רמ"י קוביות
רמ"י קוביות
רשות מקרקעי ישראל, להלן רמ"י, יכלה בנקל להתחרות בהצלחה עם שיטות ההימורים החדשניות ביותר בבתי ההימורים של לאס ווגאס, כמו גם המניפולציות שמעודדות העלאות מחירים, האופייניות לבתי המכירות הפומביות, סותביז' הבריטית וכריסטיז' האמריקאית.
השיטה של רמ"י בקביעת מחירי מינימום למכרזי הקרקע, כשלאחר מכן היזמים שניגשו למכרז מעלים בזה אחר זה את המחיר, תרמה במהלך 15 השנים האחרונות תרומה מכרעת לתדלוק מחירי הדיור.
היזמים, שנאלצו שלא בטובתם, לשלם מחירים מופקעים ביותר על הקרקע ובנוסף לכך עוד עליות פיתוח ומע"מ, היו חייבים לגלם את המחירים הללו במחירי הפרויקטים שאותם שיווקו, שלא לדבר על עלויות הריבית שתפחו והלכו ככל גנדי בנק ישראל העלה את שער הריבית.
ומדובר, לפרוטוקול, בקרקע השייכת למדינת ישראל, ומדובר, לפרוטוקול, ברמ"י, שהינה כידוע זרוע ממלכתית, שהיו"ר שלה הינו לא אחר משר הבינוי והשיכון, שמתפקידה לדאוג שלעם ישראל יהיו מספיק דירות, ובמחיר שווה לכל נפש.
וכך קרה שהשיטה הנלוזה הזו לא רק תדלקה את מחירי הדיור ולא רק גרמה לכך שבמקום לשווק מספיק קרקע לכל דיכפין, "החתול שמר על השמנת", ביצע מניפולציות במחירי הקרקע, ברצותו שיווק אותה, ברצונו הותיר אותה קרוב לחזה.
אולם, וזה אולם גדול, במהלך השנה האחרונה , ובמיוחד החודשים האחרונים, קרה משהו שלא קרה מעולם: הקבלנים, בזה אחר זה, עשו "שביתה איטלקית" ולא ניגשו למרכזים שהוצעו על ידי רמ"י.
וכך, באופן פרדוקסלי, קרה שרמ"י הפסיקה להיות מחלבת מיסוי וההכנסות שלה משיווק קרקע צנחו באופן דרמטי ביותר, מכ-2.3 מיליארדי שקלים ביוני 2022 לכ-1.1 מיליארד בלבד ביוני האחרון.
ובמילים אחרות: רמ"י, דווקא בשל תפיסת הסרסור במחירי הקרקע, ,ירתה לעצמה בתוך הנגמ"ש, וגרמה במו ידיה לכך שמדינת ישראל הפסידה במהלך השנה האחרונה עשרות מיליארדי שקלים (!) הכנסות ממיסוי מקרקעין.
וכעת, כולם הפסידו, גם הקבלנים שלא יכלו לעמוד במחירי הקרקע הבלתי סבירים, גם רוכשי הדירות שלא יכלו לעמוד במרות המחירים וגם מדינת ישראל שרמ"י, כאמור, הינה זרוע שלה לכל דבר ועניין.
ואני שואל: מה הבעיה לשנות מהיסוד את העיוות הבלתי מוסבר הזה? מה הבעיה לבטל לאלתר את שיטת מחירי המינימום וההתמחרות שאחריה, ולקבוע מחיר פיקס אחיד או לחלופין לבטל את מחירי המינימום ולתת לכוחות השוק לפעול?
ומה בעיה גם להוריד את עלויות הפיתוח הבלתי אפשריות, המע"מ ושאר ירקות, שגורמים כעת לרוב רובם של הקבלנים לשבת בצד ולא להיכנס אל תוך המלכודת הזאת?
ושאלת השאלות: האם אף אחד, אי שם למעלה, אינו מוטרד מהעובדה שעל פי הערכות זהירות יצנחו בשנת 2023 היתרי הבנייה והתחלות הבנייה לכמחצית בלבד, כ-40 אלף, זאת לעומת תחזיות מוקדמות של 80 אלף לפחות?
והאם רמ"י תמשיך להיות "קריית הוותיקן", מעין מדינה בתוך מדינה, שיש לה חוקים משלה ושיטות משלה, כאילו היא ממוקמת על פני פלנטה אחרת?
חומר למחשבה למקבלי ההחלטות.
*כותב המאמר שלום שטרית הוא מנכ"ל ובעלי קבוצת שתית
d&b – לדעת להחליט
