פרשנותהחישובים הסותרים של שיעור האבטלה מבלבלים את המשק
פרשנות
החישובים הסותרים של שיעור האבטלה מבלבלים את המשק
חוסר הבהירות על מצב האבטלה מקשה על קבלת החלטות • החישוב המורחב מציג אבטלה גדולה, החישוב המצומצם מציג חזרה לשגרה
שתי מסקנות עולות מנתוני האבטלה לחודש פברואר שפרסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). אחת היא שמאז תחילת השנה האבטלה מדשדשת במקום ואינה יורדת. השנייה היא שלא ברור מה בעצם שיעור האבטלה.
שיעור האבטלה בחישוב המורחב של הלמ"ס עמד במחצית השנייה של פברואר על 5.8% שהם 249 אלף. אם נתייחס אליו, האבטלה עדיין בהיקף של פי 1.5 מהתקופה שלפני הקורונה. אבל שיעור האבטלה במובן המצומצם ביותר עמד במחצית השנייה של פברואר על 4% ונע בחודשיים האחרונים בין 3.5% ל־4%. אם מתייחסים לנתון הזה, הרי שחזרנו לעסקים כרגיל כמו לפני הקורונה. זה שיעור נמוך במיוחד במונחים בינלאומיים ואין כל כך לאן לרדת.
לאורך כל משבר הקורונה עמדה השאלה מה בעצם גובה האבטלה. סקרי כוח האדם של הלמ"ס הגיעו גם בחישוב המורחב לאחוזי אבטלה נמוכים משמעותית משיעור דורשי העבודה שפרסם שירות התעסוקה וגם ממספר מקבלי דמי האבטלה מביטוח לאומי. היה ברור שהם מפספסים חלק מהמובטלים. הקריאות לגבש מספרים מוסמכים על ידי אנשי המקצוע לא נענו משום שלאוצר היה נוח מאוד להתבסס על הנתונים הנמוכים יותר של הלמ"ס.
אבל עכשיו השאלה איננה לנתונים של איזה מוסד להאמין. כיוון שרוב המובטלים אינם מקבלים עוד דמי אבטלה, אין להם עניין להירשם, וברור שנתוני שירות התעסוקה וביטוח לאומי אינם מקיפים דיים. השאלה שעומדת על הפרק היא לאיזה חישוב של הלמ"ס להתייחס.
מאז תחילת המשבר הלמ"ס מפרסמת מדי מחצית חודש שלושה נתוני אבטלה. החישוב המצומצם ביותר כולל רק בלתי מועסקים שמחפשים עבודה, כלומר מובטלים במובן הקלאסי. החישוב האמצעי כולל מובטלים קלאסיים וכן אנשים שנמצאים בחל"ת. במהלך המשבר האוצר השתמש רק בחישוב הזה אבל הוא הפך בחודשים האחרונים ללא רלבנטי בשל שורת סיבות. הנתון המורחב של הלמ"ס, שהיה המדויק מבין השלושה לאורך רוב משבר הקורונה, כולל בלתי מועסקים במובן הקלאסי, אנשים בחל"ת וכן מובטלים שאיבדו את עבודתם בקורונה ואינם מחפשים עבודה, שאפשר לכנותם מתייאשים.
בדרך כלל מי שאינו מחפש עבודה נחשב ללא משתתף בכוח העבודה ולא למובטל. בימי המשבר, כשדמי האבטלה עודדו לא לחפש עבודה ובחלק מהזמן לא היה טעם לחפש עבודה, היה היגיון להכליל בכוח העבודה גם מתייאשים. השאלה היא האם עכשיו, כשיש 150 אלף משרות פנויות, זה עדיין רלבנטי.
לא מדובר בשאלה סמנטית. אם משתמשים בחישוב המורחב האבטלה עומדת על 6%-5.5%. זה פי 1.5 משיעור האבטלה לפני הקורונה. כלומר, המשבר עדיין נמשך בעצימות נמוכה ועוד לא חזרנו לשגרה. במקרה כזה, העובדה שהאבטלה מדשדשת במקום בחודשיים האחרונים ולא ממשיכה לרדת היא נתון שלילי. אם חוזרים לחישוב המצומצם, הרי שהאבטלה נעה, כמו לפני הקורונה, בין 3.5% ל־4% שזו רמת אבטלה נמוכה מאוד. אז אפשר לטעון שחזרנו לעסקים כרגיל ואין לאן לרדת.
מנהל יחידת המחקר והמדיניות בשירות התעסוקה ד”ר גל זהר אומר ש”בעצם חזרנו לנתונים מאוד נמוכים של אבטלה”. לדבריו, יכול להיות שצריך להוסיף את ה־0.5% של אנשים בחל”ת. לעומת זאת, הוא אומר ש”מתייאשים זו קבוצה שבכל מקרה כדאי לשים עליה דגש, אבל לא בהכרח באבטלה”.
סמנכ"ל המחקר והתכנון לשעבר של ביטוח לאומי פרופ' דניאל גוטליב מאוניברסיטת בן־גוריון סבו,ר לעומת זאת, שמוקדם מדי לחזור לחישוב מצומצם. לדבריו, שוק העבודה עובר שינויים גדולים שמקשים על מי שנפלטו לחזור אליו ועלולים לחייב הכשרה מקצועית.
"לא הייתי מפסיק להסתכל על המתייאשים בשום פנים ואופן, כי יכול להיות שהם רוצים לחזור לעבודה וזה נהיה מסובך", אומר גוטליב.
