משרד האנרגיה נתן גז ליצוא, אבל לא שיקף את הפגיעה בצרכן ובמשק
משרד האנרגיה נתן גז ליצוא, אבל לא שיקף את הפגיעה בצרכן ובמשק
השותפות במאגר לווייתן קיבלו אישור ראשוני ממשרד האנרגיה להגדיל מהותית את היקף הגז הטבעי שיוכלו לייצא ובכך להזניק את הרווחים שלהן. כל זאת ללא שיקוף של השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה, לא הובהר איך תובטח התחרות בשוק הגז ומה תהיה ההשפעה על האצת ריקון המאגרים הקיימים
למרות הביקורת כנגד יצוא הגז הטבעי והחשש מפגיעה ביתרות הגז הטבעי למשק הישראלי, במשרד האנרגיה שלחו לשותפות במאגר לווייתן, הגדול מבין המאגרים שבחופי ישראל, מכתב עם אור ירוק ראשוני לאפשרות הכפלת כמות היצוא מהמאגר. עדיין לא מדובר בהיתר יצוא רשמי מטעם משרד האנרגיה, וטרם התבררו סוגיות מהותיות כמו השפעת ההחלטה על התחרות, אך מניות החברות המחזיקות בלווייתן זינקו אתמול בבורסה בתל אביב. רציו זינקה ב־5.55%, ניו מד טיפסה ב־5.13%, ומדד נפט־גז עלה ב־2.65%.
מוקדם עדיין לומר אם החגיגה של חברות הגז והמשקיעים להצהרת הכוונות תפגע בצרכן הישראלי או תטיב עמו. על מנת שההחלטה לא תפגע במשק הישראלי, במשרד האנרגיה יצטרכו לתת מענה לשתי סוגיות מרכזיות: הראשונה והמהותית היא הבטחת התחרות בשוק הגז הטבעי המקומי — כדי להמשיך להבטיח מחירים נמוכים בישראל.
לכלכליסט נודע כי בצוות הבין־משרדי שקיבל את ההחלטה לא היו מחלוקות על הכמויות הכלליות שניתן לייצא, אלא על הכמות השנתית שניתן לייצא על מנת להבטיח תחרות בשוק המקומי. כלומר היקף הפקה שייצר היצע שיקדם תחרות ומחירים נמוכים לצרכן הישראלי. נכון לעכשיו הצריכה השנתית בישראל של גז טבעי היא כ־13 BCM, כלומר היתר הייצוא מדבר על 11-9 שנים של צריכת גז טבעי. עם זאת, צריכת הגז הטבעי בישראל עולה משנה לשנה.
כך, למשל, נשקל מנגנון לייצר יחס בין כמות היצוא למכירות למשק המקומי בכל שנה. כאן נכנס האתגר הגדול של המדינה כעת — ככל שיינתן לחברות הגז היתר יצוא גדול יותר, יהיה להן משתלם יותר להשהות מכירות מקומיות ולמכור את הגז החוצה. כך יכול ההיצע בשוק המקומי לרדת ועל כן לפגוע בתחרות. לסוגיה הזאת עדיין לא ניתן מענה על ידי משרד האנרגיה, אך ייתכן שיינתן לכך בהמשך.
הסוגייה השנייה היא שקיפות, וגם פה המשרד עשה חצי עבודה. המכתב לחברות הגז יצא לפני שצוות הבחינה שיקף לציבור ולמשקיעים את השיקולים וההערכות שנעשו, על אף ההשפעה הקריטית של הגז הטבעי על הציבור הישראלי. לפי גורמים בשוק האנרגיה, על מדיניות יצוא גז טבעי, שמבטיחה השקעות עתק לטווח ארוך, לספק ודאות למשק ושקיפות, כך שחברות הגז יידעו מראש את כל הנתונים לפני שהן פועלות.
השקעה ראשונית של חצי מיליארד דולר
המכתב שיצא אתמול ובו איתות על הרחבת יצוא הגז מגיע מצוות מצומצם של הוועדה המשותפת למשרדי האנרגיה והאוצר והמועצה הלאומית לכלכלה, שבחנה את סוגיות יצוא הגז. המכתב נשלח אתמול בתגובה לבקשת השותפות במאגר לווייתן שרצו להגדיל את יכולת ההפקה מהמאגר. אך מכיוון שהשוק הישראלי קטן יחסית וכבר פועלים בו שלושה מאגרי גז טבעי - תמר, לווייתן וכריש - הגדלת היקף ההפקה מהמאגר ללא היכולת לייצא את הגז היתה הופכת את הפרויקט ללא רלבנטי, שכן לא היה למי למכור את הגז הנוסף מהפרויקט. לכן, על מנת לאפשר לשותפות להתקדם בפרויקט ההרחבה, ולהגדיל את יכולת ההפקה מכ־12 BCM בשנה ל־21 BCM בשנה, במשרד האנרגיה סימנו את הדרך וסדרי הגודל לבקשת ההיתר עוד בטרם ניתן האישור הרשמי. השותפות בלווייתן הודיעו בעקבות האישור הראשוני כי בכוונתן להתקדם בתכנון הנדסי מפורט של פרויקט לווייתן 1ב' בעלות של 500-400 מיליון דולר. מהדו"חות של ניו מד אנרג'י, בעלת ההחזקות הגדולה במאגר לווייתן, לשנת 2023 עולה כי השותפות במאגר מעריכות את היקף ההכנסות המקסימלי שלהן מיצוא לאורך חיי ההסכמים הנוכחיים עם מצרים וירדן בכ־22.5 מיליארד דולר. ההיתר שיתקבל צפוי להכפיל את הכמות המותרת ליצוא, ומכאן שמדובר על פוטנציאל הכנסות בהיקף משמעותי מאוד, של עד מספר דו־ספרתי של מיליארדי דולרים. אך קבלת היתר סופי כוללת עוד כמה שלבים. גם לאחר האישור והקמת התוכנית ההנדסית, אם תתקבל, יש שלב אישור נוסף והוא החלטת השקעה סופית שרק בסיומה ההרחבה ודאית.
אחד הנושאים שנותרו פתוחים הוא האופן שבו יבחרו השותפות לייצא את הגז הטבעי. נכון להיום, יצוא הגז מישראל הוא לירדן ומצרים בלבד באמצעות צינורות. בעבר חלק מהגז שיוצא למצרים הועבר למתקני הנזלה יבשתיים — שהפכו את הגז הטבעי לנוזל ומשם במכליות מיוחדות ניתן היה לייצא לכל העולם, ובעיקר לאירופה. זאת לאחר החרם האירופי על היבוא מרוסיה בשל המלחמה באוקראינה והחיפוש אחר מקורות אנרגיה חלופיים. מתקני ההנזלה יקרים להקמה — ועצם ההנזלה מוביל לאיבוד חלק משמעותי (מעל 10%) מהגז הטבעי המופק. עם זאת, כעת במצרים יש משבר אנרגיה כך שרוב הגז הטבעי שנכנס למדינה מיועד לצריכה עצמית.
אם תוכנית ההרחבה תצא לפועל, על הפרק עומדות שלוש אפשרויות: הראשונה היא שימוש בתשתיות הולכת הגז הטבעי הקיימות, תוך הרחבתן על מנת לעמוד בכמויות הדרושות. השנייה היא הקמת מתקן הנזלה ימי (FLNG), אך נראה שהכדאיות הכלכלית שבפרויקט כזה הולכת ומסתבכת לאור עלות ההקמה הגבוהה של המתקן. האפשרות השלישית היא הנחת צנרת חדשה ישירות למתקני הנזלה יבשתיים במצרים, אך המהלך מחייב גם עבודה רציפה מול השלטונות במצרים. לכן, נכון לעכשיו האפשרות הסבירה ביותר היא השימוש בתשתיות הגז הקיימות והרחבתן לפי הצורך.
כך או כך, תוכנית ההרחבה לא תושלם לפני 2030-2028 וחוזי המכירה טרם נחתמו ולכן קשה לנקוב בסכום מסוים בערך של הרחבת המאגר. לפי גלעד בן צבי, אנליסט בלידר שוקי הון "עד היום המשקיעים לא ייחסו חשיבות משמעותית לפרויקט של השותפות בגלל חוסר הוודאות אם יוכלו לייצא את הגז הטבעי הנוסף. כעת משרד האנרגיה הוריד חלק מסימני השאלה".
היתרונות והחסרונות של יצוא גז
בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מהשנה שעברה ציינו במפורשות כי ככל שהמדינה פועלת להרחיב את היתרי היצוא של מאגרי הגז - היא חייבת לספק לתושבי ישראל חלופה למקור אנרגיה. בדו"ח צוין, למשל, כי "לפי הניתוח, ייתכן כי כמות היתרות לשוק המקומי לא תספיק לביקוש המקומי עד שנת 2044". אלא שלכך יש להוסיף את שאלת הכדאיות הכלכלית. לפי הערכות בשוק, המחיר הממוצע של גז הנמכר ליצוא ממאגרי הגז הישראלים גבוה בכ־20% מהמחיר בשוק המקומי. המחיר הגבוה יותר של הגז הטבעי מוביל להכנסות גבוהות יותר לחברות הגז, מה שמוביל את תומכי הגדלת יצוא הגז הטבעי לטעון שהרחבת יצוא מעודדת משקיעים זרים להיכנס לשוק הגז המקומי. ואכן, בחודשים האחרונים זכו במכרז לרישיונות חיפוש גז טבעי ענקיות אנרגיה בשותפות עם חברות ישראליות - כמו למשל ENI האיטלקית, מחברות האנרגיה הגדולות בעולם.
כמו כן, יתרונות נוספים של יצוא הגז הטבעי הוא חיזוק הקשרים הדיפלומטיים של ישראל, בעיקר עם מצרים וירדן, והגדלת ההכנסות ממסים. חברות הגז העושות שימוש במשאבי טבע של אזרחי ישראל מחויבות בשלושה סוגי מס: הראשון הוא מס חברות בדומה ליתר החברות בישראל, השני הוא תמלוגים עבור השימוש במשאב טבע בגובה 12.5% מההכנסות. ב־2023 חצו ההכנסות מתמלוגי הגז הטבעי, לראשונה, את רף 2 מיליארד השקלים. המס השלישי הוא התשלומים לקרן העושר הישראלית — שמטרתה לבצע השקעות של הכספים המתקבלים ולהשתמש בפירות ההשקעה למען החברה הישראלית והדורות הבאים. התשלומים לקרן העושר נעשים לאחר שמאגר גז מגיע לרווחיות מסוימת — כך שכיום המאגר היחיד שמשלם לקרן העושר הוא תמר, שהחל ראשון את ההפקה ב־2013.
מנגד, הגדלת יצוא הגז עלולה להוביל למחסור במשק, בעיקר כשהיצוא אינו מוגבל לפרקי זמן ספציפיים (למשל שנה). לא מעט ארגונים בישראל ויצרני חשמל פרטיים הביעו התנגדות חריפה להגדלת היתרי היצוא מחשש שלא ייוותרו בישראל מספיק מקורות גז טבעי לשימוש עצמי של המשק. נכון לעכשיו, כ־70% מהחשמל בישראל מופקים מגז טבעי, והנתון צפוי לגדול עם סגירה או הסבה לגז טבעי של יחידות ייצור חשמל מפחם, המזהמות ויקרות בהרבה. כמו כן, התלות של ישראל בחשמל הולכת וגוברת עם כניסת רכבים חשמליים לשוק.
