דעהסערת ההפיכה היא ההזדמנות של בתי הספר
דעה
סערת ההפיכה היא ההזדמנות של בתי הספר
אחרי שבמשרד החינוך החליטו כי בתי הספר יעסקו בענייני הרפורמה המשפטית והמחאה בעקבותיה, נוצרה אפשרות אמיתית לממש את תפקידה האמיתי של מערכת החינוך
מהומת החקיקה המשפטית, המחאה וההתרחשות הפוליטית מגיעה לבתי הספר. שר החינוך, בגיבוי משרדו החליטו כי בתי הספר יקיימו דיונים סביב המציאות הטעונה, יחד עם התלמידים. האם בתי הספר צריך להגיב לסוגיה הבוערת? התשובה היא קודם כל: בוודאי. כעת השאלה שצריכה להישאל היא כמובן – כיצד?
החדשות הטובות הן שהשנה נפתחת בסימן משהו גדול ומטלטל, שהוא גם פרויקט חקר אמיתי וחי. אין צורך בבחירת נושא גג מאולץ לכל השנה, או לבחור פרויקט מחקר מלא בחשיבות. המציאות היומיומית האמיתית עומדת לפתחנו, ומחכה שנדון בה ונגיב אליה. לא צריך להמציא שום דבר - הכל קיים.
מדובר בהזדמנות לחבר את בית הספר למציאות ולהפוך את הדיון למשהו שנוגע לחיי היום-יום שלנו. הכוונה היא בעיקר, מן הסתם, לתלמידי התיכון וחטיבות הביניים, אבל העיקרון ברור: אי אפשר להתכחש. יותר מזה, את ההזדמנות הזאת באמת אסור להחמיץ מכל כל כך הרבה סיבות.
אם אנחנו עוד מקווים שמטרת בית הספר תהיה להכין את התלמידים לחיים, יש עכשיו אפשרות אמיתית לממש את זה ולתרגל כלים ומיומנות כמו: איך מאתרים מידע, איך יודעים שהוא אמין, איך מגבשים דעה, איך מביעים אותה, איך מקשיבים באמת, איך חושבים יחד וכדומה. התלמידים מוזמנים לחקור האם יש להם חשיבה עצמאית ומהי השקפת העולם שלהם.
בבירור קצר שעשיתי בבית הפרטי שלנו, מתברר שכל אחד מבני המשפחה שואב את מקורות המידע שלו באמצעים שונים לגמרי: עיתונות, טלוויזיה, יוטיוברים וטיק-טוק (ניחשתם איך זה מתחלק בין ההורים לילדים, אני מניח). כל אחד מבני המשפחה משוכנע שהמקור שלו הוא המקור היחידי שבאמת אפשר להסתמך עליו. כל אחד וגיבורי התרבות שלו, כל אחד ומרגליו. לפנינו, אם כן, אוצר בלום של אפשרויות, ומולו עומדת עננה כבדה של חשד וחוסר אמון של הורים לגבי דיונים מוטים בכיתה.
הדגש צריך להיות בצורת הדיון, ועל הבנה משותפת של האופן שבו נכון לנהל דיון כזה. כדאי לגבש צוות תלמידים ומורים שאחראים יחד על מרחב השיח. מצד אחד: אסור לפגוע, להעליב או לנהוג בתוקפנות כלפי האחר. מצד שני: כן לעודד תלמידים להביע דעה בקול רם, ולומר אם הם מרגישים מותקפים או לא בנוח.
הדיונים הלוהטים יכולים להיות קודם כל אתגר מרתק של משחק מוחות. הנה למשל כמה תרגילים מומלצים לשם ההמחשה כיצד אפשר ליישם זאת בכיתה:
• אין אמת מוחלטת - בכל פעם שאתם עומדים להשמיע טיעון נגד מקור תקשורת מסוים, עליכם לפתוח ולומר באופן משכנע משהו נגד מקור תקשורת שאתם חושבים שהוא אמין הרבה יותר.
• דיבייט הפוך - כלומר, מי מיטיב להביע באופן וירטואוזי יותר את הדעה של האחר מנצח בתחרות. הצד שלך צריך להפסיד כדי שאתה תנצח (במשחק הזה תמיד מישהו גם מפסיד וגם מנצח). צריך להעלות על נס את אלה שפתוחים מחשבתית וזה תרגיל שמעודד בדיוק את זה.
• תחרות ה-"פייק" הגדול - לפי מה אנחנו יודעים אם המידע אמיתי? איזה סימנים יש לנו, ועד כמה אנחנו באמת בודקים את הנחות היסוד שלנו? איך והאם אפשר אי-פעם להוכיח שזה "ממש לא נכון"?
• מאה אחוז נכון - האם נוכל לגבש בכל יום עובדה אחת לפחות שכולנו בדקנו, אימתנו, חקרנו ומסכימים עליה? הרעיון הוא לצבור בהדרגה את לוח העובדות היצוקות בסלע שכולנו מסכימים עליהן.
המטרה היא ליצור בכל שכבה מרחב של אמון שמנוגד למה שמתחולל בחוץ היום. לבנות יחד תוך כדי תנועה מעין מדריך משותף של דיון לדוגמא.
המציאות הבוערת בחוץ מזמינה את בית הספר להפוך לרלוונטי ומחובר ליום יום. כל קלישאות החינוך והמטרות הגדולות מחכות כאן, כמו: לדעת לשאול, לחקור ולחבר את החומר ליום יום שלי. חשוב ללוות מורים ומנהלים בדרך הזאת, ולנהל קבוצות דיון שמגבשות גם כן סוג של "Manual" של מנחים לדיונים האלה (שוב, כדאי לערב תלמידים גם כאן).
נשמע טעון, מסקרן ואפילו נפיץ, אבל גם חשוב והכרחי. רגע, מי אמר שבית ספר זה מקום משעמם?
ד"ר אייל דורון הוא חוקר ומפתח חשיבה יצירתית ומוכנות לעולם חדש וראש המסלול Creativity in Action בבית הספר להכשרת מנהלים במרכז הבינתחומי
