דברים שלא ידעתםתחבורה ציבורית בשבת: כשהסטטוס קוו מתנגש עם המציאות
דברים שלא ידעתם
תחבורה ציבורית בשבת: כשהסטטוס קוו מתנגש עם המציאות
למה בחיפה המטרונית פועלת בשבת ובתל אביב יש רק מוניות, מה המרחק של תחנת מוניות השירות הירושלמית משכונת מאה שערים, מה חושבים בשטוקהולם על תחבורה ציבורית בסופ"ש - ומה הסיכוי שהרכבת הקלה תפעל גם בשבת?
היגיון זה לרכב פרטי. ספק אם יש נושא שמשקף את הסטטוס קוו בנושאי דת כמו תחבורה ציבורית בשבת. הכלל הבסיסי הוא "מה שהיה הוא שיהיה". בחיפה יש קווי אוטובוס בשבת - ואפילו קו אחד של המטרונית - כי מתגוררים בה תושבים ערבים. אבל בערים מעורבות אחרות כמו לוד ורמלה - אין קווים כאלה. בגוש דן יש מספר קטן של קווי שירות לתל אביב ובתוכה.
בירושלים יש רק קו שירות לתל אביב. הוא יוצא מתחנה ברחוב הנביאים במרחק צעקת "שאבעס" ממאה שערים. ככה זה כששומרים על הסטטוס קוו. ובכל זאת, לפעמים המסורת נשחקת. פעם היה בירושלים קו מוניות שירות פנימי בשבת - אבל הוא התאדה.
מה שהחרדים לא רואים. ב-2017 התפארה המדינה בתשובה לבג"ץ כי מספר קווי האוטובוסים שפועלים בשבת גדל ב-133% מ-164 היתרים ב-2012 ל-383 היתרים ב-2017. בדיקת "כלכליסט" בחלק מהקווים גילתה ש-24% אולי יכולים - אבל כלל לא פועלים בשבת; 63% נוספים פועלים רק כמה דקות או שעות בודדות בתוך השבת; רק 19 קווי אוטובוס מגיעים לבתי חולים ורק בשבת אחר הצהרים. רק 15 קווי לילה פועלים בצפון ובדרום בלילות שבת, רחוק מעין החרדים ובנימוקים ביטחוניים.
בעזרת השם וממשלה חילונית. האם יש סיכוי שהרכבת הקלה תפעל בשבת? רק אם תקום לאחר הבחירות ממשלה בלי המפלגות הדתיות. שרת התחבורה מרב מיכאלי מוזמנת בינתיים להתמקד בפתרונות עם סיכויים גבוהים יותר, למשל למצוא דרך להעניק לעיריות המפעילות קווי אוטובוס בשבת לגבות תשלום ולהרחיב את מערך ההסעות שלהן, למשל להרחיב את מספר קווי הלילה והקווים לבתי החולים.
רכבת לילה לברלין. פוליטיקאים דתיים אוהבים לציין שיש ערים בחו"ל שבהן אין מסחר בימי ראשון. ואולם מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת בדק לפני כעשור את המצב בברלין, לונדון, מונטריאול, וושינגטון ושטוקהולם וגילה שבכולן יש תחבורה ציבורית בסופי שבוע, אם כי התדירות בדרך כלל פחותה בגלל מקומות העבודה הסגורים.
העניים תקועים בשבת. המאבק על תחבורה ציבורית בשבת הוא מאבק חברתי. זאת, משום שלאוכלוסייה חזקה ואף בינונית יש אפשרות לנוע בשבת במכונית הפרטית. מי שמתקשה להתנייד בשבת היא אוכלוסייה חלשה שאין ברשותה רכב, וכן חיילים ובני נוער. סביר להניח שזו הסיבה שבסקר מכון סמית לעמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון לפני כחודש נרשמה תמיכה של 75% בתחבורה ציבורית בשבת.
גוט שבוס. בעבר נהגה מרצ להפעיל הסעות בשבת, בעיקר סמוך למערכות בחירות. שלושת הקשיים העיקריים בהפעלת קווים כאלה הם העלות הגבוהה, הקושי לגייס נוסעים בלי תדירות גבוהה והוויכוח המשפטי על חוקיות הקווים. הפעם הראשונה שיוזמה כזו החזיקה מעמד היתה כשחברת מועצת עירייית ירושלים ממרצ לורה ורטון הקימה ב-2015 את קואפרטיב שבוס בירושלים שהתפשט מאז לכמה ערים נוספות. זמן קצר אחריה הקים רועי שוורץ תיכון את אגודת "נוע תנוע" שהפעילה קווים בגוש דן.
בשטוקהולם הייאוש יותר נוח. שני סטודנטים מהטכניון, בר פינקוס ובר גלברט, ערכו לפני כעשור מחקר השוואתי על השימוש בתחבורה ציבורית ברעננה ובשטוקהולם. 80% מהמשיבים בבירת שבדיה משתמשים בה מדי יום, אף שלרובם יש רכב. חצי מהם אמרו שאם לא היתה תחבורה ציבורית בסוף השבוע, היו מפחיתים את השימוש גם במהלכו. 56% מהמשיבים ברעננה אמרו שישתמשו בתחבורה ציבורית בסופ"ש, אם תהיה.
ישיר לרמאללה. לא רבים מודעים לכך, אבל בירושלים יש מערך של עשרות קווי תחבורה ציבורית שפועלים בשבת – קווי מזרח העיר המופעלים על ידי חברות פרטיות, כולל קווים לרמאללה. סביר להניח שלולא החשש הביטחוני הם יכלו לשמש יהודים כדי להגיע מדרום העיר למרכזה ולצפונה ואולי גם ניתן היה להרחיב אותם למערב העיר.
יותר נעים במרכז. עד שמיכאלי הפכה את נושא הרכבת הקלה לקמפיין בחירות, ההצעה הרווחת לפשרה בנושא התחבורה הציבורית בשבת היתה שכל רשות מקומית תחליט בתחומה. בהעדר פשרה, חלק מהרשויות החזקות קבעו עובדות בשטח. מיזם "נוע תנוע" שימש ב-2019 בסיס לקווי הסעות השבת של עיריית תל אביב וכמה ערים שכנות בשם "נעים בסופ"ש". לפי נתוני עיריית תל אביב הוא משרת כ-20 אלף איש מדי סופ"ש. השירות הוא חינמי, כי גביית כסף תהפוך אותו להפעלת קו אוטובוס אסורה בשבת. הבעיה עם מיזמים כאלה, להבדיל מתחבורה ציבורית בתשלום, היא שהם תלויים במצבן הכספי של הרשויות הרלבנטיות - כלומר הם רק מגדילים את הפערים.
