דעהיומן פגישות בשירות מירי רגב: הדרך המעוותת של השרה למסירת מידע
דעה
יומן פגישות בשירות מירי רגב: הדרך המעוותת של השרה למסירת מידע
במקום למסור לציבור את כל היומן שלה מאז נכנסה לתפקיד, בוחרת השרה לתת לו חודש אחד, מתוך תקווה ששירת אותה, ולא חלילה שהציבור יכיר וידע באמת מה הוא סדר היום שלה. אי אפשר שלא לתהות לגבי השימוש הציני שמבקשת רגב לעשות עם מסירת מידע חלקי
התחקיר של המקור הוא עבודה עיתונאית מהמעלה הראשונה. יש לכך שתי סיבות - האחת היא עובד לשעבר שמדבר בפנים גלויות על מה שקורה בחדרי חדרים והשנייה היא שלל המסמכים שמלווים את התחקיר, מסמכים ממשלתיים מלשכת השרה. מסמכים שאנחנו רגילים לבקש, אבל לא לקבל באמצעות חוק חופש המידע. אחד המסמכים האלו שהתנועה לחופש המידע החלה לבקש כבר בשנת 2009 הוא לוח הזמנים של שרי הממשלה. כבר אז עלתה השאלה - למה צריך הציבור לדעת את סדר יומו של השר או השרה? לא באופן כללי, אלא ממש לדעת מה הם עשו יום־יום, שעה־שעה, מדוע זה חשוב לציבור? יש לזה משמעות מעבר ליצר המציצנות שלנו? איפה זכותו של נבחר הציבור לנהל את חייו בשלווה, בשקט ובלי ביקורת. אלא שהשבוע קרה דבר שונה, לא הציבור ביקש את יומן השרה מירי רגב, אלא הייתה זו רגב יחד עם עורכי דינה שמסרה חודש אחד של לוח הזמנים שלה.
לאחר פרסום החלק השני של תחקיר המקור, שיגרו עורכי הדין של רגב (משרד חדד-רוט) פנייה לערוץ 13 ותוכנית המקור דרישה להתנצלות והבהרות, כחלק ממכתב הדרישה צורף לו"ז השרה של חודש מרץ, חודש אחד בשנת 2024, וכך כתבו: "ניתן לראות כי מרשתנו עובדת ללא לאות בענייני המשרד והמדינה מבוקר עד ערב". יומן השרה הפך לכתב הגנה עבורה, השרה רוצה שנדע איך היא מחלקת את זמנה, מתוך תקווה שיוכיח את חפותה, שהיא עובדת, גם בסופי שבוע. עובדת ללא לאות.
הרציונל למסירת יומן לציבור נובע מכך שכספי משלמי המסים הם שמממנים את משכורתם, זה הכסף שמאפשר את עובדי הלשכות, היועצים וגם את כותבת התוכן של פוסט השבת ולכן זכותו של הציבור לדרוש דין וחשבון. טיעון חזק, אין חולק. אבל יש עניין נוסף, שמתחדד במיוחד אחרי תחקיר המקור, אחד מהרציונלים שעומדים בבסיס זכות הציבור למידע הוא הרציונל הדמוקרטי. כדי שנוכל לממש באופן מיטבי את זכותנו לבחור, להחליט מי ראוי בעינינו עלינו לקבל מידע אודותיהם, על התנהלותם ועל הדרך שבה הם משרתים (או לא משרתים) אותנו. כדי שיוכל הציבור לגבש דעה אודות מועמדים פוליטיים על הציבור לקבל גישה גם ליומן, ללוח הזמנים גם כשזה לא נעים, על מנת שיוכל לבחון כיצד מתנהלים נבחריו, כיצד ובמי הם משקעים את זמנם היקר ומה על סדר יומם.
אי אפשר שלא לתהות לגבי השימוש הציני שמבקשת רגב לעשות עם מסירת מידע חלקי. במקום למסור לציבור את כל היומן שלה מאז נכנסה לתפקיד, היא בוחרת לתת לו חודש אחד, מתוך תקווה ששירת אותה, לא חלילה שהציבור יכיר וידע באמת מה הוא סדר היום שלה, לא מתוך תחושת שליחות, אחריות, או הצורך לדווח אמת. לא. היא מפרסמת יומן חלקי, חודש אחד שנבחר בקפידה מתוך קדנציה שהחלה לפני שנה וחצי. אין שום הסבר מדוע הושחר חלק מהלו"ז, ומדוע נבחר דווקא החודש הזה. שימוש נקודתי במידע הוא הדרך הכי מעוותת למסור מידע, בדיוק כמו הדלפה מישיבת קבינט, שלרוב משרתת את המדליף, אותו דבר עם מסירת חודש אחד מתוך יומן. הציבור נשאר עם תמונה חלקית ולא עקבית. ככה לא מפרסמים מידע, ככה לא מוסרים יומן.
עד להשבוע מירי רגב מעולם לא מסרה מיוזמתה יומן, תמיד זה הגיע אחרי בקשות של מבקשי מידע, או בהוראת בית משפט בעקבות עתירה, וזאת למרות שיש נוהל וחובה להשיב לבקשות מידע. אז הנה הצעה לשרה, במקום פוסט לשבת על פרשת השבוע, אולי תספר לנו השרה מה היא עשתה בשבוע שחלף עם תמונה של לוח הזמנים ולא תמונה של חלת שבת.
עו''ד רחלי אדרי-חולתא היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע
