"
מאות כבאים מהפריפריה הקימו מטה מאבק ומתכוונים לעתור לבג"ץ נגד האפליה לטענתם בשכרם. "כבאים עם ותק ודרגה זהים מתחנות שונות מוזעקים לאותה שריפה, אך התגמול של כל אחד מהם שונה באופן קיצוני"
מאות כבאים מתארגנים בימים אלה להגשת עתירה לבגץ נגד האפליה המתרחשת מזה שנים, לטענתם, בנוגע לשכר ולתגמול של לוחמי אש מתחנות כיבוי בפריפריה לעומת התחנות החזקות. כך נודע לכלכליסט. מדובר במעין "מהלך עוקף" ארגון הכבאים הארצי מטעם ההסתדרות, שמתנגד ליוזמה הזו שנעשית ללא שיתוף פעולה איתו.
קרוב ל-400 כבאים הצטרפו ליוזמה, שאותה מובילים כבאים מתחנות בפריפריה, שהקימו "מטה מאבק לשכר אחיד והוגן בכבאות", ששותפים לו גם קצינים במערך כולל גורמי פיקוד בכירים במערך.
הסיבה לפערי השכר שלעתים מגיעים לאלפי שקלים בחודש, נעוצה בהסכם הרפורמה משנת 2012 שבמסגרתו אוחדו 24 איגודי הכבאות העירוניים – שבכל אחד מהם היו תנאי שכר אחרים, לרוב לפי יכולתה הכלכלית של הרשות המקומית שתחתה פעל האיגוד - לרשות כבאות ארצית אחת.
הסכם הרפורמה "העתיק" את המצב שהיה לפני הקמת הרשות הארצית לכבאות והצלה וקבע שתנאי השכר והתוספות השונות ימשיכו לחול כפי שהונהג באיגודים מהם הגיעו הכבאים. מאז שנפתח ההסכם בסוף 2017 עדיין לא הגיעו כל הצדדים – האוצר, ההסתדרות והנהלת הכבאות – להסכם חדש. כך, העיוותים האלה נותרו כבר קרוב לעשור.
בשבועות האחרונים הופץ בכבאות קול קורא לחתום ולהצטרף לעתירה. מי שגוייס להוביל אותה הוא ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, עו"ד דורון ברזילי, שלא גובה שכר טרחה בסיסי מהכבאים אלא יתוגמל על פי הצלחה בלבד (בגובה 22% כולל מע"מ מהסכומים שיצליח להשיג), לדבריו, "מתוך אמונה מלאה בצדקת העתירה ובסיכוייה".
במכתב לכבאים, כתב עו"ד ברזילי: "אנו סבורים כי אין להשלים עם מצב מתמשך בו עובדי רשות ציבורית – מדינת ישראל – בעלי כישורים, דרגה, וותק זהים, משתכרים שכר שונה אל ורק בשל כך שגויסו במקומות שונים. בכוונתנו לפעול על מנת לחייב את המדינה להשוות את תנאי השכר על רכיביו השונים בין כלל לוחמי האש בישראל".
תגמול כפול לקריאת פתע בתל אביב מאשר בבאר שבע
בקול הקורא של מטה המאבק לכבאים ולגמלאי המערך, הם כתבו כי "מזה עשור קיימת פגיעה חודשית קבועה בשכר שלנו. הסכם הרפורמה יצר מעמדות בכבאות, פערי שכר ופערי תגמול מטורפים בין איגוד לאיגוד שממשיכים עד היום למרות שאנו עובדי מדינה מן המניין". הם צייינו כי מטרת המהלך היא לפעול לכך שהשכר על כל מרכיביו יושווה לשכר הגבוה הקיים במערך הכבאות, כל אחד לפי הדור והוותק שלו ללא קשר לאיגוד שממנו הגיע, כולל דרישה לתשלום רטרואקטיבי גם לגמלאים שפרשו מאז שנת 2013. "לכל אחד מאיתנו מגיעה תוספת של עשרות ואף מאות אלפי שקלים", נכתב.
בבדיקה האקטוארית הראשונית שערכו מארגני היוזמה לקראת הגשת העתירה, נמצאו הפרשי שכר ברכיבים רבים בין כבאים מתחנות "חזקות" ו"חלשות" – בעלי אותו ותק ודרגה שמתבטאים באלפי שקלים בחודש.
כך למשל, התגמול עבור קריאת פתע בתחנות חזקות כמו תל אביב ורמת גן הוא 200% לכל שעה, כאשר החישוב נעשה בכפולות של ארבע (כלומר: החל מהדקה הראשונה הכבאי יקבל כבר תגמול עבור ארבע שעות מלאות, ללא קשר לזמן הפעולה בפועל, וכך הלאה). לעומת זאת, בתחנות בפריפריה כמו למשל באר שבע, נתיבות, אשקלון, עפולה, קריית שמונה, אשדוד, נהריה ונצרת התשלום עבור אותו רכיב הוא רגיל – 100%, כאשר החישוב הוא לפי שעה. לעתים, אומרים בכבאות, יש מצבים שכבאים בעלי ותק ודרגה זהים מתחנות שונות מוזעקים לטפל בחירום באותה שריפה - אך התגמול של כל אחד מהם עבור הפעילות מסכנת החיים הוא שונה, באופן קיצוני.
רכיב נוסף שנמצא בו הבדל בולט הוא במה שמכונה "פיצוי על אובדן משמרת" – מצב שבו כבאי עובר מעבודה מבצעית במשמרות לעבודת יום מסודרת במטה. בעוד בתחנות כמו יו"ש, עפולה, קריית שמונה, אשקלון ואשדוד שכרו הבסיסי של העובד צונח ל-40% מהשכר הקודם בעת המעבר (ירידה של אלפי שקלים בחודש), בתחנת פתח תקווה נמצא כי השכר החדש יהיה דווקא גבוה ביותר – בשיעור של 133% מהשכר הקודם.
עובדי תחנות חזקות כמו תל אביב וחיפה למשל מאיישים את כל שדרות הפיקוד כי הם יכולים להרשות לעצמם. מי שצמח בפריפריה מגיע לתקרת זכוכית וחייב להישאר בעבודת המשמרת, אחרת חצי מהמשכורת תיחתך
המצב האבסורדי הזה, אומרים גורמים בכבאות, הוביל לכך שרבע מהתפקידים המבצעיים ברשות הכבאות שמוגדרים כתפקידי עבודת יום למשל רמ"ד מבצעים, סגן מפקד תחנה וכו' לא מאוישים במשך שנים, והיחידים שלרוב מוכנים לעבור אליהם אלה הם רק עובדים מהתחנות שבהן יש הסכמים טובים ומתגמלים ויכולים להרשות לעצמם את השינוי והקידום. "כך נוצר מצב שעובדי תחנות חזקות כמו תל אביב וחיפה למשל מאיישים את כל שדרות הפיקוד במחוזות ובנציבות הארצית, כי הם יכולים להרשות לעצמם. בעוד מי שצמח בפריפריה מגיע לתקרת זכוכית וחייב להישאר בעבודת המשמרת, אחרת חצי מהמשכורת שלו תיחתך", אומר גורם בכיר במערך.
פערים עמוקים ב"שעת הבסיס" ובתשלומי הרווחה
פער גדול גם נמצא ב"ערך שעת הבסיס" שלפיה משולם השכר – 91 שקלים לשעה בתחנות כמו תל אביב, רמת גן וחיפה לעומת 42 שקל לשעה בתחנות שונות בפריפריה.
הפרשים בולטים בין תחנות חזקות לחלשות נמצאו גם בהסכמים לגבי תוספות מיוחדות בשכר שמגלמות הטבות בשווי מאות שקלים כל אחת. בחלק מהתחנות החזקות שבהן הסכמים טובים מימי האיגודים המקוריים משלמים למשל "תוספת נהיגה", "תוספת מטרדים", "תוספת מאמץ כפיים", "תוספת מבצעית" וכו' – בעוד במרבית תחנות הפריפריה אין כלל תוספות כאלה.
בעת פרישה לגמלאות יש תחנות שבהן יש תוספת פרישה לפנסיה בגובה 13% כמו בירושלים, בעוד בתחנות בפריפריה אין. כמו כן, בתחנות חזקות כמו חיפה ותל אביב הפורשים מקבלים תוספת דרגה אוטומטית, בעוד בתחנות הפריפריה יכולים רק לחלום
גם בעת פרישה לגמלאות יש תחנות שבהן על פי ההסכמים ההיסטוריים יש תוספת פרישה לפנסיה בגובה 13% כמו בירושלים, בעוד בתחנות בפריפריה אין. כמו כן, בתחנות חזקות כמו חיפה ותל אביב הפורשים מקבלים תוספת דרגה אוטומטית, בעוד בתחנות הפריפריה יכולים רק לחלום על הסכם כזה.
בנוסף, יש פערים של אלפי שקלים בין תשלומי הרווחה השנתיים שמקבלים כבאים מתחנות שונות (עבור פעילויות פנאי ורווחה). ניתן לראות שבתחנות בפריפריה (עפולה, טבריה ובגליל, למשל) התגמול השנתי נמוך ביותר מחצי מבתחנות החזקות במרכז (כמו הרצליה, חולון וגבעתיים). הפער הגבוה ביותר שנמצא הוא דווקא בין תחנת אילת (כ-5,500 תגמול רווחה שנתי) לתחנת יו"ש (כ-1,300 שקלים).
הרפורמה העתיקה את האי-שוויון
"אין לדבר הזה תקדים בארגוני החירום ובכל שירות המדינה", אומרים הכבאים מארגני העתירה, "אותו עובד – עם אותו ותק – והפרשי שכר כל כך קיצוניים. המדינה למעשה מפלה ביודעין בין לוחמי האש על בסיס רקע דמוגרפי בלבד".
קצין ותיק מתחנת כיבוי בדרום אומר ל"כלכליסט" כי "המקור להבדלים האדירים בין התחנות החזקות לתחנות הפריפריה הוא הכוח והתקציבים שהיו לאיגודים השונים לפני הרפורמה, והמצב הלא-שוויוני הועתק אחריה. כך שהפער בין המשכורת של כבאי מהפריפריה שהתגייס באותו יום כמו כבאי מתל אביב, למרות שהם באותם ותק ודרגה ועברו אותם קורסים – יכול להגיע לאלפי שקלים בחודש".
לדברי הקצין, הכבאים נחשפים לפערים הגדולים האלה לרוב כשהם נפגשים בקורסים משותפים. "אנשים מתחילים להוציא תלושים ולהשוות, ואתה רואה את האפליה. כעובדי מדינה אנו אמורים לקבל שכר אחיד ושווה. עיני לא צרה, אבל איך יכול להיות שאני עובד לא פחות מכבאי במרכז, ועם עומס העבודה והשרפות סביב עוטף עזה כנראה שיותר קשה – והשכר נמוך בהרבה. לפעמים כבאים מהמרכז נלחמים לצידנו בשרפות, וזה אבסורד לראות את הפער בין שכר הבסיס והתגמול על שעות נוספות שלהם לעומת שלנו".
לדבריו, "במהלך השנים כאשר הרמנו קול זעקה, תמיד בארגון הכבאים אמרו שהנושא בטיפול ברמה הארצית ושלא נעיר את המתים, אבל בפועל כבר שנים שהעוול הזה נמשך. זמן קצר אחרי הקול קורא אנשים אצלנו התחילו לקבל מסרים דרך הוועדים שעדיף שירדו מזה ולא יחתמו על הצטרפות לעתירה כי זה בור בלי תחתית ונחטוף נזק בשכר, אבל אנשים אצלנו מרגישים שאין לאן לרדת מכאן".
יו"ר ארגון הכבאים מתנגד לעתירה
היוזמה הזו להגשת הבג"ץ, שכביכול "עוקפת" את ארגון הכבאים הארצי וההסתדרות, לא מוצאת חן בעיני יו"ר הארגון אבי אנקורי. בעקבות זאת הוא שלח סרטון לעובדי מערך הכבאות וקרא להם שלא להצטרף לעתירה, היות שלדבריו הארגון וההסתדרות מובילים בימים אלה מו"מ להסכם קיבוצי מול משרד האוצר. "יש לא מעט עורכי דין בחוץ שהם אולי חזקים בדיני עבודה אבל חלשים מאוד בהסכמי השכר של מערך הכבאות שזה נושא מורכב שאף אחד לא יודע איך לאכול ולבלוע אותו", אמר אנקורי. "אנו נמצאים בשיח על משא ומתן על הסכם קיבוצי קטן עם הממונה על השכר ואני מעריך שבקרוב נחתום עליו, ותוך כדי זה אנו נערכים להסכם על מו"מ כולל. אני אעמוד בהבטחה שלי שייחתם הסכם קיבוצי כולל ותנאי ההעסקה והשכר ישופרו".
אנקורי גם שלח מכתב לעובדי הכבאות שבו כתב כי ארגון הכבאים מנסה מזה שנים "לקדם מהלך להאחדת תנאי השכר במערך", אולם בשל הסכסוך המר בין העובדים להנהלה, לא ניתן היה לקדמו. כעת, הוא חזר על הבטחתו להילחם על כך במסגרת המו"מ הקיבוצי.
מנגד, הוא הסביר את התנגדותו למהלך הנוכחי: "המדיניות של ארגון הכבאים היא לאפשר ולנסות לסייע לעובדים שתובעים, במקרה שהתביעה שלהם מתיישבת עם ההסכמים והדין. מאידך, בתיקים שבהם יש סיכון לפגוע בהסכמים קיימים – אנו מתריעים על כך ומנסים לשכנע את העובדים לא לפנות לערכאות. ביחס לתביעה החדשה, לא ראינו את כתב התביעה, ולא נעשתה איתנו כל התייעצות מוקדמת בנושא, כך שקשה לנו לחוות דעה, אולם לפי הפסיקה הסיכויים של התביעה אפסיים". עוד כתב כי תמוה בעיניו שמטה המאבק לא פנה אל הארגון לבחון שיתוף פעולה "כדי לחשוב יחד אם יש סיכוי ולו הקטן ביותר להצלחה" – וקרא להם לאחד כוחות במאבק הזה.
