אנטישמיות באוניברסיטת קולומביה: עברנו את פרעה - צריך לוודא שנעבור גם את זה
אנטישמיות באוניברסיטת קולומביה: עברנו את פרעה - צריך לוודא שנעבור גם את זה
פרעה היה כנראה אחד האנטישמים הראשונים בהיסטוריה נגד יהודים שחיו מחוץ לשטח ישראל של אז, והיו היורדים הראשונים שעזבו אותה בגלל סיבות כלכליות או אחרות. 4000 שנה עברו מאז ההתקפות והסבל שעברו יהודי מצרים ואני מניח שרבים שקראו את ההגדה בסדר פסח האחרון הבינו אותה מחדש, תחת הקונטקסט ההיסטורי והנוכחי.
לפני 4000 שנה לא ערכו סקרים, וגם לא ב-1932. אבל הסקר האחרון בארה"ב מראה ש63% מהיהודים מרגישים פחות בטוחים מבשנה החולפת (ב-22' זה היה 41% ), 78% מהם מרגישים פחות בטוחים מאז 7 באוקטובר, ו-46% אחוז מהם שינו את ההתנהגות שלהם מאז. אכן תמונת המצב הכללית איננה מעודדת. יהדות ארה"ב עוברת טלטלה שלא היתה כמוה יותר מ-100 שנה.
זו יהדות חזקה ועשירה שהתרגלה שיש לה השפעה משמעותית על תחומים שונים, ממדיה והיי-טק דרך אקדמיה, פיננסים וממשל. רק המחשבה שהקהילה הזאת תוגדר כמיעוט נרדף הזקוק להגנה או העדפה נראתה מבפנים מופרכת לחלוטין, ובטח גם מבחוץ, שרואה בקהילה הזאת פריבילגית שחבריה מייצגים 6 מתוך 20 האנשים העשירים בארה"ב. מה להם ולאפליה מתקנת? או אפילו אנטישמיות?
מי ששולח את ילדיו לבתי ספר יהודיים, מי שמרגיש חזק כלכלית אחרי כמה דורות, מתקשה לקבל את תופעת האנטישמיות הזאת. אבל למי שיש ילדים בקולג', הפרדוקס בין תחושת חוסר הביטחון והרדיפה לבין העוצמה הכלכלית, מאוד ברור.
בקמפוסים בארה"ב היו רק בחודש האחרון 14 תקריות באוניברסיטאות שונות, מה שגורם לכל אמא יהודיה לחשוש. אתמול הסתובבתי בקמפוס של UCLA בלוס אנג'לס, כשכל הבניינים כמעט שעברתי לידם נקראים על שם תורמים יהודים. בין הבניינים האלו ע"ש גודלברג, גפן, לוסקין ופריצקר, מתקיימים לא מעט אירועים של פרו-פלסטינים או אנטישמים מהקמפוס שקוראים מהים ועד לנהר ועד למעשים אקטיביים. לאוניברסיטה יש שירות Crisis24 של חברת Worldcue שמודיע לחברי הסגל על אזהרות מסע לאזורים מסוכנים. אתמול נשלח מייל לחברי הסגל של UCLA שמתריע על הסכנה של אירועים וצעדות נגד ישראל באיזורים שונים בארה"ב והסכנה הנשקפת להם מאירועים כאלו.
במקביל ל-UCLA זה קורה כמעט בכל הקמפוסים הגדולים והמרכזיים בארה"ב, והשבוע היינו עדים לאסקלציה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שגם בה, ובאותו פרדוקס, סביב הבניינים שנקראים קראפט או גפן או שפירו, יהודים חוששים ללכת ואף הוזהרו שלא להגיע לקמפוס על מנת לשמור על ביטחונם. חלקם לא יכולים להיכנס היום לבניינים שנתרמו על ידי תורמים יהודים. הפרדוקס גדול עוד יותר כשמבינים שמאחורי חלק מהמחאות וההפגנות והמימון שלהם לא רק עומדים גורמים ערבים כמו קטאר, אלא דווקא גורמים יהודיים כמו Jewish voice for peace או עמותה יהודית שמממנת הפגנות ואירועים נגד ישראל בשם Wespac.
האירועים האנטישמים עדיין לא הובילו לסכנה מוחשית לחיים, אלא הם בגדר תמרור אזהרה גדול למי שחי בגולה. בינואר השנה כתבתי פה, בכלכליסט, מאמר על התגברות האנטישמיות דרך העיניים של העיירה הקטנה לוס אלטוס בעמק הסיליקון בה אנחנו חיים. תיארתי את החוויות והעובדות של החיים והאירועים האנטישמיים שחווים ישראלים ויהודים באיזור, שבדרך כלל מהווה מקום לדוגמא של מרקם חיים משותף וסובלני, של הון סיכון והיי-טק ושל קהלים שרובם לא משתייכים למחנות פוליטיים או נגד ישראל ויהודים.
אם זה יכל לקרות פה, טענתי, זה יכול לקרות בכל מקום. חברים בארץ, שחלקם חזרו מעזה, התקשרו לבדוק אם אנחנו בסדר בעקבותיה. אז צריכים לשים את הדברים בפרספקטיבה ובטח מול האיומים שמולם מתמודדת ישראל. אבל דווקא מתוך הפרספקטיבה הזאת חייבים גם להתעורר.
אם תחושת החרדה הזו תתורגם למעשים, יהודים יחלו להסתגר בתוך עצמם אחרי יותר מ-200 שנה שהם חלק מהאומה האמריקאית. הם ישלחו את ילדיהם לאוניברסיטאות יהודיות, ויעדיפו לחיות בשכונות יהודיות בטוחות וערים יהודיות. לתהליך פוטנציאלי כזה של "גטואטיזציה" תהיה השפעה לא רק על היהודים והישראלים שחיים בארה"ב. אלא גם ישראל וחוסנה בטווח הקצר, הבינוני והארוך, התלוי לא מעט בקיום היחסים האסטרטגיים עם ארה"ב. סקר שנערך לא מזמן הראה ש-51% מבני 18-24 בארה"ב מאמינים שהדרך היחידה לפתור את בעיית הסכסוך עם הפלסטינים הוא שישראל תפסיק להתקיים. כשמתרגמים את המספרים האלו למצביעים, וכשחברי קונגרס קוראים אותם, די ברור שחייבים להיות עיוורים כדי שלא להבין את האיום הקיומי שטמון בכך.
וכמו הרבה נושאים שמפתיעים ברמת חוסר הרצינות של הממשלה לגביהם, גם בנושא הזה, ממשלת ישראל הנוכחית נפקדת ומאמינה שיש לקחת את היחסים האלו כמובנים מאליהם. לא נערכים דיונים אסטרטגיים על היחסים הללו בקבינט ובשום מסגרת אחרת, וגם לא על מצב יהדות התפוצות. אנטישמיות והיחסים עם ארה"ב, כפי שהודה שר הכלכלה ניר ברקת שביקר בעמק הסיליקון לפני שבועיים, הוא נושא קיומי לא פחות מאשר איראן, אך הממשלה והקבינט אינם דנים בו ולא דנו בו בששת החודשים האחרונים. 20 בכירים בתעשיית ההיי-טק שפגשו אותו כדי להבהיר לו מה קורה, מצאו שר "מופתע" כדבריו שגילה את אמריקה ומבין שישראל מפסידה כמעט בכל תחום הסברה ועבודה מול הקהילות היהודיות, והוא גם מצא אשם - את קטאר. במקום להסתכל על הדבשת שבששת החודשים האחרונים לא התקיים שום תהליך מרכזי ואסטרטגי, לא בקבינט או מחוצה לו, בנושא, (ייאמר לזכותו של ברקת שהודה שלא התקיים דיון כזה והבין את המשמעות). קיווינו שלמחרת יתפוס את ראש הממשלה וידרוש ממנו לקיים דיון, במקום זאת השר חזר שלוש פעמים על העובדה שהוא אינו חבר קבינט והשפעתו מוגבלת.
אבל משרד הכלכלה וברקת אינם הכתובת. רבים הגדירו את משרד ההסברה והתפוצות ברשימת המשרדים המיותרים שמבזבזים כספי ציבור, אולם אני אומר להיפך- מי שרואה את מצב ההסברה הישראלית וההשפעה שלה על ישראל ואת מצב התפוצות, צריך להתייחס אליהם כאל משרדים לא פחות חשובים ממשרדים אסטרטגיים אחרים לקיומה של ישראל. במקרה, יושב בראשם אותו שר, שמו עמיחי שיקלי ואפילו יש לו תקציבים. אלא שהשר, אם הוא בכלל עושה משהו, לא מורגש בשום אופן ועבודת משרדו אינה מזיזה מחט, ואפילו אם יש שם ניסיון כזה, כולנו רואים את התוצאה העגומה והכישלון הממושך.
לפני 4,000 שנה שרדנו את האנטישמיות כי התאחדנו ופעלנו יחד ולא בצורה שבטית או מקומית. העם היהודי צריך את האיחוד הזה בין יהדות התפוצות וישראל. זו ההזדמנות, כי האנטישמיות פוגעת בכולם. אם לא נפעל יחד לחיזוק ההסברה, המלחמה באנטישמיות וחיזוק הקשר האסטרטגי עם ארה"ב, שהיא היום הכתף הקיומית של ישראל, נצטרך לסמוך שוב על ניסים. זה אולי יתאים לסמורטיץ' ובן גביר, אבל סביר להניח שלא לרוב תושבי ישראל.
הכותב הוא חבר הבורד של הפדרציה היהודית בסן פרנסיסקו לשעבר, בוגר תוכנית וקסנר האמריקאית, חבר בורדים של ארגונים ללא מטרות רווח יהודיים וישראליים, ומייסד משותף של קרן ההון סיכון J-Ventures מעמק הסיליקון שכוללת 500 יהודים וישראלים כ"קיבוץ קפיטליסטי"
