ניתוח כלכליסטאיפה הלייזר שהיה אמור לתגבר את כיפת ברזל וליירט רקטות בזול?
ניתוח כלכליסט
איפה הלייזר שהיה אמור לתגבר את כיפת ברזל וליירט רקטות בזול?
בינואר 2020 חשף משרד הביטחון פריצת דרך בפיתוח לייזר רב-עוצמה, והעריך שמערכת ניסיונית תוצב בדרום כבר בסוף השנה. אבל היעדר תקציב ביטחון ופיתוח מורכב הביאו לכך שהלייזר פספס את "שומר חומות". משרד הביטחון: "מתקרבים לניסוי הוכחת יכולת יירוט מלאה"
יותר מ-700 יירוטים רשמה מערכת כיפת ברזל מאז החל מבצע "שומר החומות", אחת ממערכות הנשק המשמעותיות ביותר שפותחו בישראל. לפני עשר שנים היו מהנדסי רפאל, התעשייה האווירית ואמפרס הראשונים בעולם שהצליחו לפתח מערכת מבצעית ליירוט רקטות, שרושמת לאורך זמן 90% הצלחה ביירוטים.
אבל גם לכיפת ברזל יש את המגבלות שלה, כפי שהתאפשר לראות בימים האחרונים ברמת גן, באשקלון, באשדוד, בשדרות ובכל מקום שבו הצליחו מעט מרקטות חמאס לחדור את מערכת ההגנה האווירית הישראלית, לפגוע בבתי מגורים ולגבות חיי אזרחים.
בנוסף לכך השימוש במערכת אינו זול. מחירו של כל טמיר, טילי היירוט של כיפת ברזל, מוערך ב-50 אלף דולר. אמנם עיקר המימון מגיע ממשלם המסים האמריקאי - במסגרת הסכם הסיוע הביטחוני; וייצור של יותר מ-50% מרכיבי המערכת בארצות הברית - ועדיין מדובר במיירטים בשווי של יותר מ-35 מיליון דולר ששוגרו בשבוע האחרון.
בינואר 2020 חשף משרד הביטחון כי הצליח להגיע לפריצת דרך בפיתוח לייזר רב-עוצמה שיוכל ליירט רקטות. הפרויקט, שמובילה מינהלת המחקר והפיתוח במשרד הביטחון (מפא"ת) ביחד עם אלביט ורפאל, הצליח להניב לייזר חשמלי בעוצמה של 100 קילו-ואט, הרף הנדרש להשמדה ממרחק קילומטרים של רקטות, פצצות מרגמה, רחפנים וטילי נ"ט. ההברקה: שילוב של כמה אלומות לייזר בעוצמה נמוכה יותר לאחת רבת עוצמה, שיכול לחסוך עוד שנות פיתוח של לייזר בודד וחזק יותר.
במערכת הביטחון ניסו לפתח לייזר כזה עוד בימים שרקטות היו איום רק על קריית שמונה ועל יישובי הצפון. בשנות ה-90 מימנה ישראל חלק מפיתוח מערכת הנאוטילוס האמריקאית, במטרה להשתמש בה ליירוט הקטיושות ששיגר חיזבאללה. אך הפרויקט ננטש לאחר שהתברר שקצב ועוצמת הלייזר שלו אינם גבוהים מספיק, ובעיקר משום שהלייזר הכימי שעליו הוא התבסס רעיל מדי לסביבה.
ירי בלתי מוגבל בעלות זניחה
ללייזר יש שני יתרונות חשובים בהשוואה לטילי היירוט: הכמות שלו בלתי מוגבלת, תלויה בזמינות החשמל ובתקינות תותח הלייזר, והעלות שלו זניחה. כל שיגור לייזר ליירוט רקטה מוערך על ידי משרד הביטחון בעלות של דולרים בודדים, שברירי אחוזים ממחירו של כל טיל טמיר.
אבל יש לו גם חסרונות מהותיים: ראשית, הטווח של קרן הלייזר מוגבל. מאחר שהיא צריכה לפגוע בכל רקטה ברציפות לכמה שניות כדי לנטרל אותה, היא לא תספיק לטפל לבדה במטח של רקטות רבות. שנית, הלייזר רגיש להפרעות כמו ערפל, עננות וסופות חול שמפזרים את קרן הלייזר ופוגעים ביעילותה.
לכן בטווח הנראה לעין הלייזר לא אמור להחליף את כיפת ברזל, אלא להצטרף לסוללות כמיירט שיתבסס על המכ"ם ומערכת השליטה שלה. הלייזר יוכל לתגבר את כושר היירוט של המערכת מול מטחי רקטות, ולטפל בעצמו ברקטות בודדות אם התנאים מאפשרים זאת, ולהוזיל מאוד את כלכלת הקרב.
לפני כמעט שנה וחצי גילו במשרד הביטחון אופטימיות. דובר על ניסוי משמעותי בדרום ביוני 2020 ועל אפשרות להציב מערכת ראשונית שתוכל ליירט רקטות מעזה כבר בסוף 2020. גם כיפת ברזל ביצעה את היירוט הראשון שלה ב-2011, בשמי אשקלון, עוד לפני שהוכרזה מבצעית והיתה עדיין בניסויים.
אבל זה לא קרה. מבדיקת "כלכליסט" עולה כי העיכוב נגרם מסיבות טכנולוגיות ובעיקר כלכליות. האינטגרציה של תותח הלייזר עם שאר המערכות והחיבור שלו עם שאר רכיבי המערכת אורכים יותר זמן מהצפוי, כפי שקורה לא פעם בפיתוח מערכות נשק מתקדמות.
אבל המגבלה העיקרית היא כלכלית. במשרד הביטחון העריכו כי יזדקקו לכמה מאות מיליוני שקלים כדי להשלים את הפיתוח. המערכת שולבה בתוכנית הרב-שנתית החדשה של צה"ל כדי שתקבל מימון. אבל התוכנית הרב-שנתית הפכה תאורטית בהיעדר תקציב ביטחון עדכני, מצב שנגזר מהיעדר תקציב מדינה לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו סירב לאשר תקציב והביא לנפילת הממשלה ולבחירות הרביעיות.
אז מה הלאה?
הפיתוח נמשך כעת על אש קטנה מהמתוכנן במימון כספי מפא"ת; תקציבי הפיתוח של אלביט, שמייצרת את תותח הלייזר ואמורה לבנות גרסה אווירית של מערכת היירוט; ותקציב הפיתוח של רפאל, שאחראית לבניית מערכת היירוט הקרקעית שתשתלב בסוללות כיפת ברזל ומערכת ניידת שתוכל להתקדם עם כוחות מתמרנים בשטח. מפא"ת אמורה לתמוך במערכות כאלה רק בשלב הפיתוח הטכנולוגי שלהן, ואין לה יכולת תקציבית לממן מערכת מבצעית מלאה. גם יכולתן של התעשיות הביטחוניות למימון כזה מוגבלת.
ב-2008-2007 ידע משרד הביטחון של עמיר פרץ ואהוד ברק בממשלת אולמרט להקצות מיליארד שקל לפיתוח והצבת שתי הסוללות הראשונות של כיפת ברזל, לפני שממשל אובמה הסכים לממן את עיקר ההצטיידות במערכת. אולם על רקע המשבר הפוליטי המתמשך שיצר נתניהו בימי כהונת בני גנץ כשר ביטחון, מוקצים כעת מכל המקורות ביחד רק כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה עבור מיירט הלייזר.
במשרד הביטחון קיוו גם לגייס לפרויקט שותף זר, שיקבל גישה לטכנולוגיה תמורת שותפות במימון הפיתוח. כך נעשה למשל עם מערכת הברק-8 להגנת ספינות, שרק מימון הודי ושותפות בייצור אפשרו לחיל הים הישראלי להצטייד בו, במקביל להצטיידות הצי וצבא הודו. מדינות כמו הודו ובריטניה תודרכו על המערכת, אבל בשנת הקורונה התקשו הממסדים הביטחוניים שלהן לקבל החלטות על כניסה לשותפות בלייזר הישראלי, שממשיך להתעכב.
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "מפא"ת במשרד הביטחון עוסקת בפיתוח טכנולוגיית לייזר רב-עוצמה כמענה אפקטיבי משלים לאיומים השונים. מפא"ת יחד עם החברות רפאל, אלביט ותעשיות נוספות מבצעות כל העת ניסויים במרכיבים השונים של המערכת שבמהלכן הושגו פריצות דרך רבות, חלקן בקנה מידה עולמי. בימים אלה מבוצעת אינטגרציה של רכיבי המערכת השונים, לקראת ניסוי הוכחת יכולת יירוט מלאה. הפרויקט מפותח מתקציבי המו"פ של מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות השותפות בו".
