דעהנתניהו הוא האחראי לחוק סער
דעה
נתניהו הוא האחראי לחוק סער
עיקר הביקורת על "חוק סער", שמבקש למנוע מנאשם בפלילים להרכיב ממשלה, מתרכז באנשים מאחוריו, ונטען שהוא פרסונלי, נקמני ומנוגד לרצון העם. אלא שזה חוק של אין ברירה. לפעמים כשהפרסונה מאיימת על הדמוקרטיה, אין לה ברירה אלא להתגונן
הדיון סביב "חוק סער" שמבקש למנוע מנאשם בפלילים להרכיב ממשלה מתרכז בטפל ולא בעיקר. הוא מתרכז באישים, שר המשפטים גדעון סער וראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, ובנסיבות שהולידו אותו. נטען שהוא פרסונלי, נקמני, שאין כמוהו בעולם, שהוא מנוגד לרצון העם. נטען שהוא מפקיד בידי "פקיד" - היועץ המשפטי לממשלה - כוח רב מדי.
אז הנה ארבע תשובות שמתייצבות לצדה של הצעת החוק הזו.
ראשית, מדובר בתיקון משטרי מתחייב לנוכח התקדים שהוריש לנו נתניהו. כראש ממשלה ונאשם בפלילים הוא הוכיח שאין לו מעצורים. כדי לדרוס את כתב האישום נגדו הוא החל במלאכת החרבת הממלכתיות, השירות הציבורי ומערכת המשפט. הוא איבד את המצפן שאמור להכווין נבחרי ציבור – לפעול אך ורק לטובת הציבור. אפילו שהוא משוכנע שכתב האישום נגדו מופרך, חובתו כאיש ציבור להיאבק על חפותו אבל מבלי למוטט את אמון הציבור במוסדות המשפטיים שהציבור נזקק יום יום לשירותיהם. כשבחר להציג את המערכת כמושחתת, הוא לא רק הציב את עצמו מעליה ומעל המדינה, הוא פעל במזיד נגד טובת הציבור והמדינה. טענה זו מביסה את ה"פרסונלי" – לפעמים כשהפרסונה מאיימת על הדמוקרטיה, אין לה ברירה אלא להתגונן. וחוק סער הוא חוק של אין ברירה – של "דמוקרטיה מתגוננת".
שנית, טענת ה"פקיד". היועץ המשפטי הוא אמנם הפקיד שחותם על כתב האישום, אבל הוא עושה זאת לאחר חקירת משטרה ובחינת פרקליטות. כל אלו אינם ערובה מפני טעות או זיכוי משפטי. אבל, התהליך הוא מוסדי. היועמ"ש אביחי מנדלבליט פועל כחוק, כרשות מוסמכת של מדינת ישראל. גם פקיד השומה שגובה את מסינו הוא "פקיד" וכך גם השוטר שעוצר אותנו. נבחרי הציבור מתווים מדיניות, אבל המוציאים לפועל הם ה"פקידים", ופעולתם אינה פרסונלית אלא מקצועית. להניח שהיועץ המשפטי מפעיל את כוחו לרעה היא הנחת עבודה גרועה, קונספירטיבית ובמיוחד מסוכנת. בגלל שהיא זורעת כאוס חברתי ותודעתי, ומערערת לחלוטין את סדרי הממשל והחברה. כמובן ששחיתות נבחרי ועובדי ציבור מחייבת טיפול שורש. אבל צריך להוכיח אותה ולא לנפנף בה. עד כתב האישום נגדו לא היו לנתניהו כל טענות נגד יושרתם של אוכפי החוק.
שלישית, את הנורמה שבבסיס הצעת החוק צריך לבחון במשקפי "מסך הבערות" שהציע לנו הפילוסוף ג'ון רולס – האם היינו תומכים בה בלי קשר לאירוע שחולל כאן נתניהו. התשובה היא חיובית. בהיסטוריה הפרלמנטרית שלנו תמך הליכוד בהצעה דומה כשזו הופנתה נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט. אז בניכוי האישים הספציפיים, אולמרט או נתניהו, מה רע בחוק שמונע מנאשם להרכיב ממשלה? נכון שחוק כזה עלול לסתור את רצון העם, אבל בדמוקרטיה יש מקרים נדירים שבהם יש להחיל את המשפט המפורסם של דוד בן גוריון – "לא חשוב מה העם רוצה, חשוב מה העם צריך".
גם פקיד השומה שגובה את מסינו הוא "פקיד" וכך גם השוטר שעוצר אותנו. להניח שהיועץ המשפטי מפעיל את כוחו לרעה היא הנחת עבודה גרועה, קונספירטיבית ובמיוחד מסוכנת
רביעית, מדינה דמוקרטית מתנהלת באמצעות לא מעט חוקים שרוב העם היה שמח לחיות בלעדיהם – מס הכנסה, שירות צבאי, רגולציות כלכליות מכבידות, זכויות למיעוטים. נכון שאילו נתניהו היה נוהג כמו כל מנהיג בחברה דמוקרטית ומתפטר אז לא היה צורך בחוק. אבל משלא נהג כך – זה הוא, ולא סער, האחראי המרכזי לחוק. בכך מתקזזת גם הטענה שאין בעולם חוק דומה – בגלל שאין בעולם הדמוקרטי המתוקן מקרה דומה שבו נאשם לא מתפטר מראשות המדינה, כפי שהוכיח רק לאחרונה הקנצלר האוסטרי.
בהצעת החוק ניטעו כמה איזונים שמרככים אותה. כך למשל יו"ר ועדת הבחירות יכול להחליט שאין קלון בכתב האישום ולהכשיר את מועמדות הנאשם. כך, ההצעה אינה חלה על ראש ממשלה מכהן אלא על מועמד להרכבת ממשלה. וכמובן, היא חלה רק מהבחירות הבאות. אבל, אין להתעלם מהאפשרות שהיא תחול על נתניהו גם אם הסקרים ינבאו לו ניצחון. כלומר, ההצעה "מציעה" לליכוד – שימו בראשכם מועמד שאינו נאשם בפלילים כי מוטב שלא לחזור על הניסיון שהיה לנו עם הנאשם שכיהן כראש ממשלה.
